כיבוש החרמון

רוני (השם המלא שמור במערכת) עצר את מכוניתו בחנות הסקי במג'דל שאמס, כדי לשכור לעצמו ולילדיו מגלשיים לקראת ביקורם בחרמון. שני תצפיתנים שהוצבו במקום מטעם אתר החרמון העבירו את מספר הרכב של האזרח שהעדיף לשכור את הציוד בחנות המתחרה לעמיתיהם בשערי האתר. כאשר הגיע לשער נדרש לעבוד בדיקת בטיחון מיוחדת "בגלל העצירה במג'דל שאמס", והמאבטחים ניסו לשכנע אותו לוותר על הציוד הזר ולשכור אותו מחנות אתר החרמון. אם יסרב יישלח לחנות במגרש חנייה מרוחק.

"אמרנו למנהלי האתר שאי אפשר להתנהג ככה למשפחות שבאות לגלוש, אבל הם אמרו לנו שאין ברירה וזאת העבודה שלנו", מספר היום אחד המאבטחים על נוהל טרטור המבקרים. זהו רק עוד פרק במאבקים המתנהלים לאורך מורדות החרמון על כיסם של 100 אלף חובבי הסקי בארץ, ומאות אלפי הישראלים שנהנים לבוא בחורף ולהנות מהמרבדים הלבנים.

הנכס הלאומי הזה מוחזק ללא הסכם תקף על ידי תושבי יישוב נווה אטי"ב הסמוך, 32 משפחות בלבד, שמנצלות את המצב כדי לגרוף הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנים האחרונות, סכום שמגיע לפי הערכות אחד מחברי המושב לכ-150 אלף שקל בשנה לכל משפחה.

אנשי נווה אטי"ב טוענים שההר הוא מפעל חייהם, וכי כאשר עלו על הקרקע לפני יותר מ-35 שנה היה מדובר בהר טרשי וריק. אולם פיתוח האתר נעשה בסיוע נדיב של המדינה, והוא מנוהל בדורסנות, תוך מניעת תחרות, וגביית כספים על כניסה לשטחים שאינם שלהם.

• התחקיר המלא - בגליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"