חוק ההשתלות: בין סחר לתרומת איברים

ועדת העבודה הרווחה והבריאות אישרה זה מכבר את הצעת חוק ההשתלות במסגרתו מוצעות הטבות כספיות לאנשים התורמים איברים (כליה וכבד בעיקר) בעודם בחיים. ההצעה מעוררת התנגדות בשל החשש שהיא למעשה מלבינה סחר איברים ויוצרת שוק של איברים בחסותה ובארגונה של המדינה.

לטענת המתנגדים לחוק, יהיו אלה השכבות העניות באוכלוסיה שימכרו את אבריהם על מנת לזכות בהטבות (18,000 שקל והטבות בטיפולים רפואיים) וישראל תהפוך למדינה היחידה בעולם המערבי המעניקה באופן ברור ומפורש תגמול כספי לאנשים התורמים איברים בעודם בחיים.

הוויכוח בין מצדדי ומתנגדי תוכנית ההטבות לתורמי איברים מתנהל בשני הקשרים – המחסור החריף של איברים להשתלה ושאלת המעטפת המוסרית של אספקת איברים להשתלה. המחסור ההולך ומחמיר של איברים להשתלה הנובע גם ממיעוט תרומות איברים של נפטרים וגם מביקוש הולך וגדל להשתלות איברים, יוצר נתיבי אספקה אלטרנטיביים של איברים; בכל העולם אנו עדים לעליה מתמדת בשיעורי השתלות של איברים שלא סופקו על ידי מנגנוני האיסוף של המדינה המוגבלים לתרומות מנפטרים, ושמגיעים למעשה מאנשים חיים. איברים אלה ("תרומות מן החי") מגיעים משני מקורות שונים: השוק השחור או קרובי המשפחה של החולה (במקרה של חולי כבד וכליה).

העלייה בשיעורי התרומות מן החי מחייבת עיון מחודש במסגרות האתיות המארגנות את אופני אספקת האיברים. רעיון התרומה האלטרואיסטית ו"מתנת החיים", שבו איברים נתרמים ללא כל תרומה ספג בשנים האחרונות ביקורות רבות. אלטרואיזם, כך נטען, הוא אמנם מעלה מוסרית עליונה כעילה לתרומת איברים אך אינו מסוגל לספק מספיק איברים להשתלה. מעבר לכך, אלטרואיזם אינו ההגדרה הנכונה לתאר תרומות מאנשים חיים. מבחינה סוציו-פסיכולוגית, לא אלטרואיזם הוא שמובילה לתרומה בין קרובי משפחה, אלא אהבה ומחוייבות. אלטרואיזם בוודאי מנוגד לעסקאות הכלכליות של השוק השחור המבוצעות תחת איום, כפייה וחוסר ברירה.

הבעיה העיקרית היא שבכל הנוגע לעולם ההשתלות, כל מה שאינו מוגדר כאלטרואיזם טהור ישר מובן כסחר איברים.

לפי נתוני המרכז הלאומי להשתלות, חלה עלייה מובהקת בתרומות איברים מאנשים חיים לעומת תרומות מנפטרים. כלומר, יש יותר תורמים שאלטרואיזם אינו המניע העיקרי לתרומתם. בשנת 2007 היו 61 "ארועי תרומה" מנפטרים לעומת 75 "ארועי תרומה" מאנשים חיים. תרומה מאדם חי שווה איבר אחד (כליה, כבד או ריאה) בעוד שתרומה מנפטר שווה בדרך כלל יותר. מנתוני 2007 עולה כי מכל תרומת נפטר נלקחו בממוצע 2.5 איברים. אך לטעמי לא מספר האיברים, אלא עצם התרומה היא לב העניין החברתי. 

בין נשגבות האלטרואיזם והנכלוליות של סחר האיברים קיים רצף שלם הנעלם מעיניהם של הדנים בנושא. השאלה המרכזית הצריכה לעלות לדיון אינה האם מדובר בסחר איברים מטעם המדינה, זוהי שאלה דמגוגית.

השאלה היא אם חבילת ההטבות לתורמי איברים לא תגרום לירידה בשיעורי החתימה על כרטיסי אד"י מצד אחד ותצליח להוות גורם תחרותי לשוק האיברים השחור הקיים בישראל מצד שני. לשאלה מהותית זו אין תשובה מן המוכן והיא תתברר אך ורק במבחן הזמן.