אל תוציאו את המחשב מחדר הילדים. דעה

הורים רבים מגלים שהם די חסרי אונים נוכח הצורך להבטיח את שלום הילדים בעולם דיגיטלי ומקוון. שנים מלמדים אותנו שהרשת עמוסה בסוטים, נוכלים ותכנים פורנוגרפיים, שיפגעו לבטח בנפשם הרכה של הילדים. אז מה לעזאזל עושים, לפחות עד שחוק הצנזורשת של ש"ס ינהל את האינטרנט, ואנו נפקח את עינינו לעידן חדש, בו ספקי האינטרנט יצילו (במקומנו) את ילדינו?

שיטה פופולרית למדי להתמודדות עם חוסר האונים היא עצימת עיניים, אולם קשה לומר שהיא יכולה להשיג את המטרה הנעלה של הגנה על הילדים. בקצה השני של הסקאלה, בנוסף למילה הגדולה "חינוך", מגוון פתרונות טכנולוגיים מעשיים לכאורה העונים לשם - בקרת הורים. תוכנות ושירותי בקרת הורים מאפשרים לחסום ברמת הצלחה לא רעה (מי יותר, מי פחות) את הגישה לאתרי הימורים, פורנוגרפיה, פורומים וצ'טים ואף לקבוע את שעות השימוש המותרות.

 חלק מהתוכנות בקטגוריה יכולות גם למנוע מסירה תמימה של מספר כרטיס אשראי ופרטים אישיים נוספים.

אפקטיביות כלים אלה תלויה בכישוריו הטכניים של ההורה להגדיר את זכויות השימוש ולאכוף את ההגבלות, אל מול היכולות הטכנולוגיות של הילד - בהתגברות על מכשולים (יכולות שנוטות להשתפר מיום ליום ועם העלייה בגיל).

הילדים נעשים מתוחכמים

ילד מתוחכם מספיק ימצא דרכים להגיע למחוז חפצו. למשל, אם מדובר בתוכנת בקרת הורים שמותקנת על המחשב הביתי, יכול הגולש הצעיר לנסות בהתמדה לנחש את הסיסמה של ההורה כדי לגלוש באופן חופשי (כמה מאיתנו באמת בוחרים סיסמאות "חזקות"?), ואפילו לאתחל את המחשב מכונן USB עם מערכת הפעלה נפרדת ודפדפן נטול עכבות.

לא כל ילד הוא פורץ מחשבים בהתלמדות, אולם לא תמיד צריך לפרוץ. גם ג'ינגיס חאן עקף את החומה הסינית במקום לנסות לעבור דרכה. ילד שיודע שעוקבים אחרי היסטוריית הגלישה שלו עשוי להתנהג בצייתנות בבית, ולגלוש למחוז חפצו ממחשב פתוח לרווחה בבית של חבר.

חוויה אקוסטית בסלון

מגבלות אלו דוחקות הורים ויועצים לבדוק אמצעי בקרה והגנה נוספים. בין ההצעות שנזרקות לחלל האוויר בנושא ההגנה על הילדים, נשמעת לעיתים דעה, לפיה כדאי למקם את המחשב במקום מרכזי בבית - למשל בסלון - כדי שתמיד תהיה אפשרות להעיף מבט מה עושים הילדים.

כדי לעזור לכך להחליט אם זה באמת רעיון טוב, להלן כמה מההיבטים המרכזיים של החיים, ביום שאחרי מיקום המחשב בסלון (את רוב ההיבטים ניתן להגדיר כתופעות אקוסטיות): פתאום יש בסלון רעשי מאווררים וכוננים קשיחים. כל 5.1 הרמקולים שמחוברים למחשב של הילד משמיעים קולות ירי ופיצוצים.

די מהר תגלו שגם הטעם המוזיקלי שלכם שונה מזה של דור העתיד. גדודים (שני ילדים ומעלה) מהכיתה של הבן או הבת ממלאים לכם את הסלון לכבוד עבודה עליה הם עובדים - על גבי המחשב. זו רק דוגמית, ואטמי אוזניים לא יפתרו את הבעיה. חוצמזה - איך מעבירים לסלון מחשב נייד?

בנימה רצינית יותר, העברת מחשב לסלון אינה פיתרון מעשי לאף אחד מתחלואי הרשת. כאמור, ילד שיודע שבוחנים את צעדיו, פשוט יתנהג יפה כשמסתכלים. אולי אפשר ואף רצוי לדעת לאן ילדים גולשים ועם מי הם משוחחים,

 אולם אי אפשר לשים בסלון - בתוך אקווריום מבודד לכאורה - את כל מה שבוטה ומסוכן בעולם.

לעיתים גם אין מנוס משיחה יזומה כשמגלים משהו ש"מריח" מסוכן, אולם ילדים ובני נוער לא תמיד ששים לשוחח על הרגלי הדפדוף והצ'ט שלהם. מי היה יודע?

הורה מתוסכל סיפר לי לאחרונה ששיחה טיפוסית עם בנו בן ה-15 לגבי סכנות הרשת ויעדי הגלישה שלו, אורכת במקרה הטוב שתי הברות - וזה כנראה - מה יש. נראה לכם שהעברת המחשב לסלון תפתור את המצב?

אי אפשר לסנן את התחנה המרכזית הישנה

גם אם רוצים, אי אפשר לעצום לילדים את העיניים, או לסגור הרמטית את הגישה למקומות בעייתיים. מה שאולי אפשר לעשות זה להיות קשובים, כשהילדים רוצים לדבר על דבר מה מטריד שראו - בין אם ברשת או בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

השאירו את המחשב בחדר הילדים. זהו שולחן הכתיבה ומגרש המשחקים החדש, ולכן מקומו בחדר הילדים. אין פתרון מוחלט לסכנות ברשת, אבל אשליית הביטחון של מחשב בסלון אינה תורמת דבר. אולי היא אפילו מזיקה.

הכתבה פורסמה במקור ב-PC Magazine. לרכישת מנוי במחיר הכרות. לאתר הבית של PC Magazine .