רגעים נפרמים אבודים

מותו של ניסן לרבים מאיתנו הוא מוות של אב. אנחנו מרגישים את כאב הפרידה ואת עומק החסר. הפרידה היא מן האדם. החסר הוא במשמעות שחייו העניקו לחיינו. כשאדם משמעותי לנו מת, אפשר להרגיש שרגעים מחיינו שהיו קשורים בו, נפרמים ואובדים איתו. כמעט שני שלישים משנותי היה ניסן אחד הצירים המרכזיים, שסביבם נעו חיי. מן הפעם הראשונה שבחן אותי בדירתו הקטנה שבקומה החמישית ברחוב דב הוז, עד היום. עברנו חמישה מִבְנים של בית הספר, אינסוף תלמידים וכיתות, היו בינינו חיכוכים ומאבקים, היו בינינו מתחים וחילוקי דעות, ואני חב לו כמה מרגעי האושר הגדולים והעמוקים בחיי. ככה זה עם אבות. ככה זה עם מורים.

בשנה ג' אפשר לי לראשונה לעבוד על מחזה שלי. במהלך החזרות הוא הציק לי ונדנד וירד לחיי, אבל ערב אחד, בדירה שבקומת הגג ברחוב ביאליק, ששמשה אותנו אז לחזרות, כשבקשתי ממנו בהתרסה של בחור בן עשרים וארבע, להראות לי איך הוא היה מביים את אחת הסצינות שכתבתי, קיבלתי את שעור הבימוי המשמעותי ביותר בחיי.

כשחזרתי מלונדון הייתי צמא לעבודה. ניסן הציע לי לעבוד עם כמה תלמידים לקראת הבחינות בקרן שרת. בסוף השנה, הוציא מכיסו כמה לירות ונתן לי. אמרתי: לא ביקשתי כסף. ניסן אמר: אילו היית מבקש לא הייתי נותן. מאז אני שם, וגם השכר לא מאד עלה. אבל בכל יום שלישי אני מתייצב במקום שמסמל עבורי יותר מכל מקום אחר בעולם את הרוח העמוקה של התיאטרון, את החיפוש, את היושרה, את ההתיחסות לכל תלמיד כאילו היה אוצר נדיר ושלם שצריך להגן עליו ולשמור אותו מכל משמר.

כך היה, עד היום.

מותו של ניסן לרבים מאיתנו הוא מוות של אב. אבל מותו של אב , איננו בהכרח אסון. זהו רגע שבו הילד הופך למבוגר. מותו של ניסן, עצוב ככל שיהיה, יכול להוות לגבינו אתגר של התפתחות ושל גדילה. ללכת בדרכו של ניסן, אין פירושו לנסות להיות ניסן. המשמעות העמוקה של דרכו של ניסן היא לא ניסן, היא דרכו. והדרך שונה מאדם לאדם, מדור לדור. ללכת בדרכו, משמעותו: לחפש את דרכנו.

כשאדם יקר לנו מת, אפשר להרגיש שרגעים מחיינו שהיו קשורים בו, נפרמים ואובדים איתו. אבל אפשר גם להרגיש שמוטלת עלינו אחריות, לשאת את הרגעים הללו בתוכנו, להבין את המשמעות שיש להם לחיינו, לתת להם חיים חדשים ולהוליך אותם הלאה. מבחינות רבות התכוננו לפרידה מניסן. לבית הספר יש מנכ"ל, ואני בטוח שכולנו נתגייס לעזרתו. אני בכל אופן מבטיח לעשות את זה.

ניסן מת, אבל המקום שתפס בחיינו חי. נקח את כל הרגעים העצומים שקיבלנו מניסן וניתן להם משמעות יוצרת.

ניסן הוא סמל לאדם שהגשים את חלומו. במו ידיו. ניסן לימד אותנו לא שהאמנות מעל לחיים, אלא שהאמנות היא החיים. ניסן התעקש, לעיתים כנגד כל הסיכויים, וצדק. הטיח את ראשו בקיר, ושבר את הקיר. ניסן הלך על גשר צר מאד, העמיד פנים כאילו הוא מטייל בשדה רחב, ולא פחד כלל.

ניסן הוא סמל לאדם שהגשים את חלומו.

חייו ומותו קוראים לנו להגשים את חלומנו.