כמה אלימות יש בבית הספר של הילד שלכם?
מה אנחנו באמת יודעים על כמויות האלימות, ההצקה ומעשי הבריונות בבית הספר ובגן של הילדים שלנו? פרופ' עמוס רולידר קורא למשרד החינוך לקחת אחריות, לאסוף נתונים מכל מוסד חינוכי ולפרסם בכל שנה את מדד מוגנות הילדים בכל מוסד. מה דעתכם?
נתוני האלימות היציבים על מערכת החינוך, כפי שדווחו בשני העשורים האחרונים בסקרים שנערכו על ידי מספר חוקרים מהאקדמיה ונתונים שפורסמו על ידי משרד החינוך, מובילים למסקנה העצובה והמצערת כי לא פחות ממחצית מתלמידי בתי הספר היסודיים בישראל חשופים להצקות פוגעות, לבריונות ולאלימות מצד חבריהם.
המציאות העגומה היא שחלק גדול מהילדים כבר בקומם בבוקר, בטרם צאתם לבית הספר או לגן, חוששים שמא יהיו קורבן למעשי התעמרות שונים מידי תלמידים אחרים בדרכם אל ומבית הספר ובין כתליו. חשש זה מלווה אותם למעשה במשך כל היום ומשפיע לרעה על תחושת מוגנותם ועל רצונם לחזור למחרת לעוד יום לימודים בגן או בבית הספר.
השלכות בריאותיות ונפשיות
הספרות המחקרית והטיפולית מצביעה בבירור על ההשלכות הבריאותיות והנפשיות החמורות על ילדים הגדלים בסביבות בהן קיימת אווירה הכוללת הצקה, מעשי בריונות ואלימות. חלק מקורבנות ההצקה בגנים ובבתי הספר היסודי גדלים להיות מתבגרים חסרי ביטחון ואמון בסביבתם, אשר לעיתים גם מפתחים תסמינים של דיכאון ועד למחשבות אובדניות.
חלק נכבד מהילדים האלימים הופכים בבגרותם לעבריינים הפועלים בניגוד לחוק ואינם מהססים להשתמש בחומרים מסוכנים. התלמידים "העומדים מן הצד" אף הם נפגעים מעצם היותם חשופים לגילויים אלה ובאין מענה, הם הופכים קהים לעוול שנעשה מתחת לאפם.
נתונים קשים אלה, מעצם היותם נתונים סטטיסטיים, הינם מחוסרי משמעות אופרטיבית מעשית עבור ההורה הישראלי, השולח את ילדיו לבית ספר מסוים, שכן הוא אינו יודע אם ועד כמה רמת האלימות הארצית נוגעת לבית הספר הספציפי אליו הולכים ילדיו, אין לו צל של מושג באם רמת האלימות בבית הספר בו שוהים ילדיו נמצאת במגמת עליה או ירידה, כלומר האם המוסד החינוכי מצליח להתמודד ולשפר את האקלים בו.
למעשה, אין לו להורה דרך להשוות את האקלים החברתי ומידת המוגנות בבית הספר של ילדיו לבתי ספר אחרים באזור מגוריו. במצב מעיק זה, ההורה מגשש באפילה וכל שנותר לו הוא להסתפק בהבטחות או בהצהרות שאינן מגובות בנתונים בדבר מחויבותה של הסביבה החינוכית לרווחתם ולבטחונם האמוציונאלי של ילדיו.
תו תקן לאלימות במוסדות
ברצוני לטעון כאן כי הגיע העת שנתוני האקלים החברתי השורר בכל מוסד חינוכי בארץ יהיו זמינים לכל הורה שילדיו נמצאים במערכת החינוך. נתונים אלה, מן הראוי שיכללו עובדות מספריות אובייקטיביות על רמת ההצקה, האלימות, מעשי הבריונות והוונדליזם ותחושות המוגנות של הילדים בגנים ובבתי הספר - שיאספו לפחות אחת לשנה על ידי גורם חיצוני, בלתי תלוי ומשולל אינטרסים, ויהוו בסיס ל"תו תקן" אחיד לכל מוסדות החינוך בארץ.
נתונים אלה יאפשרו להורים להכניס את המידע הזמין למערכת השיקולים שלהם בבואם לבחור את המוסד החינוכי אליו ישלחו את ילדם מדי יום ביומו. למהלך כזה יתרונות חשובים לא רק לציבור ההורים אלא גם לציבור הגננות, המורים ומנהלי בתי הספר, אשר סובלים גם הם מן האלימות השוררת בבית ספרם לא פחות מתלמידיהם. על סמך הנתונים שיקבל בית הספר יוכל הצוות החינוכי למקד את הטיפול בתופעה ולרכז את מאמציו ביעילות רבה יותר.
כלי הערכה לעתיד
הנתונים שיתקבלו ישמשו גם ככלי להערכת היעילות של הפעולות הנעשות בכדי לשפר את האקלים החברתי בבית הספר ולצמצם את רמת האלימות כבסיס להחלטה באם להמשיכן, להפסיקן, או לשנותן.
העובדה כי נתוני האלימות בכל בית ספר ומוסד חינוכי יהיו זמינים ושקופים עשויה להוות גורם מדרבן לצוות החינוכי לפעול ביתר שאת למען הבטחה שוטפת של רמת מוגנות מיטבית לתלמידים לאורך זמן. המרוויחים הגדולים ממהלך כזה הם התלמידים, אשר יוכלו סוף סוף ליהנות מסביבת לימודים נעימה ונטולת אלימות המאפשרת להם ללמוד בהנאה וללא חשש.
אני משוכנע כי למהלך כזה יהיו, מסיבות מובנות, לא מעט מתנגדים מקרב הממסד החינוכי והפוליטי, החוששים כי רבים ישתמשו בנתונים בכדי לנגח אותם ואת עבודתם. חשש זה אמנם אינו לגמרי משולל יסוד, אך הוא בטל בשישים לעומת היתרונות העצומים שבצידו ובראשם הפיכתם של מוסדות החינוך בארץ למקומות בטוחים יותר לילדי ישראל. זוהי חובתנו להם.
פרופ' עמוס רולידר, אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות וראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות.
מה דעתכם?
האם אתם בעד ההצעה של פרופ' עמוס רולידר - לאסוף את נתוני האלימות בכל בית ספר ולפרסמם בכל שנה? האם אתם נגד? אתם מוזמנים להביע את דעתכם בהמשך.
