בנאום "קורי העכביש" המפורסם שלו במאי 2000, הבטיח מזכ"ל החיזבאללה, חסן נסראללה, לישות הציונית בישראל שהיא תקרוס בקרוב מעצמה. שמונה שנים מאוחר יותר הגיע "השייח המסתתר" למסקנה שישראל לא תיפול מעצמה, וכנראה שצריך "לעזור" לה בעזרת סוכני חיזבאללה באזורנו, ובעיקר בעזרת כספם.
סוכני האידאולוגיה השיעית מתגלים בסך הכל כפעילים עלובים בקו התפר הדק שבין הפעילות הטרוריסטית לפעילות הפלילית. שינוי הטקטיקה יצר "גיבור" כעלא אבו דהים, המחבל
מג'בל מוכאבר שרצח שמונה מבחורי
ישיבת מרכז הרב בירושלים. אבו דהים הוא מוצר קצה של שרשרת גיוס שיש בה מעט מאוד אידיאולוגיה והרבה כסף מזוהם.
מספר מומחים לנושאי ערבים מרבים להזכיר לאחרונה שהמלחמה האמיתית המתנהלת באזורנו היא מלחמת דת פנים איסלאמית, בין הסונים לשיעים כמובן. לכן כל שעלינו בישראל לעשות הוא להתבונן כיצד מקיזים אלה את דמם של אלה.
אותם מומחים שכחו שבכל זאת קיים גורם נוסף היכול לחבר בין סונה לשיעה – שטרות הכסף. חיזבאללה השיעי מעביר למשל לכל משפחה של שאהיד מוסלמי סוני בשטחים מענק חד פעמי של 2000 דולר ועוד כ-200 דולר לחודש כמענק קבוע.
את ריח הכסף השיעי הריחו גם אחרים. במלחמת לבנון השניה הביעו חוגים מסוימים של ה"אחים המוסלמים" בירדן ובמצרים תמיכה פומבית בנסראללה. כשנשאלו על ידי עיתונאים מצריים וירדניים "הכיצד"?, השיבו הדוברים שהם "תומכים בשיעה הפוליטית ולא בשיעה הדתית". רק מעטים מבין מתנגדי החוגים הללו יסכימו לומר שלקצה המהלך הזה לא הוצמדו שטרות כסף.
כאשר מוחמד דחלאן קרא לחמאס בעזה "שיעה", הוא התכוון בעיקר לחאלד משעל. משעל הסוני מנהל כבר זמן רב רומן גלוי עם משפחתו של האייתוללה חומייני השיעית ובכמה הזדמנויות העתיר על המנהיג הרוחני השיעי מלות חנופה שהעלו סומק בפניהם של האידיאולוגים של החמאס בעזה. באחד המאמרים שכתב, כינה משעל את חומייני "אתה כשמש שהאירה ופיזרה את חושך העושק" וזיכה אותו גם באשראי שמעולם לא הגיע לו בכותבו: "לא פסקת מלדבר על פלסטין, לא חדלת לקרוא לשחרור פלסטין ותמכת בלוחמי הג'יהאד בכסף".
יודעי דבר אומרים שהיה זה אחד התשלומים הגבוהים שניתנו אי פעם כשכר סופרים. המלים הללו תורגמו לשטרות בכמויות גדולות שרק חלקם הקטן מוזרם לשטחים. את משעל הם הפכו לאיש עשיר מאוד.
חיזבאללה מנסה זה שנים ארוכות לגייס בכסף איראני פעילים בישראל ובשטחים ולקיים באמצעותם "תאים רדומים" שבעת הצורך יופעלו למימוש מטרות הארגון. מרבית הפעילים הללו קשורים בדרך זו או אחרת לפעילות פלילית כגון: סחר והברחת סמים. אל דאגה, בחיזבאללה מצאו לנרקו-טרוריזם הזה צידוק אידיאולוגי. קייס עובייד, הישראלי המוסלמי מטייבה שטמן את המלכודת לאלחנן טננבאום, הוא אחד שעשה את הונו הרב בפעילות סחר בסמים. נסים נאסר היהודי מביירות שפעילותו למען הארגון לא התבררה די צרכה, עסק בהברחות וכמוהו גם רמזי נהרא מדרום לבנון. זכור גם מעצרו של סא"ל עומר אל הייב שהואשם בריגול בתמורה לכסף רב ששולם לו.
ברצועת עזה הקים אסיר משוחרר רודף בצע בשם מוחמד ע'ואנמה את "המועצה העליונה לשיעה בפלסטין" שאחראית גם לאתר אינטרנט בשם "אומת אל זהרא" המטיף לקבלת השיעה. בגדה המערבית הצליח חיזבאללה לגייס איש פתח, עלאם אל קוקא, שהשב"כ עצר קודם שמימש הוראות שקיבל מביירות לביצוע פיגועים במספר מקומות בבירה.
חיזבאללה רוכש אידיאולוגיה בכסף. מי שככל הנראה הפעיל, צייד והינחה את המחבל הרוצח מג'בל מוכאבר הוא מוחמד שחאדה מבית לחם. שחאדה, פעיל של הפתח והג'יהאד האסלאמי בעבר, מבוקש על ידי ישראל והרשות הפלסטינית, והוא מסוג הפעילים שידו בכל ויד כל בו. חיזבאללה נוהג לגייס בכסף טוב מנהיגי כנופיות רחוב כמוהו. הוא אף הצהיר לא מזמן כי המודל השיעי הוא שיביא לשחרור פלסטין והכריז בפומבי על המרת אמונתו מהסונה לשיעה. עבור "השיעים" החדשים הללו, אפילו החמאס כבר לא רלוונטי.
משה אלעד מילא שורת תפקידים בשטחים וכיום חוקר את החברה הפלסטינית במוסד שמואל נאמן בטכניון
