סודותיהם של הפרחים

מדוע אין לכל הפרחים צבע אחד?

כיצד נוצרים צִבְעֵי הַפְּרָחִים? ובכן, צבע הפרח נוֹבֵעַ מהחזרת הָאוֹר מחומרי צבע - פִּיגְמֶנְטִים - (ובעברית: צבְעָנִים) שנמצאים בתוך עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת של הפרח. הפִּיגְמֶנְטִים אינם זהים בכל הפרחים. למעשה, קיימות שלוש קבוצות פִּיגְמֶנְטִים עיקריות:

א. אנְתוֹצִיאַנִינִים: זו הקבוצה הגדולה ביותר. היא כוללת מאות פִּיגְמֶנְטִים בגוונים אדום, סגול וכחול. בקבוצת הצבעים הזו נוכל למצוא פרחים כמו הַכַּלָּנִית וְהַסִּיגָּלִית (ששמה הרשמי הוא סֶגֶל).

ב. קַרוֹטֵנוֹאִידִים: בקבוצה זו ישנם כ-600 סוגים של פִּיגְמֶנְטִים בצבעים צהוב, כתום ואדום. בקבוצת הצבעים הזו נוכל למצוא פרחים כגון הַחַמָּנִיָּה וְצִיפּורְנֵי הֶחָתוּל.

ג. כְלוֹרוֹפִיל: הצבע הירוק בצמחים נובע מִפִּיגְמֶנְט שנקרא כְלוֹרוֹפִיל. כשהוא מצוי בעלים בכמות גדולה יותר מפִּיגְמֶנְטִים אחרים - העלה ירוק. לעומת זאת, כאשר הכמות שלו בצמח קטנה יותר, כמו בעונת הסתיו בעת השלכת, ניתן לראות את הפִּיגְמֶנְטִים האחרים הנמצאים בעלה, למשל הכתומים והצהובים.

רקפות בכרמל (צילום: יוליה אושנסקי)

למה הפרח מְשַׁנֶּה את צִבְעוֹ?

לפעמים נדמה לנו שהפרחים דְּהוּיִים במקצת, או שצִבְעָם מִשְׁתַּנֶּה באור מסוים. למשל: ביום מעונן לעומת יום שטוף שמש. מהן הסיבות לכך? ובכן, בתנאים מסוימים עלול הצמח לייצר פחות פִּיגְמֶנְטִים או לא לייצר אותם כלל. תנאים כאלו יכולים להיות למשל טֶמְפֶּרָטוּרה גבוהה, כמות גדולה מדי של מים, חרקים שפוגעים בצמח, עֲלִיָּה בְּרָמַת הַחומְצִיּוּת בְּתָאֵי הצמח או באדמה, ועוד.

כתוצאה מהשינוי בייצור הפִּיגְמֶנְטִים בצמח, הגוון שלו משתנה, למשל, ורד אדום ישנה את צבעו לכחול-סגול. כאשר הפרח מקבל כמות מְסַפֶּקֶת של אור ומים, ותנאים טובים אחרים, הוא מייצר פִּיגְמֶנְטִים רבים ונעשה צבעוני יותר.

כאשר צבעו של הצמח משתנה, הדבר מהווה סימן עבור החרקים לכך שהצמח הזדקן ועבר את תקופת הַהַאֲבָקָה. אז עוברים החרקים לפרח אחר, צעיר יותר. צבעם של פרחים, המִּתְרַבִּים באמצעות הרוח, יהיה בדרך כלל ירוק. זאת משום שהפרחים אינם צריכים למשוך את עֵינֵי הַחֲרָקִים.  

מה מקור הריח בפרחים?

כשאנחנו מקבלים זר פרחים, הדבר הראשון שאנחנו אוהבים לבדוק הוא את רֵיחָם. אבל, מהיכן בעצם נובע רֵיחָם של הפרחים? ובכן, הפרחים מכילים שְׁמָנִים ריחניים, הנקראים גם "שמנים נדיפים", כיוון שהם מתנדפים לאט לאט. אותם שמנים מיוצרים בחלקים מסוימים בפרח בזמן צמיחתו, בעיקר בעֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שלו. ישנם פרחים שֶׁרֵיחָם נישא למרחקים בשל כמות השְׁמָנִים הגבוהה שהם מפיצים, או בְּשֶׁל כמות הפרחים הגדולה שבצמח.

ישנם פרחים, כמו הַוֶּרֶד, המפיצים את ריחם בשעות החשיכה. ישנם כאלה המפיצים את ריחם כאשר הדבורים נמצאות בסביבה, כמו פרח לועַ הָאֲרִי. ריחות הפרח הנעימים מושכים אליו את החרקים והציפורים, שעוברים מפרח לפרח ובדרך זו מַאֲבִיקִים אותם.

מדוע לפרחים יש צורות רבות כל כך?

צורות הפרחים השונות נועדו להבטיח את הפרייתם. פרחים המואבקים על ידי חרקים חייבים לוודא שהחרק נושא אבקה מאותו מין של צמח. אם הפרח שטוח, למשל, כמו החמנייה, רק דבורים מסוג מסוים יוכלו להאביק אותו.

כך למעשה מתחרים הפרחים על החרקים, שמבחינים מרחוק בצורתם המעניינת, בצבעם הססגוני והבולט או בריחם העז, ובוחרים בפרח המתאים להם. פרח הציפורן, לדוגמה, מדיף ריח נעים שהדבורה מזהה ממרחק של מאות מטרים.

מהו החלק החשוב ביותר בפרח?

כדי להשיב על שאלה זו, יש להכיר קודם כל את מבנה הפרח. אם תביטו מקרוב בפרח, תוכלו להבחין בשלושת חלקיו: במעטפת, בְּעַמּוּד הָעלִי וּבָאַבְקָנִים. הַמַּעֲטֶפֶת כוללת עלי גביע וַעֲלֵי כּוֹתֶרֶת. תפקידם של עלי הגביע הוא להגן על אֵיבְרֵי הָרְבִיָּה של הפרח. עלי הכותרת, לעומת זאת, נועדו למשוך אל הפרח את החרקים.

במרכז הפרח נמצא הָעלִי, שמורכב משני חלקים:

1. שַׁחֲלָה הנושאת בֵּיצִיּוֹת.

2. עַמּוּד עלִי וְצַלֶּקֶת בראשו - זהו הָאֵיבָר הַנְּקֵבִי שבפרח.

האַבְקָנִים, שהם האיבר הַזּכרִי בפרח, מסודרים סביב הָעלִי ומורכבים משני חלקים: הַמְּאַבֵּק שנמצא בראש הָאַבְקָן וְהַזִּיר, העמוד שמחזיק את הַמְּאַבֵּק. האַבְקָנִים מייצרים גרגירים רבים של אבקת פרחים, כאשר מכל גרגר אבקה שפוגש ביצית מתפתח הזרע וסביבו מתפתח הפרי. למעשה, אנו מבינים כעת שתפקידו העיקרי של הפרח הוא הָרְבִיָּה, ולכן החלקים החשובים בו הם האַבְקָנִים והָעלִי, כלומר: איברי הָרְבִיָּה.

איך הפרחים מִתְרַבִּים?

ההַאֲבָקָה, כלומר המעבר של גרגירי אבקה לעֱלי של פרחים אחרים, מתבצעת בדרכים שונות. הם יכולים להגיע אל הפרח בכך שהם עפים ברוח, מוּבָלִים על ידי מים, מועברים באמצעות האדם, הציפורים, רגלי בעלי החיים ובעיקר - באמצעות חרקים. לכל פרח יש אבקה ולפרחים רבים יש צוף. החרק מגיע אל הפרחים בדרך כלל על מנת לאכול מהַאַבְקָה או לִגְמועַ מהצוף. הוא מכניס ראשו לתוך הפרח וטועם מהצוף. בינתיים גופו מִתְכַּסֶּה בְּגַרְגִּירֵי אַבְקַת הפרח. כשהחרק עף לפרח אחר, גרגירי האַבְקַה שדבקו בו נופלים על הַצַּלֶּקֶת שֶׁבַּעֱלִי עד שהם מגיעים אל הַבֵּיצִיּוֹת שֶׁבַּשַּׁחֲלָה וכך נוצר זרע.

חרק צובר אבקה מאירוס ארגמן (צילום: גילי סופר)

האם הפרחים מזדקנים?

כמו כל דבר בטבע, גם הצמחים (הכוללים את הפרחים - אֵיבְרֵי הָרְבִיָּה של הצמח) עוברים תהליך הִזְדַּקְּנוּת, כחלק בלתי נפרד מִמַּחְזוֹר חַיֵּיהֶם. בדרך כלל תהליך הַנְּבִילָה וההזדקנות של הפרחים מתרחש לאחר הַאֲבָקַת הַפֶּרַח. בהתחלה, הפרח משנה את צבעו (עלי הכותרת של הַוֶּרֶד, למשל, משנים את צבעם מאדום לכחול). לאחר מכן, הוא מתחיל לאבד מים, לְהִתְיַבֵּשׁ וּלְהִתְקַמֵּט עד שהוא נושר יחד עם האַבְקָנִים. כשהפרח מסיים את תפקידו בעולם אין עוד צורך בחלקים שֶׁמְּגִנִּים עַל אֵיבְרֵי הָרְבִיָּה שלו ומעניקים לו את יופיו - הגביע והכותרת - ולכן הם נושרים, ובמקומם מתחיל להתפתח הפרי. מה גורם לנבילת הפרח? הוֹרְמוֹן צמחי, הנקרא אוֹקְסִין, מופרש מהשחלה לאחר ההפריה, והוא גורם לשינויים בצמח. הַאוֹקְסִין גורם ליצירת חומר הקרוי אֶתִילֶן, שֶׁמְּזָרֵז את הזדקנות הפרח ומביא לנבילתו.

לְמַה זקוק הפרח כדי להתקיים?

הצמחים ממלאים את תפקיד היצרנים בשרשרת המזון בטבע, כלומר: גדולתם היא בכך שהם מסוגלים ליצור את מְזוֹנָם בעצמם תוך ניצול החומרים סביבם וקרינת השמש. איך הם עושים זאת? באמצעות תהליך הפוֹטוֹסִינְתֶּזָה (או בעברית: "הַטְמָעָה").

בתהליך זה הצמח קולט מסביבתו את גז הַפַּחְמָן הַדּוּ-חַמְצָנִי יחד עם מים ואור, ופולט את גז החַמְצָן ותרכובות אורגניות כמו סוכר. על מנת שהצמחים והפרחים יוכלו לצמוח כיאות, הם צריכים להיות בסביבה שתספק להם את התנאים המתאימים, כגון כמות אור מספקת, מים שייקלטו בשורשים ויגיעו אל הגבעול והפרח, טמפרטורה מתאימה ועוד. אפילו אם מרכיב אחד בלבד חסר, הפרח לא יוכל להתקיים.

ניפוץ מיתוס: האם מומלץ להימנע מפרחים בחדר השינה?

אנו נושמים לְלֹא הֶרֶף. שואפים חַמְצָן ונושפים פַּחְמָן דּוּ-חַמְצָנִי. בלילה, כשאין אור, רוב הצמחים אינם מבצעים את תהליך הַפוֹטוֹסִינְתֶּזָה, אלא נושמים כמונו. כשאנו ישנים בחדר סגור עם פרחים, אנו והפרחים צוֹרְכִים, למעשה, את אותו החַמְצָן. כתוצאה מכך, כמות החַמְצָן באוויר החדר קטנה וכמות הַפַּחְמָן הַדּוּ-חַמְצָנִי גְּדֵלָה.

אולם, צמחים משתמשים בכמות קטנה יותר של חַמְצָן מהכמות בה משתמש האדם, ולכן, נוכחותם של פרחים בחדר לא אמורה להזיק כלל או לגרום לחוסר בחַמְצָן. הסכנה תתעורר רק במקרה שבו נֶאֱטום את החדר לחלוטין, כך שלא ייכנס אוויר מבחוץ. במקרה זה אחוז הַפַּחְמָן הַדּוּ-חַמְצָנִי בחלל החדר יגדל מעל הָרָמָה הַנּוֹרְמָלִית ותיווצר תְּחוּשַׁת מַחֲנָק.

האם הפרחים יְשֵׁנִים?

ישנם פרחים, שלאחר רֶדֶת הַחֲשֵׁיכָה סוגרים את עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שלהם. תופעה זו דומה מאוד לשינה. כפי שאנו, בני האדם, זקוקים למנוחה ולשינה, כך גם הפרחים זקוקים למנוחה בְּסֵדֶר הַיּוֹם שלהם.

כשהשמש זוֹרַחַת וּמְפִיצָה אור - הפרחים נפתחים כדי ליהנות מחום היום. כשיורד הלילה ונעשה קריר, פרחים מסוימים, הרגישים לקור, נסגרים, כדי להגן על עצמם. בלילה קֶצֶב חִלּוּף הֶחומָרִים בְּתָאֵיהֶם איטי יותר, דּפָנוֹת תָּאֵיהֶם מִתְרַכְּכוֹת והמים עוברים לתאים אחרים עד שהדּפָנוֹת מתמוטטות והפרח נסגר.

הכתבה מתפרסמת במלואה בגיליון אפריל של "גליליאו צעיר - הירחון לילדים סקרנים "

לפרוייקט פרחים של אנציקלופדיה ynet לחצו כאן