לא רוצים להחזיק

בימיו הראשונים כאן בארץ, הרלן קובן, עם ספרו המצליח "הנעלמים", הצליח ליצור משהו ייחודי, לפחות כלפי חוץ, כשבחר לכתוב את עלילת ספריו בדרך פתלתלה שתגרום לקוראים לחשוב שהנה הם הניחו את ידם על הפושע, אבל רגע לפני השיא להתבדות ולגלות שדבר אינו פשוט כל כך, ממש כמו חייהם הסוערים של הגיבורים שבחר. כך פענח קובן את השיטה שהפכה אותו ליורש העצר בעולם של ספרי מתח שאכזבו.

התשוקה שלו עברה דרך הדפים ובערה בכל אלו שנצמדו למילים שכתב, הוא הפך לחביבם של המבקרים, וחשוב מכך, לחביבם של הקוראים. הספרים בצבעים העזים, הכותרות הקצרות, כמו גם התקצירים המותחים, שבו את ליבנו ושמו את קובן במעמד שנדמה שלא יוכל ליפול ממנו. אבל, דינם של טרנדים חדשים לאבד את ייחודם, וכמו שפג הטעם המיוחד של אותו אוכל טרנדי, כך גם טעמה של נוסחת המתח נעשה תפל, וזו הופכת, בשלב מסויים, למכשלה שלא מצליחה להחזיק מעמד. תרתי משמע.

גורם ההפתעה

"תחזיקו חזק", ספרו החדש של קובן, הפתיע אותי עוד לפני שהתחלתי לקרוא אותו, בעיקר לאור העובדה שלא שמעתי עליו עד שזכיתי לראות את צבעו הכתום, בוהק בידיה של חברה לקריאה ותהיתי אולי משהו התקלקל במכונת היחצ"נות המשומנת של ספריו של קובן. כשנפל הספר לחיקי, הפכתי אותו וקראתי את הסיכום הקצר על גבי העטיפה ואז הבנתי שעוד משהו לא מסתדר, היה שם יותר מדי בלגן, כמו זירת פשע של מישהו שמאד השתדל לשתול בה ראיות שינקו אותו מחשד, חשד חמור לביצוע עבירה של כתיבת ספר מתח מהר מדי.

ברבים מספריו ידע קובן לטוות חוטים מקשרים, גם אם דקים מאד, בין הדמויות המשתתפות, וגם אם כבר בתחילתו של הסיפור ידעתם את סופו, או חשדתם במישהו, חוויתם את ההנאה המלאה בקריאה ובגילוי שצדקתם. עם זאת, ב"תחזיקו חזק" החוטים נשזרו בגסות, חלקם פרומים ועוביים לא מתאים ולא מקשר בצורה סבירה בין החלקים.

אם בעלילות קודמות דבק קובן בדמות מרכזית שסביבה מרקדות כמה דמויות נוספות שמוסיפות טעם ומשמעות, הרי שכאן נדמה שכל דמות עולה על האחרת ולא ברור מי היא המרכזית, או חשוב מכך, עם מי אנחנו צריכים להזדהות. יתרה מזו, דמויות אחרות, שהיו צריכות להיות "נחשבות" יותר, נבחרו כטלאים שיסתמו חורים ונשכחו עד לרגע הסיום בו הופיעו במלוא תפארתם ושוב התפוצצו כמו בלון נפוח מאוויר כי לא באמת היה בהם נפח.

רוב הקוראים ספרי מתח יסכימו איתי שחלק גדול מההנאה הוא "להיכנס" לתוך הסיפור ולנסות לפתור יחד עם הגיבור הראשי את התעלומה המעיבה עליו כעננה שחורה ומאיימת להפר את שלוות חייו, כך הקריאה היא אינטנסיבית יותר, גדושה באירועים וזו אחת הסיבות שלעולם לא נרצה להניח ספר מתח טוב בצד ונסכים לחזור אליו מאוחר יותר, משהו מחייב אותנו לשבת ולסיים אותו כדי לראות אם צדקנו כששמנו עין על אותו בחור תמים שמוזכר בעמודים הראשונים.

"תחזיקו חזק" לא מספק את הסחורה הזו, מהר מאד תמצאו שאתם בוחרים שלא לשלב את עצמכם בתוך דפי העלילה, אלא לצוף בגובה מסוים מעליה ולהביט בה מרחוק, בידיעה שאם תצללו קצת יותר עמוק, תלכו לאיבוד ותאבדו עניין. אני גיליתי, בשלב כמעט סופי של הסיפור, שלא באמת הצלחתי להתעמק בו, עד כדי כך שרק בדפיו האחרונים של הספר גיליתי פתאום דברים שהייתי יכולה להבין אותם פרקים שלמים לפני אם רק הייתי בוחרת שלא ללכת בעקבות החוטים שטווה קובן.

לצערי הרב לא איבדתי את הנשימה, לא פערתי את פי בהפתעה בסוף הסיפור, כמו שקרה לי בעבר עם ספריו של קובן והתאכזבתי. אם אתם רוצים להיגמל בצורה קלילה מהטלוויזיה לכמה שעות, "תחזיקו חזק" יכול לעשות את העבודה, גם טיסה של כמה שעות יכולה לעבור מהר יותר, אבל אל תצפו להפתעות בסוף, אלא אם חברת התעופה בחרה לשלוח את המזוודות שלכם לצד השני של העולם. וגם זה לא תמיד מפתיע.