שתף קטע נבחר

החליפה שם בשואה וכמעט נמנעה ירושה מילדיה

הינדה איטל הלנה רובישטיין אימצה בשואה דמות פיקטיבית - עם שם שנשמע פחות יהודי ותאריך לידה מאוחר יותר. כשעלתה לארץ נשארה עם השם השני, שגם נרשם בתעודת פטירתה לפני 27 שנה. רק היום, כשבית המשפט אישר לשנות את השם בתעודה לשם הנעורים - יכולים ילדיה לתבוע מפולין את רכוש המשפחה

בית משפט לענייני משפחה ברמת גן העניק היום (ד') פסק דין הצהרתי הקובע כי ניצולת שואה שנפטרה לפני 27 שנים ושמה היה הינדה איטל הלנה רובישטיין היא אותה אשה שבמהלך השואה שינתה את שמה להלנה שמוליבץ'. להחלטה משמעות רבה עבור ילדיה, שתובעים מפולין את הרכוש שהשאירה שם אמם. 

 

רובישטיין נולדה ב-1899 בפולין, אולם במהלך מלחמת העולם השנייה החליפה את שמה כדי שיישמע פחות יהודי ואף שינתה את תאריך לידתה - כך שלכאורה נולדה ב-1903 - כדי שתישלח למחנות עבודה ולא לתאי הגזים.

 

ילדיה, קשיש וקשישה בני למעלה מ-80, פנו לבית המשפט בעניין, לאחר שהחליטו לתבוע מהפולנים שטח אדמה גדול בעיר קרקוב ועליו בית וטחנת קמח שהיו שייכים למשפחתם.

 

במהלך המלחמה גורשה רובישטיין יחד עם משפחתה, ונשלחה עם ילדיה למחנות הריכוז. היא נאלצה לנטוש את ביתה על כל רכושו, כשהיא מובלת עם שני ילדיה - ובאמתחתה מזוודה אחת בלבד. כשהגיעה למחנות הריכוז מסרה לפקידי המשטר הנאצי פרטים אישיים פיקטיביים כדי להינצל ממכונת ההשמדה הנאצית.

 

במהלך המלחמה החרימו הפולנים את בית המשפחה, טחנת הקמח והשטח, ומאז לא איפשרו לה ולילדיה לשוב אל רכושם. לאחר שעלתה לארץ נשארה עם השם הפיקטיבי (שמולביץ') וכך גם נרשם בתעודת פטירתה. היא לא תיארה לעצמה  שלדבר יהיו השלכות משמעותיות לגבי עתיד יורשיה.

 

הרצחת וגם ירשת

בשנים האחרונות נחשפו בני המשפחה לכתבות בעיתונות הפולנית בנוגע לנכונות הממשל להשיב לניצולי שואה וליורשיהם חלק מרכושם, או לחילופין להעניק להם פיצויים. היורשים פנו לרשויות, אך אלו דרשו כי פרטיה תחת השם הינדה

רובישטיין יהלמו את הפרטים המופיעים בתעודת פטירתה.

 

במשרד הפנים התנגדו באופן נחרץ לשינוי הפרטים, מאחר שלאדם מת אין זכויות, והאחים נאלצו לפנות לבית המשפט - שם קבע השופט נתן נחמני כי מדובר באותה אשה. כעת יכולים בני המשפחה לפנות לרשויות בפולין כדי שניתן יהיה להשיב להם את הרכוש האבוד.

 

עורכת הדין ליאת וינקלר ממשרד עורכי הדין וינקלר-קוזקוב, שייצגה את שני הילדים, אמרה כי "ערב יום השואה פסיקה זו מקבלת משמעות כפולה, שכן אין המדובר רק ביכולתם של ילדי המנוחה לרשת את אמם, אלא גם בתיקון עוול היסטורי בדמות הרצחת וגם ירשת".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים