אלבום חייה
כמה שבועות אחרי הגירושים המתוקשרים אורנה דץ ישבה בתאילנד, ומתוך שיחה צף השיר הראשון של האלבום החדש שלה, שיוצא בימים אלה כסינגל. בראיון אישי היא מספרת על אהבה, ההתרגשות, החשיפה והציפיות לעתיד
הימים ימי פוסט הכותרות בעמודי החדשות, שהכריזו על פרידת הדצים בגרסת צ'ארלס ודיאנה המקומיים. היה זה המהפך שסימן לעם היושב בכורסא את תחילת השבר בליגת מונרכיות האמנים המשפחתיות. עוד בטרם התקשורת עברה הלאה לזוגות מפורסמים אחרים שהכריזו על פרידה, בחרה אורנה דץ בטיימינג שבין תוכנית הטלוויזיה שלה וצילומי פרסומת כפרזנטורית מובילה, לקחת פסק זמן בתאילנד כדי להירגע.
על החוף בקוסמוי, כשהיא משוחררת מהעיניים הבוחנות והשאלות הטורדניות, בלי להתכוון שרבטה על דף את מה שהפך לשיר הראשון שכתבה, אבל בעיקר לתשובה הכי כנה על כל מה שביקשתם לדעת עליה והיא לא אפשרה אפילו לשאול.
"זה היה כמה שבועות אחרי הגירושין", היא נזכרת באותה אפיזודה בה ניהלה שיחה עם חבר טוב. "הוא אמר משהו ועניתי לו שהוא לא מבין שזה מה שאני רוצה, ככה אני עושה וככה זה יהיה מעכשיו. הוא עצר ואמר: הנה יש לך פזמון של שיר וכתב אותו על דף. זה היה בכיף בחופשה, ובכלל לא התכוונתי שיהיה בתקליט. מאוחר יותר היינו בישיבה עם אודי הניס וחיים שמש, אודי ביקש שאראה את הטקסטים שיש לי, תפס את הדף ושאל מה זה. אמרתי לו שזה משהו שכתבתי סתם, הוא התעקש והשאר היסטוריה".
כשמאחוריה שנים רבות של ניסיון בימתי ותקשורתי, אלבומים, קלטות ילדים ואינספור הופעות, הבכורה לטקסט שגובש ל"כי ככה אני רוצה", סינגל ראשון מתוך אלבום סולו שבדרך, עדיין מייצרת עבורה מרחב רגשי חדש. "תחושות כאלו אף פעם לא חוויתי", היא מעידה על רחשי הלב רגע לפני שהשיר יוצא לאור. "כבר התרגשתי, עשיתי דברים גדולים ובעזרת השם אעשה, אבל יש כאן חשיפה, פחדים וציפיות ברמות שאני לא מכירה. זה אושר גדול. זה שלי לפני שזה של כולם. זה אלבום של חיי ממש".
לא מפחדת לשיר. אורנה דץ (צילום: רונן אקרמן)
איך היית רוצה שהקהל יקבל אותו?
"אם יש משהו שהחזיק אותי כל הקריירה כל השנים האלה, זה הקהל שתמך בי ובשעות האמיתיות היה שם בשבילי, הצביע בעדי, ראה אותי ושמע אותי. אם היה מישהו כזה, זה היה הקהל ולא התקשורת. אני באתי משם ואני רוצה שיבואו אלי דרך התקליט הזה, דרך השירים וגם דרך הקליפ שצילמתי. יש לי מה להגיד ובאמצעות התקליט יבינו הכל".
השירים מחליפים את השתיקה בה בחרת להגיב על מה שקרה בחייך?
"מה שאני אומרת, אני שרה. כמובן שלא כל שירי התקליט הם אישיים וסיפורים עלי. חלק הם סיפורים שנגעו בי, סיפורים ששמעתי, אבל יש כאן המון 'אורנה'. אני לא מתחפשת, אני לא עובדת בשביל איזה גוף שידור או תוכנית שאני צריכה להתלבש ככה או לדבר ככה. מה שאני באמת. מה שאני עכשיו".
רק מה שאת אוהבת
העכשיו הזה כולל חודשים ארוכים אותם הקדישה לרה-ארגון של מערך חייה הפרטיים ולעבודה אינטנסיבית על הקריירה המוסיקלית. עשרה שירים נאספו יחד, האלבום הופק עצמאית ודרש ממנה לראשונה לקיחת אחריות מלאה וגיבוש החלטות שאינן תלויות באחרים. "בחרתי אנשים לעבוד איתם, שירים, תיאום נגנים, כמה לשלם, איך לשיר", היא מפרטת, "זה ממש כיף, זה נותן כוח".
פחדת לעשות את הדברים לגמרי בעצמך?
"דווקא לשיר לבד לא מפחיד אותי, כי אני זמרת מגיל שלוש בערך. כל שאר הדברים שאני עושה הם תוצאות נלוות או ה'קצפת' של המקצוע. אז לא מפחדת מהמקום של להיות לבד כי מול מיקרופון, באולפן או מול קהל, אני הכי בבית ומרגישה שם הכי ביטחון. אבל מפחיד התהליך של לעשות את זה לבד, להחליט לבד, לבחור לבד, לגלות את הדרך לעשות את זה לבד".
אז מה אם נולדתי כאן, אפשר גם להמשיך (צילום: רונן אקרמן)
מה היית רוצה לעצמך עכשיו?
"עכשיו אני בשיא העשייה, אני רוצה מופע, רוצה לשיר, רוצה לחזור לקהל, ירדתי מהבמה מבחירה וכעת אני חוזרת".
את כבר רוצה להרגיש עוד פעם אהבה?
"רגע, שנייה. אני עוד בהתרגשות של כאבי הבטן של האהבה הזו, אין לי מקום להכיל כל כך הרבה אהבה. האהבה של היצירה היא מדהימה בפני עצמה. אני כ"כ נהנית ממה שקורה, אז למי יש מקום לעוד?"
כתבת שאת "רוצה לגלות את הטוב בעולם. אז מה אם נולדתי כאן". אי אפשר שלא לחשוב על הפרשנות בה את מתכתבת עם השיר "כאן".
"כל התשובות נכונות. האמת זה קצת הומור, קצת ציניות, קצת להגיד: אז מה אם נולדתי כאן אפשר להמשיך, אפשר גם לעשות, אפשר ליצור, אפשר גם לנסות דברים אחרים".
אז זה מהפך או התפתחות?
"זו התפתחות טבעית, כי מה שעכשיו זה לא מאתמול, זו דרך של הרבה שנים. זה תהליך ולא שאני קמה בבוקר ואני פתאום בן אדם אחר. מדובר בתהליך ארוך של כאבים, של מכות, שמחות, תובנות של החיים עצמם. דרך תמונות, דרך תגובות של אנשים שלא ראו אותי הרבה זמן אני מבינה שהשתנתי".
ברור לך שיחפשו אותך בכל שורה למה התכוונה המשוררת.
"אני מקווה שזה יקרה, זה ברור לי שזה יקרה וזה בסדר. כי זו הסקרנות של האנשים וזה מספק להם חלק מהמציצנות. כולנו כאלו, גם אני לא משנה מה אתה
עושה בחיים. מבחינתי, השיר הוא משחרר, מעודד, מהווה דוגמא: 'אתה לא לבד, לא רק אתה חושב ככה'. זה לא קשור ליחסים, פרידות או גירושין, אלא שאם אתה רוצה - תעשה, כי אין מלבדך אף אחד".
אלו תובנות של גיל, התפכחות או בגרות?
"זה בא משעות טיסה. רק עכשיו אני יודעת, כמה אני לא יודעת".
איך את מגדירה את התקופה הזו?
"תקופה של ציפייה דרוכה. אני חסרת אויר. כשאסתכל לאחור אגיד שעשיתי זאת, בדרכי. עשיתי מה שאני רוצה. תמיד עשיתי מה שאני רוצה, אבל לא רק".
