מעניקה בחזרה

היי גולשים. אהלן בלוגי. הרבה זמן לא נפגשנו ויש לי כל כך הרבה מה לספר. אתם מכירים אותי כמאיה שואף, זו שתגלם את שארפיי אוונס, במחזמר HIGH SCHOOL MUSICAL. הייתי רוצה שהפעם תכירו מאיה אחרת. מאיה החיילת.

ביום, יום אני משרתת בלהקת מפקדת זרועות היבשה (שם כולל לכל חיילות הלוחמים ביבשה) ולכן יוצא לי לפגוש הרבה לוחמים בשטח. התפקיד שלנו בלהקה צבאית, הוא לעבור בין בסיסי ומוצבי צה"ל ברחבי הארץ ולשיר לחיילים בין האימונים, לפני יציאה לפעילות בשטח ובערבי גיבוש. אנחנו רוצים, ולו במעט, לשמח אותם. להזכיר שיש מי שדואג וחושב עליהם כל הזמן.

במיוחד אני זוכרת את ההופעות שערכנו תקופה קצרה לאחר שהתגייסתי, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה. אני זוכרת שמייד נסעתי להופעות במוצבים בצפון. החברים שלי מהלהקה ואני הגענו עם ציוד ההגברה (כן כן, אנחנו מקימים את ההגברה בעצמנו!) לאחד הבסיסים. לא תדרכו אותנו, אלא רק סיפרו שהחיילים בבסיס לא ראו תקופה ארוכה את הבית.

את הפנים המאושרות של הלוחמים שראו אותנו, אני אף פעם לא אשכח. לוחמים, בני גילנו, עייפים מאוד, נעורו מחדש. הם כל כך שמחו לראות אנשים אחרים, מהחברים בבסיס. מהרגע שהגענו ועד להופעה הם לא עזבו אותנו וסיפרו מה עובר עליהם. קשה לי לתאר את ההרגשה. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני עושה משהו חשוב. שאני מעניקה בחזרה.

יכול להיות שהסיבה שלוחמים מרגשים אותי, היא שיש לי אחד כזה בבית. אחי הגדול, רועי, השתחרר לאחרונה משירות כלוחם וקצין בצנחנים. במהלך ההופעות הייתי רואה בחיילים הקרביים את אח שלי. הדאגה שלי אליו הפכה לדאגה להם. האהבה אליו נהייתה אהבה אליהם והערכה כלפי אח שלי, רק התעצמה בגלל הסיפורים ששמעתי מהם. הבנתי איזה חוויות הוא עובר ומה הוא לא מספר.  

עכשיו, חודשיים לפני השחרור, אני חושבת על השנתיים האחרונות. על ההופעות, החוויות, החברים החדשים ועל התרומה שלי. בעבר הייתי פחות רגועה, אבל היום אני שלמה. אני חשה שגם אני תרמתי.

נשיקות, מאיה