סחר של יום חדש
תופעת הסחר בנשים מתקיימת בהיקפים של לא פחות משואה, אבל כיוון שאין לה גוון אתני או גיאוגרפי או דתי ברור, גם אין מאמץ עולמי מרוכז למנוע אותה. אריאנה מלמד נתנה חמישה כוכבים לסרט תיעודי על סיפורים אנושיים בלתי אפשריים, שלא ישנה דבר
זכיה בפרס "אמי" לסרטי תעודה לא מביאה סרט דוקומנטרי לפריים טיים בערוץ מסחרי. ככה זה כשאין בו אפילו רמז לפטמה חשופה אחת, וכשאי אפשר לחלץ ממנו ולו רגע אחד שמחבר בין נשים צעירות לבין חדוות המין שלהן ושל המציצים בהן. "סחר בנשים" הוא סרט מדכא והוא שודר ב-23:15 במוצאי שבת, כשעייפות החמסין ועגמומיות סוף השבוע כבר עשו את שלהם. כמה צפו בו? מעטים, מעטים מדי.
500 אלף נשים צעירות, על פי הערכה זהירה, הן קורבנות לסחר בנשים. במלים אחרות: מדובר בשואה, אבל כיוון שאין לה גוון אתני או גיאוגרפי או דתי ברור, גם אין מאמץ עולמי מרוכז למנוע אותה. ואפשר למנוע.
&91;2&93;_w.jpg)
"סחר בנשים". כמה מאות דולרים הם ההבדל בין חיים למוות בטוח
"סחר בנשים" הוא סרט מצוין שאנו מטיף לצופיו דבר, רק מעמת אותם עם שני סיפורים בלתי אפשריים: בתחילה מתוודעים לויורל, שאשתו קטיה נסעה עם ידיד שלו מרוסיה לתורכיה, כשהובטחה לה עבודה כאומנת: הידיד מכר את קטיה בת ה-24, בחודש השני להריונה לסרסור רוסי שיושב באיסטנבול, תמורת 1000 דולר. כשקטיה הבינה מה קורה, אחרי שניטל ממנה דרכונה והיא הושלכה לבית מבודד ומסורג שהוא כלא פרטי שכזה וגם בית זונות, היא ניסתה להילחם: סיממו אותה, היכו אותה, אנסו אותה, אנסו שוב בלי קונדום, ושוב. עד ש"הסכימה".
בתעתוע מוזר של הגורל, הידי של וירל ניחם על מעשהו ונותן לו קצה חוט – הוא מספר לו שמכר את אשתו לסרסור ששמו אפו, ומאבקו של ויורל להשיב את קטיה הביתה מסתיים בהצלחה: חבולה, חולה, אחרי שנאלצה להפיל את עוברה, היא חוזרת - בינתיים לבית אמה, להתאושש. סוחר הנשים מועמד לדין. הוא מקבל 5 שנים על תנאי. הוא מודה לעורך דינו ולשופט טוב הלב ומתרווח בפני המצלמה, בלי שמץ של חרטה, כדי להסביר בדיוק איך העסק עובד.
&91;5&93;_W.jpg)
"סחר בנשים". לא מטיף לצופיו דבר, רק מעמת אותם עם המציאות
ההבדל בין החיים למוות
טניה, הדמות השניה בסיפור, התפתתה גם היא להצעת עבודה בניכר. החור המבהיל בו מתגוררת משפחתה, כולם קורבנות צ'רנוביל, הוא לא המקום הנכון לפתח בו בוחן מציאות כלפי הצעות שכאלה: צריך להציל את האח הצעיר הגוסס ואין כסף, וטניה באמת האמינה שתוכל – עד שהגיעה לכיכר באיסטנבול, שם נמכרה ביחד עם צעירות אמיצות ומוכות גורל כמוה, לעיניהם של שוטרים טורקים שעומדים שם, מתבוננים ולא עושים דבר.טניה הצליחה לברוח מן הסרסור שלה ולחזור לאוקראינה, שם מצאה שמצבו של אחיה הידרדר עוד. היא מתעתדת לשוב לאיסטנבול, הפעם בעינים פקוחות לרווחה, כדי להרוויח כמה מאות דולרים בחודש שעבור אחיה הם ההבדל בין חיים לבין מוות בטוח. כמה חודשים תשרוד? האם תשרוד בכלל?
פה ושם יש ארגונים טובי לב ודוקומנטריסטים שעושים כמיטב יכולתם להעלות את הנושא על סדר היום ולסייע לנשים הצעירות הללו להיחלץ משואה, אבל ברור שאין די בכך, וברור שרק חוק ההופך את צריכת הזנות לעבירה שעונש רציני בצידה יכול לעזור: כשנשים כמו זהבה גלאון מציעות שיהיה כך אצלנו, מיד מזדעקים גברים ונשים להתלהמות נמרצת: תמיד היו זונות ותמיד יהיו, הם אומרים. וחוץ מזה, אף אחד לא מכריח אותן.
500 אלף נשים כלואות ברחבי העולם המערבי בגיטאות סמויים מן העין. מסוממות, מוכות, נאנסות. הכניסה לגברים מותרת, בתשלום. כמה מן הנשים האלה כלואות בעיר שבה אתם יושבים כעת ליד המחשב? אכפת לכם? סרט אחד, טוב ככל שיהיה, הגביר את רמת האכפתיות? נכון שלא?
&91;3&93;_A.jpg "צילום: ערוץ 10")
"סחר בנשים". אכפת לכם?
צילום: ערוץ 10
מומלצים
