לשנות את פני החברה
ספק אם יש היום 10 חברי מליאה שיסכימו על מהות הסיסמה "תורה ועבודה". עלינו להחליט של מי התנועה – של רבנים ופוליטיקאים או של הנוער. עם פתיחתה אתמול של הועידה הכ"ב של תנועת בני עקיבא בישראל, עורך השליח רזי בן-יעקב חשבון נפש נוקב אך אופטימי, מציב מטרות חדשות-ישנות וקובע: החוליים ניתנים לתיקון
במסגרת ניסיונותינו, כשליחי בני עקיבא בתפוצות, להבהיר לבני נוער יהודיים בהונגריה מהי תנועת נוער ומה טעם בקיומה, מצאתי בחוברת ישנה מסמך המגדיר את מבחנה של תנועה. לדעת הכותב היא נמדדת במידת הצלחתה לעצב אדם תורם, אכפתניק ומעורב, וכן בשימושה מנוף לשינוי פני החברה. נראה שיש הרבה טעם בשני מבחנים אלו, המתמצתים יפה את תכליתה של תנועת נוער. האם בני עקיבא דהיום עומדת בהם?
אם נחזור מעט בזמן ונבדוק את עמידתה של תנועתנו במבחנים אלו בעשור וחצי האחרונים, לא מן הנמנע שנקבל תשובה שלילית. בני עקיבא השתנתה בשנים אלה מבחינות רבות, ומוטלת עלינו החובה לבדוק מתי בפעם האחרונה עמדנו במבחנים הנ"ל ולבחון מדוע הפסקנו לקבל בהם לפחות ציון 'עובר'. התשובה אולי טמונה במציאות העולמית, אולי בישראלית ואולי בכלל בתקציב. אבל אולי, ורק אולי, גם לנו, חברי בני עקיבא, יש חלק בכך.
אולי עסקנו יותר מדי בשאלת הקרקע ופחות מדי בשאלת האדם; אולי דיברנו גבוהה גבוהה אך מעשינו היו קצת יותר נמוכה; אולי דיברנו במילים שבאו מעולם הפירוטכניקה (בעירה, ניצוץ, אש קדושה) אך את הגפרורים שכחנו בבית; אולי העלנו הצגה כל חודש ארגון על קליטה (שבט ניצנים), אך במקום ללמוד לקבל, באנו רק להחזיר אותם בתשובה; אולי גדרנו גדרות רבות מדי שהרחיקו במקום לקרב; אולי הפרדנו הפרדות רבות מדי שהעסיקו אותנו יותר מדי בטפל במקום בעיקר; אולי הדרנו ממחוזותינו אנשי רוח בעלי דעות שונות ופיתחנו דוגמה שאין בה לבטים.
עלינו לדעת: חוליים אלו ניתנים לתיקון, ולא במאמץ רב מדי. בסופו של דבר, גם הרבה פעלנו ועודנו פועלים טוב, ואת זה אף אחד לא ייקח מאיתנו. אבל על דבר אחד אסור לנו לסלוח לעצמנו ואסור לנו לנוח אפילו יום אחד עד שיתוקן: איבדנו לחלוטין את היכולת להיות "מנוף לשינוי פני החברה". ללא יכולת זו הופכת זכות הקיום שלנו לצנועה מזו שאנו מתיימרים אליה ושאליה שאפנו תמיד.
על כן אני סבור שבזאת תיבחן הוועידה – ביכולתה לחולל תהליך שבסופו תשוב התנועה להיות "מנוף לשינוי החברה". זהו תהליך עמוק ונוקב שלא יסתיים ב"עומקי בירורים" ו"בירורי עומק" של כתבי הראי"ה קוק, ושאינו יכול להתבסס על הבערת לבבות ופירוטכניקה למיניה. בתהליך זה עלינו לחקור ללא הנחות את שקרה לבני עקיבא בשנים האחרונות. בתהליך זה עלינו להסכים על מהותה של התנועה, ובראש על סיסמתנו, "תורה ועבודה", אשר ספק אם יש היום עשרה חברי מליאה שיסכימו על מהותה. בתהליך כזה עלינו להחליט של מי התנועה – של רבנים ופוליטיקאים או של הנוער.
רוב המאמרים שפורסמו לקראת הועידה אינם משקפים הבנה בסיסית של עומק המשבר ושל ריחוק התנועה מהגשמת יעודה. עם זאת אני מאמין שהמהפך אפשרי והוא בידינו. כל שנותר לצירים בוועידה הוא פשוט להחליט האם הם באמת רוצים לחולל את התהליך שבסופו תשוב התנועה להיות "מנוף לשינוי פני החברה".
רזי בן-יעקב הוא שליח בני עקיבא בבודפשט, לשעבר רכז מחלקת קליטה ומעורבות חברתית בהנהלה הארצית של התנועה וכיום חבר מועצת "נאמני תורה ועבודה"
לפנייה לכתב/ת 
