ילדה בת ארבע והוריה תובעים את בית החולים סורוקה, שירותי בריאות כללית ואת הגניקולוג ד"ר אלי מימון בטענה כי האם שותפה בניסוי רפואי ללא ידיעתה ובוצעה בה בדיקה רפואית שגרמה לזיהום תוך רחמי וללידה מוקדמת. כתוצאה מכך נולדה לה בת הסובלת משיתוק מוחין. באמצעות עורכי הדין דורי כספי ודני סרור דורשים בני המשפחה פיצוי כספי בסכום העולה על 2.5 מיליון שקל. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה.
התובעת היא אם לארבעה, כאשר הילדה הפגועה היא הצעירה שבהם. בזמן הריונה היתה האם בת 36. היא הגיעה ל"סורוקה" ביולי 2003, כשהיא סובלת מכאבים בבטן התחתונה ומהפרשה חומה. האישה היתה בשבוע ה-26 להריון, לאחר שעברה שבועות אחדים קודם לכן בדיקת מי שפיר לצורך אבחון גנטי, כמתחייב מגילה. נמסר לה כי יש לה צירים שנובעים מהתייבשות והיא קיבלה
| סיכון מול סיכוי |
|
| "מי שפיר לכל אישה בהריון במקום כל בדיקות הסקר" / מיטל יסעור בית-אור |
|
בעוד משרד הבריאות מסיר המלצתו לבדיקת מי שפיר אצל נשים מעל גיל 35, מכריז פרופ' צבי אפלמן, מנהל המכון הגנטי ב"קפלן" - עדיפה בדיקת מי שפיר לכל אישה בהריון מכל בדיקות הסקר האחרות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בכתב התביעה נטען כי למרות שלא היתה כל התוויה רפואית לכך, המליץ ד"ר מימון לאישה על ביצוע דיקור חוזר של מי שפיר לצורך "שלילת זיהום רחמי כגורם לצירים המוקדמים". זאת "באופן בלתי סביר ובהעדר כל אינדיקציה". האישה ביקשה להתייעץ בטלפון עם הרופא המטפל בה, אך לא הצליחה להשיגו. לפי כתב התביעה, ד"ר מימון הבהיר לה כי על הבדיקה להתבצע תוך שעות ספורות, ולאחר שלא הצליחה להתייעץ עם הרופא המטפל הסכימה האישה לביצוע דיקור מי השפיר, שהומלץ על ידי ד"ר מימון.
מכתב התביעה עולה עוד כי לא הוסברו ליולדת הסיכונים בביצוע הבדיקה במצבה. בנוסף, היא הוחתמה על טופס הסכמה המיועד לדיקור מי שפיר לצורך איבחון גנטי, ולא כפי שנמסר לה על ידי הרופא, לצורך שלילת הימצאות זיהום. התובעים מציינים כי ד"ר מימון לא מילא דו"ח פעולה על ביצוע בדיקת מי השפיר, בניגוד למקובל. לפי התביעה, התוצאות העידו כי לא היה זיהום במהלכה.
מומחית בגניקולוגיה, שחוות דעתה צורפה לכתב התביעה, ציינה "במקרה הנדון, אפילו התנאים המינימליים לביצוע דיקור אבחנתי, ואפילו לצרכי מחקר, לא התקיימו". עוד ציינה כי ההחלטה לבצע דיקור היא "סטייה מובהקת מנורמות רפואיות מקובלות". לאחר שבחנה את החומר הרפואי ציינה המומחית כי ברור שירידת המים נגרמה בשל דיקור מי השפיר וכי מדובר בסיבוך ידוע.
שישה ימים לאחר דיקור מי השפיר התגלו תוצאות חריגות בבדיקות הדם של האישה, אובחן כי היא סובלת מזיהום והיא הוכנסה לניתוח קיסרי דחוף. התינוקת נולדה במשקל 758 גרם, הונשמה והועברה לטיפול נמרץ ילודים. התברר שנגרם לה נזק מוחי מפושט וכי היא סבלה מזיהום כמה שעות לפני הלידה. הפגה שוחררה מבית החולים לאחר כחודשיים ומאז נמצאת במעקב רפואי והתפתחותי. כיום סובלת הילדה משיתוק מוחין המלווה בפגיעה ביד שמאל, נעזרת בהליכון ובסדים לצורך תנועה ומקבלת טיפולים שיקומיים רבים.
מומחה לרפואת ילדים ונאונטולוגיה שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה ציין כי "ברור לחלוטין שתהליך הזיהום אצל האם, שעבר לתינוקת בשלב העוברי וגרם לנזק מוחי, היה תהליך שהחל לאחר דיקור מי השפיר", עוד ציין: "ניתן לקבוע כי
יש קשר סיבתי מובהק בין הזיהום הדלקתי והלידה המוקדמת, לנזק המוחי ממנו סובלת היום הילדה. השתלשלות קלינית זו הכריעה את גורלה".
בכתב התביעה מצויין כי בקרב ההורים "מקנן חשד כבד ומבוסס" לפיו דיקור מי השפיר בוצע כחלק ממחקר בדגימות מי שפיר שביצע ד"ר מימון באותו זמן. באותה תקופה ערכו מימון ורופאים נוספים מחקרים שונים העוסקים בבחינת הסיבות ללידה מוקדמת, שבהם השתמשו בדגימות מי שפיר של יולדות.
התובעים טוענים כי הרופאים פעלו ברשלנות וכי ביצעו באשה ניסוי רפואי ללא ידיעתה והסכמתה, תוך הפרה של כללי מוסר ואתיקה ולצרכים זרים וקידום האינטרסים של הרופאים החוקרים עצמם, תוך התעלמות מכללי הרפואה וממצב היולדת והעובר.
מבית החולים סורוקה נמסר בתגובה: "האישה מעולם לא השתתפה בניסוי או מחקר שהתבצע בבית החולים ולא נלקחה ממנה דגימת מי שפיר לצורך ניסוי או מחקר. מדובר בפעולה שגרתית מקובלת המתבצעת במרכזים רפואיים מודרניים בארץ ובעולם במקרים בהם קיים חשד לאפשרות של לידה מוקדמת. ידוע כיום, ללא כל ספק, שלפחות שליש מהלידות המוקדמות הינן תוצאה של זיהום בתוך שק מי השפיר ולא ניתן לזהות זיהום זה אלא באמצעות דיקור מי שפיר. זיהום בתוך מי שפיר שאינו מטופל בזמן עלול להוביל לזיהום של האם עצמה ויכול לסכן את חייה. בכל המקרים זיהום במי השפיר מופיע ללא סימן בדם האם היכול לרמז על כך. למיטב הערכתנו מדובר במקרה שאין בצידו רשלנות רפואית. כתב התביעה טרם הועבר לידינו ואנו נגיב כמקובל".
טרם הוגשו כתבי הגנה.
