פסולת אלקטרונית: בישראל כמעט לא נעשה דבר
ההחלפה של מאות מיליוני טלפונים סלולריים מדי שנה יוצרת הרים של פסולת אלקטרונית, שמזהמת את האוויר, האדמה ומי התהום. בעולם רק מתחילים להכיר בסכנה הסביבתית, ובישראל איש לא נאבק בתופעה - מלבד מפעל קטן אחד בשדרות
מדי שנה מיוצרים בעולם יותר ממיליארד טלפונים סלולריים, ומאות מיליונים יוצאים משימוש במסגרת תוכניות שדרוג והחלפה. רק מיעוט מהמכשירים הישנים ממוחזר או מושמש מחדש, ורובם מצטבר בערימות של זבל אלקטרוני מזהם ומסוכן.
"זו הבעיה האקולוגית הבוערת ביותר כיום," אומר אביעד אורן, דובר עמותת אדם טבע ודין. "חברות סלולר דוחקות בלקוחות שלהן לשדרג את המכשירים, אבל אין להן תשתית לטיפול בכל הפסולת האלקטרונית שנוצרת מכך. רובה
נקברת, וחוזרת אלינו כזיהום." ב2006- יוצרו בעולם 1.2 מיליארד טלפונים סלולריים, ו720- מיליון מתוכם נועדו להחלפת מכשירים קיימים ופעילים. המתכות הכבדות שנמצאות בכל מכשיר סלולרי שמוחלף ונזרק מחלחלות לאדמה, חודרות למקורות המים ומזהמות את האוויר.
להערכת מומחים רבים, התוצאה חמורה: הרעלים גורמים לבעיות נשימה קשות, מחלות מוח, סרטן ובעיות פוריות. "זה זיהום מהסוג הגרוע ביותר," מאשר גלעד אוסטרובסקי, האחראי על תחום פסולת ומיחזור באדם טבע ודין. יצירת עשרות אלפי טונות של פסולת אלקטרונית ומכשירים סלולרים ישנים היא בעיה של העשורים האחרונים, שהולכת ומחמירה. הפסולת האלקטרונית אמנם מהווה רק כ4%- מסך הפסולת בעולם, אולם כבר עתה היא מהווה 70% מהפסולת שמוגדרת כמסוכנת.
בדרך לאפריקה
מכשירי הטלפון שלא נזרקים לפח מוחזרים למפעילות הסלולר, לרוב תמורת הנחה על מכשיר חדש. מצבם של מכשירים אלה טוב יותר מהמכשירים שנזרקים. חלקם מתוקנים והופכים למכשירים חלופיים שהחברות מספקות ללקוחותיה, ואחרים מפורקים כדי לספק חלקי חילוף לטלפונים אחרים. כמעט כולם מוצאים דרכם בסופו של דבר לעולם השלישי, בעיקר לאפריקה.
באפריקה אין תשתית מספקת לטלפונים קוויים, מה שהוביל לזינוק בשימוש בטלפונים ניידים. 75% ממכשירי הטלפון באפריקה הם סלולריים, ומספר המשתמשים גדל ב30%- מדי שנה. ההצלחה הובילה לפיתוח סלולרים ייעודיים לשוק האפריקני המתפתח. אירונית, המוצר שרבים במערב מבקשים – טלפון סלולרי פשוט ונטול צעצועים – מיוצר דווקא עבור אפריקה.
תוחלת החיים של מכשיר מסוג זה ארוכה בהרבה, בדרך כלל, מזו של טלפון סלולרי במערב: המכשיר עובר מיד ליד ומתוקן מספר פעמים, עד ששוב אינו שמיש יותר. אך בארצות אפריקניות רבות אין תשתית, מודעות או תקציב למיחזור פסולת אלקטרונית, והתוצאה היא בורות ובהם ערימות של טלפונים פגומים שממתינים לשריפה אקראית. כשהמכשירים נשרפים, הם מזהמים את האוויר. שוב מייצא המערב את הזבל שלו לעולם השלישי.
ממחזרים בשדרות
בישראל אין כל חוק הנוגע לפסולת אלקטרונית. לימור אלוף, יועצת לחשיבה אקולוגית, אומרת שהבעיה בישראל היא "שהמדינה החליטה שהנושא האקולוגי לא מעניין אותה. למרות שאנחנו חיים במדינה קטנה שהזיהום בה מתפשט במהירות, אנחנו בוהים בפה פעור במתרחש בעולם." לדבריה, האחריות צריכה להיות מוטלת על היצרנים:
"החברות צריכות להבין שהן אחראיות על המוצר לאורך כל שלביו: הייצור, ההתקנה, השימוש והמיחזור."
ארגון אדם טבע ודין פנה למשרד להגנת הסביבה, בבקשה לאמץ תקנה שתאפשר ללקוח להחזיר את המכשיר ליצרן. הבקשה נתמכה על ידי נציגי התעשיינים ואיגוד העצמאים, אך המשרד דחה אותה בטענה שהנושא לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלו
יש בארץ ניסיון עצמאי אחד לטפל בסלולרים שיצאו משימוש. המפעל למיחזור של מכשירים סלולריים, היחיד מסוגו במזרח התיכון, מופעל על ידי חברת סלגוד ונמצא בשדרות. הניסיונות הראשונים של "כלכליסט" ליצור קשר עם המנכ"ל יוסי מאיר נתקלו בקושי - השיחה נקטעה פעמיים עקב אזעקת 'צבע אדום.' "זה קורה בערך ארבע פעמים ביום," אומר מאיר בעת סיור באולם העבודה רחב הידיים של המפעל, "מתרגלים." המפעל עוסק בהשמשה מחדש של מכשירים, ומחזיר לחיים מדי שנה כ60- אלף מכשירים של כל חברות הסלולר הגדולות.
"הרבה מהמכשירים שאנחנו מתקנים הופכים למכשירים חלופיים, שהלקוח מקבל כשהמכשיר הפרטי שלו נפגע," אומר מאיר, "הדגש שלנו הוא על מהירות. משאית נכנסת עם משטח של מכשירים פגומים בבוקר, ומגיעה בערב לקבל משטח של מכשירים מתוקנים." מכשירים שאי אפשר לתקן מפורקים, ומרכיביהם - לוחות, מסכים, גוף המכשיר - משמשים לשיפוץ מכשירים אחרים.
"אחת הסיבות לתחלופה הגבוהה של מכשירים היא הזלזול של המשתמשים," אומר מאיר. "אתה רואה את ההבדלים בין מכשירים שאתה מקבל מישראלים, לכאלה שמגיעים מאירופה ומאסיה. הסינים והקוריאנים סוחבים את הסלולרי ברצועה סביב הצוואר, והטלפונים שלהם דורשים לרוב רק תיקון חשמלי, בלי שברים וחדירת מים. הישראלים שמים את המכשיר בכיס ויושבים עליו, או שמים אותו בחגורה, והוא נופל להם עשר פעמים בשבוע. פלא שהם מחליפים אותו כל כך הרבה."?
ישראל מאחור
בארצות הברית פועלות חברות שקונות מכשירים ומטענים משומשים מבעליהם, ומוכרות אותם למפעלים שמשמישים אותם מחדש או למפעלי מיחזור. בעל המכשיר מקבל בתמורה סכום של עד 100 דולר, למכשירים מתוחמים במיוחד. חברות אחרות מעניקות נקודות זכות לרכישת מוצרים מתוצרתן תמורת מכשירים שנשלחו להן. רוב המשלוחים מתבצעים בדואר. בצד היוזמה הפרטית, העבירו מספר מדינות בארצות הברית חקיקה מיוחדת. מדינת קליפורניה מטילה על רוכשי טלפונים סלולריים מס מיחזור, שמשמש למימון הטיפול במכשירים שנזרקו. חוקים במיין, בוושינגטון ובמרילנד מחייבים את יצרני המכשירים האלקטרוניים לאסוף אותם מבתי המשתמשים ולדאוג למיחזורם.
באיחוד האירופי האחריות המלאה לפסולת אלקטרונית מוטלת על יצרני המכשירים. החוקים מחייבים את היצרנים לספק לכל משק בית אפשרות להחזיר את המכשיר המשומש, בקלות ובחינם. תקנות מיוחדות קובעות כיצד צריך היצרן לטפל בפסולת.
בישראל חסרה מדיניות ברורה לטיפול בסלולרים שיוצאים משימוש. מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "בישראל אין חקיקה ייחודית לנושא פסולת אלקטרונית. עם זאת, ניתן לחייב חברות ומפעלים הפועלים תחת היתר רעלים למחזר פסולת אלקטרונית.
"ככל הידוע לנו חברות הסלולר אוספות טלפונים ומעבירות אותם לשימוש חוזר או למיחזור. לגבי סדרי העדיפויות - עמדת המשרד היא שהנושא מטופל ברובו במסגרת הפסולת הביתית, ולכן ניתן לו מענה סביר. עם זאת, צפוי שעם הטלת היטל ההטמנה על פסולת, וביחד עם פעילות המשרד לתמרוץ המיחזור בכלל, תופנה יותר פסולת אלקטרונית למיחזור." מחברת פלאפון ופרטנר נמסר כי מכשירי הסלולר המתקבלים מלקוחות עוברים השמשה מחדש, ולאחר מכן נמכרים לגוף שלישי, לרוב שווקים בינלאומיים. חברת סלקום מסרה כי האחריות למיחזור המכשירים הסלולריים מוטלת על יצרניות המכשירים ולא על חברות הסלולר.
קצת נתונים
60 אלף – מספר המכשירים הסלולריים הזוכים מדי שנה לחיים חדשים במפעל המחזור בשדרות.
70 אחוז – מהפסולת הסביבתית המוגדרת "מסוכנת" מקורה במוצרים אלקטרונים
75 אחוז – ממכשירי הטלפון באפריקה הם סלולריים.
1.2 מיליארד – מספר הטלפונים הסלולריים שיוצרו בשנת 2006 ישראל מאחור
לפנייה לכתב/ת 
