האם ייתכן עולם ללא פסולת?

העולם בבעיה. אנחנו מייצרים הרבה, מנצלים הרבה משאבי טבע ואנרגיה וגם מפיקים הרבה פסולת. המון פסולת, ששריפה שלה מזהמת את האוויר, והטמנה שלה גוזלת שטחים פתוחים ומזהמת את הקרקע ומי התהום. הפיתרון הסביבתי המוכר הוא מיחזור אך הוא לא מושלם. כימאי גרמני ומעצב אמריקני מציעים פיתרון טוב יותר: להפוך את הפסולת למזון.

הכימאי האקולוגי מייקל בראונגרט והמעצב וויליאם מקדונו מציעים פיתרון גאוני בפשטותו המכונה "מעריסה לעריסה" ומחקה את מחזור החיים בטבע. מדובר בשידרוג דרמטי של עיקרון המיחזור באופן שכל פסולת המופקת בתהליך הייצור תהפוך לדשן או חומר גלם שממנו ניתן לייצר מוצר אחר. הפסולת הופכת למעשה למזון לייצור מחודש. פסולת=מזון.

יישום הפיתרון מצריך שינוי של החומרים בהם אנו משתמשים לייצור המוצרים לחומרים מתכלים או חומרים הניתנים לפירוק. באופן זה, כל מה שמיוצר נועד מראש להיות מזון למערכת הביולוגית (דשן) או לחזור לשימוש כחומר גלם - מזון למערכת הטכנולוגית. זוהי למעשה התערבות בתהליך הייצור שתהפוך את הפסולת למקור ליצירת רווח - כלכלי או אקולוגי.

נכון, לא מדובר בקסם טכנולוגי שיעלים את כל הפסולת בעולם ויהפוך אותה למזון אלא ברעיון התחלתי וחלקי, אך כבר עתה חברות כמו נייקי ופורד, ואפילו ממשלת סין, אימצו אותו. בסרט אודות השיטה, הערב בערוץ 8 (HOT), מקביל מי שרצה הוכחה שזה אפשרי - ואפילו כדאִי.

בד שהופך לדשן ונעליים משאריות נעלים

אחד הלקוחות של הצמד הוא מפעל טקסטיל משוויץ, שהיה נתון תחת לחצים כבדים בשל הזיהום הסביבתי שייצר. יישום השיט היה כרוך אצלו במעבר לייצור אריגים מסיבים אורגניים ומתכלים וצביעתם בצבעים שאינם מזהמים. מהפסולת המופקת בתהליך הייצור מייצרים משטחי דשן שנמכרים לחקלאים.

חברת "נייקי" יישמה את השיטה על ידי מיזם של מיחזור נעלים משומשות, והפיכתן לקו נעלים חדש עם מיתוג "ירוק". בנוסף, מסוליות הנעלים הישנות מייצרים משטחי ריצה ומגרשי משחקים.

ב"נייקי" הציגו בגאווה בסרט את הנעל, ש"מיוצרת מחומרים טבעיים וניתנת לפירוק לצורך שימוש חוזר בכל חלקיה". אך באמת שקשה להאמין שהצרכנים הקפדנים של "נייקי" יבחרו בנעל זו מתוך מבחר הנעליים העצום הקיים בשוק. גם היעד ש"נייקי" הציבו לעצמם - "לא עוד פסולת עד 2020" נראה יומרני ולא מציאותי.

הרעיונות בתחום העיצוב ושינוי המבנים שמציעים הארכיטקט האמריקאי והמדען הגרמני נראים מפוקחים וישימים יותר. הם מקימים למשל מפעלים אשר מופעלים באנרגיה סולארית ומכוסים בחומרים פוטוסינטתיים, המייצרים חמצן ומסלקים פחמן וגם מטהרים מים ואוויר. "הבניין פועל כמו עץ" מסביר מקדונו, שזכה בתואר לתואר "גיבור של כדור הארץ", של המגזין "טיים".

גם חברת "פורד" יישמה את השיטה של השניים באתר הייצור המקורי שלה, שהפך מיושן ומקור לזיהום רב. בהשקעה של 2 מיליארד דולר יהפכו המעצב והמדען את המתחם ל"ירוק" תוך 20 שנה. כבר כיום עושה המפעל שימוש באנרגיה סולארית, מטהר מים באופן טבעי והפחית את הפסולת בתהליך ייצור המכוניות. על גג המפעל העצום הוקם אחו ירוק שמסנן באופן טבעי את מי הגשמים ומנקז אותם אל הנהר. במפעל הסבירו שלמרות העלות הגבוהה הכרוכה בבניית גג מסוג כזה, הוא חוסך מיליונים בהוצאות קירור וחימום המבנה, וגם אינו מתבלה במהירות כמו גג רגיל.

האם השיטה היא אכן תחילתה של מהפכה? ימים יגידו. מחד מדובר בהתערבות ושינוי כולל של תהליכי הייצור - מהפכה תעשייתית של ממש. מנגד, ההתערבות הכוללת הזו בתהליכי ייצור, הצורך בטיפול ומעקב אחר הפסולת והמודעות של הצרכנים בבחירת המוצרים שהם צורכים תהיה קשה ליישום עבור המגזר העסקי. קשה להאמין שאנו בדרך לעולם ללא פסולת, אך זהו בהחלט צעד בכיוון הנכון.