ברק - מרוב אהבה שותק?
המהלך החשוך שמבטא חוק סינון האתרים מחייב אמירה נוקבת מצד יו"ר מפלגת העבודה. בשתיקתו הרועמת הוא מועל בתפקידו
החוק לסינון אתרי אינטרנט שיזמה סיעת ש"ס עבר בקריאה ראשונה בכנסת, והוא מאיים להכניס את ישראל לרשימת המדינות ה"מכובדת" שכוללת היום רק את איראן ופקיסטן. דומה שמבחינת יוזמי החוק, חסר רק סעיף ובו בקשה לשינוי שמה של המדינה בשנת ה-60 שלה לישראליסטאן.
כאשר ש"ס יוזמת הצעה שכזו, אין לנו על מה להלין או להיות מופתעים. גם העובדה שחברי כנסת שערכי הדמוקרטיה וחופש הפרט מדירים שינה מעיניהם תומכים ביוזמה כזו, לא מפתיעה. מה שצריך להדאיג אותנו היא העובדה שמול מהלך חשוך שכזה, מול ניסיון נוסף של "חונטת החושך" למנוע קיומה של חברה חופשית, להצר את חופש הפרט, להגביל את חופש המידע ולבחור בעבור האזרח מה יראה, במה יצפה או מה יאהב - לא נשמעת עמדתו של יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק.
מן המפורסמות היא שברק בחר בזכות השתיקה כאסטרטגיה. כך פעל כאשר הציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר המפלגה וכך הוא נוהג מאז נבחר. אין פרשה ציבורית ראויה שבה ניאות להשמיע את קולו. אילו בחר להיות שר ביטחון "מקצועי" המוכר את כישוריו לכל המעוניין, ניתן היה בדוחק לקבל זאת. ואולם ברק בחר להיות יו"ר העבודה. כיו"ר מפלגה, לא יכולה לעמוד לו זכות השתיקה.
עיון ברשימת התומכים בחוק מגלה שחברי כנסת רבים ממפלגת העבודה נמנים עם תומכיו. הלב מתפוצץ והשכל ממאן להבין. איך ייתכן כדבר הזה?! כיצד חברי מפלגה נותנים ידם לתמיכה בחוק המנוגד לתפיסת עולמה הבסיסית של המפלגה ובסתירה לערכי היסוד שלה?
העובדה שיורם מרציאנו או אפרים סנה, שהצבעותיהם השונות מעוררות תמיהה או פלצות, הכל לפי העניין - מעלו באמון בוחריהם, תהיה נושא לחשבון שבינם לבין הבוחרים בפריימריס הבאים. אבל שתיקתו של ברק, הפאסיביות שלו בכל הקשור לנושאים ערכיים, אינה עניין תיאורטי לעתיד. היא עניין שקובע היום את מעמדה ואת סיכוייה של מפלגת העבודה.
אם ברק רואה עצמו כ"שר ביטחון מקצועי", עליו להתכבד ולפרוש לאלתר מתפקיד היו"ר ולהעביר את שרביט הנהגת המפלגה לרעהו הטוב ממנו. ואם הוא מתעקש להמשיך ולהחזיק בתפקידו, חובה עליו למלא אותו בתום לב וביושר. צר לי לקבוע: בשתיקתו הרועמת ברק שוב מועל בתפקיד, ולפיכך עליו להתפטר. לא עומדת לו זכות שתיקה, אין לו זכות לפאסיביות כאשר הדבר נוגע לערכי היסוד של המדינה ושל המפלגה.
בהקשר זה מן הראוי להעלות הרהור נוסף למרות שעל פניו הוא נראה הזוי ורחוק מן המציאות: האם יש "דיל" חשאי בין ברק לבין ש"ס, דיל שאינו ידוע לנו? האם יוזמתו של השר יצחק הרצוג לשינוי חוק בתי הדין הרבניים אינה אלא מהלך מניפולטיבי נוסף של ברק במסגרת אותו דיל חשאי?
לצערי, שתיקתו של ברק אינה מפחיתה מעוצמתו של הרעם הצורמני שבא בעקבותיו. הרעם הזה חזק מכל כתובת שעל כל קיר. הרעם דורש מחברי העבודה לקרוא את ברק לסדר או להביא להחלפתו המיידית.
רועי אברהמוביץ', יו"ר אגודת הסטודנטים של הקריה האקדמית קריית אונו וחבר מרכז מפלגת העבודה
לפנייה לכתב/ת 
