חוק שי דרומי: מיותר והרסני

"חוק שי דרומי", אותו חוק האמור לאפשר לחקלאים להגן על משקם מפני פורצים, נדון בכנסת, וכמו הצעות חוק דומות אחרות הוא מציע לשנות בצורה מהותית את סעיף ההגנה העצמית בדין הפלילי. אך הצעות אלו אינן נחוצות ואינן ראויות, כיוון שהן פוגעות באיזון בין הערכים החברתיים השונים החוסים בצל ההגנה העצמית ולכן יוצרות סכנה אמיתית לחיי אדם.

ההצעות אינן נחוצות כיוון שהדין הפלילי מציע כבר היום פתרון למקרים שלהם נוגע החוק. הפתרון הראוי לגל הפריצות הינו הגדלת המשאבים המוקצים למשטרה, ולא שינוי סעיף ההגנה העצמית, שינוי שמשמעותו העברת אכיפת החוק לידיהם של אזרחי המדינה.

הצעות החוק מנסות להשיג שתי מטרות במקביל – מתן פטור מאחריות פלילית לאנשים שפגעו באדם שפרץ לביתם; והקטנת כמות הפריצות על ידי יצירת הרתעה. בנוגע לרצון לפטור מאחריות פלילית אנשים שפגעו בפורץ – אין צורך בשינוי בסעיף ההגנה העצמית כיוון שהדין הפלילי מספק כבר היום הגנה לאדם שהעריך את המצב בטעות, ופעל בצורה מסוימת (הגנה זו חלה אף אם הטעות אינה סבירה). לכן, אם פלוני מאמין כי פורץ שחדר לביתו מהווה סכנה לחייו או לשלמות גופו, וכתוצאה מכך הוא ירה בו והרגו, פעולתו תוכר כהגנה עצמית והוא יהיה פטור מאחריות פלילית, גם אם הפורץ לא היה מסוכן, וגם אם לא היה זה סביר לחשוב שהוא כזה. יוצא שהגנת הטעות מייתרת את הצורך בהצעות החוק בהקשר של הענקת פטור מאחריות פלילית.

אולם, כדברי חברי כנסת שונים, מטרת הצעות החוק הינה גם "לשנות את מאזן ההרתעה בין אנשים תמי לב לאלה המבקשים לפגוע בהם". לדעת אותם חברי כנסת, אם יותר לאנשים לפגוע בפורצים יצטמצמו מספר הפריצות.

טיעון זה בעייתי משלוש סיבות:

ראשית, מטרת דוקטרינת ההגנה העצמית הינה להתיר לאדם להגן על עצמו כדי להדוף התקפה. לא יהיה זה ראוי לשנות את תכלית הרעיון ולאפשר לו לתפקד כמכשיר ענישה הרתעתי.

שנית, הניסיון לייצר הרתעה באמצעות הגנה עצמית יכול להתגלות כחרב פיפיות, כיוון שהצעות החוק משדרות מסר בעייתי הן לקורבנות התפרצות והן לפורצים - לקורבנות משדרים שעליהם להתנגד בכוח לפריצה, ולפורצים שעליהם להכין עצמם להתנגדות כוחנית כזו על מנת להיות מסוגלים לסכלה. המשמעות תהיה שבמקום ליצור הרתעה, החוק יביא לגידול בכמות הפשעים האלימים. ראיה אמפירית לטיעון זה ניתן למצוא בארה"ב – במקומות בהם הזכות להגנה עצמית הינה רחבה, למשל בפלורידה, ישנם מקרים רבים מאוד של פשעים אלימים.

שלישית, כדי לייצר הרתעה, הצעות החוק מוותרות הלכה למעשה על דרישת הסבירות בהגנה עצמית, ובכך מפרות באופן גס את האיזון בין הערכים השונים.

מושג הסבירות מאזן בין הערכים החברתיים כשהוא מאפשר להביא בחשבון את העובדה שמדובר בהתמודדות בין תוקף לבין אדם תמים, ולכן הוא מתיר פגיעה באינטרס חשוב יותר (למשל חיים) על חשבון אינטרס חשוב פחות (למשל מניעת פגיעה בגופו או בחירותו המינית של אדם). אבל פגיעה זו אינה בלתי מוגבלת וחייבת להיות סבירה.

דרישת הסבירות מתחייבת כאשר ההתקפה היא על הרכוש. הערך של חיי אדם (אפילו הוא תוקף) מחייב במקרה כזה ככלל להימנע מקיפוח נפש. אלמנט הסבירות אינו גחמה ישראלית - הוא מופיע כמינימום הכרחי בכל מערכות המשפט המודרניות (אנגליה, ארה"ב, אירופה הקונטיננטלית) בהקשר של הגנה עצמית.

לפי ההצעות, כיוון שאין דרישה לנהוג בסבירות, פלוני יוכל להפעיל כוח (ואפילו כוח קטלני) רק בשל העובדה כי הפורץ חדר לביתו. יתרה מכך, הוא אף יזכה בפטור מאחריות פלילית אפילו אם יפגע בפורץ שבורח מביתו. המשמעות היא שההצעות הללו אינן מייחסות חשיבות לערך הראשוני והבסיסי ביותר עליו אמורה להגן כל שיטת משפט – קדושת חייו של האדם, ערך המוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

עבירות הרכוש במדינה בכלל ובסקטור החקלאי בפרט, נכנסו מזמן להגדרה של "מכת מדינה". אולם הפתרון לבעיה אינו מצוי בשינוי פזיז בסעיף ההגנה העצמית, שינוי שעלול להביא לנסיקה בפריצות המסתיימות בשפיכות דמים. הפתרון הוא הגברת הפעילות המשטרתית. הדין הקיים מעניק הגנה מספקת למי שפעל מתוך אמונה שהפורץ מסכן את חייו או את שלמות גופו.

פרופ' מרדכי קרמניצר עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, רועי קונפיניו עוזר מחקר במכון

להרחבה בנושא לחצו כאן