פשוט תתנסו
"ברגע מסוים בחיי, הבנתי שבאמצעות שירה, משחק וריקוד ובמיוחד בשילוב של שלושתם, אני יכול להעביר כל תחושה. כל מגע, ריח וצליל". לירן נוטיק על הדרך שלו ל HIGH SCHOOL MUSICAL ועל החוויות שלפני
אז איך באמת אפשר לדעת בתור ילד במה אתה טוב? ומה תרצה לעשות כשתהיה גדול? העצה שלי, או לפחות השיטה שבה אני נוקט, היא לנסות הכל!
כבר בגיל 4 הוריי שלחו אותי לחוג התעמלות קרקע. תודות לקורת עץ אחת ונפילה חזקה עם פישוק בין הרגליים, אני זוכר את החוג היטב. בכיתה א' שלחה אותי אמא לחוג לפסנתר. כמו שהבטחתי, למדתי בדיוק שנה, שבה הבנתי שאני ופסנתר, איך נאמר? לא מסתדרים. לעומת זאת, בכיתה ג', כשהתחלתי לשחק טניס ולהתאמן בחוג להישרדות, נפתח לי עולם שלם של ספורט. עולם שבזכותו עד היום אני לא מפסיק להתאמן לפחות חמש פעמים בשבוע.
לירן נוטיק
אבל נדמה לי, שיותר מכל, המוסיקה שינתה את חיי. אני זוכר שבכיתה ג' הכל השתנה. התחלתי ללמוד לנגן על אורגן, בהמשך עברתי לגיטרה והיום אני דואג לפקוד את המורה לפיתוח קול. כך גם הגעתי לעולם הקסום של מחזות הזמר ובכלל לחיי הבמה.
ברגע מסוים בחיי, הבנתי שבאמצעות שירה, משחק וריקוד ובמיוחד בשילוב של שלושתם, אני יכול להעביר כל תחושה. כל מגע, ריח וצליל. אני זוכר שכשעליתי לראשונה לבמה, התרגשתי מאוד, אבל מאז אותה פעם ראשונה, אני פשוט לא יכול לרדת. הבמה מעניקה לי תחושה של חמימות מתוקה. כאילו מישהו בא ומקלף ממני שכבות של ביישנות. ואז האני שלי פורץ.
אז אם נחשוב על זה שוב; כששואלים אותנו: "מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?" כולנו בתור ילדים, עונים תשובות לא הגיוניות כמו: אלוף העולם בשחייה, האסטרונאוט הראשון שינחת על מאדים, או אולי אפילו נשיא ארצות הברית. אבל בתוך כל חלום קטן, אולי יש גם מציאות. אם נביט לאחור, נוכל לזהות שהתכונות שלנו, אלו שמאחורי המטרות, ממשיכות ללוות אותנו. גם אם הן מחליפות צורה.
כרגע אני חש שהשמיים הם הגבול. אינספור הרפתקאות עוד מחכות לי. הכל עניין של סבלנות. אני לא יודע מה יהיה בעתיד. אני רק בטוח שהתכונות שלי ימשיכו ללוות אותי כל חיי.
מה אתם חושבים? שלכם לירן
לפנייה לכתב/ת 
