איזה פרח! פשוט לאכול אותך

הקלישאה הרומנטית גורסת שבעת הצורך, דהיינו יום הולדת, נישואין, בגידה או רכישת סוני פלייסטיישן וחיוב החשבון הזוגי המשותף, יש להביא פרחים לאובייקט האהבה. גברים רבים מביאים זר צבעוני לאישה ומצהירים "איי לאב יו‭,"‬ מקבלים בתמורה חיוך אוהב וחיבוק, ואינם מעלים כלל על דעתם כמה היה מתחמם ומתלהט חיבוק זה לו היו מצרפים לזר הפרחים זוג נעליים קטן על עקב שטוח הנוח לצעידה ארוכה בבירות אירופה וגם, אם לא קשה, כרטיסי טיסה.

אינני מהבחורות המתרגשות מפרחים, ולמען האמת אני מחשיבה אותם במיוחד רק כשהם מחוברים לגבעול המחובר לאדמה, בצורה המסירה ממני אחריות לגורלם. כשהם באים אל ביתי, אורחים לא קרואים, סופם ידוע ומחושב לאחור: תוך יומיים ימצאו את מותם במי האפסיים של אגרטל מבאיש, כמו פרחים רבים לפניהם. ביתי הוא גיא בן הינום של הפרחים.

מצד שני יוצא לבי אליהם: הפרחים הם כמו דוגמנית שבגלל שהיא כל כך יפה אף אחד לא מקשיב למה שהיא אומרת. אלא שבמקרה הזה, "לא מקשיב למה שהיא אומרת" מתפרש כ"לא אוכלים אותם‭,"‬ כי ככה זה בטבע. אם אתה שווה משהו, אוכלים אותך.

אי לכך יצאתי אל משתלות גבעת ברנר, שם נערך מדי שישי כנס בנושאים שונים הקשורים לצמחים ופרחים. מדי שישי מתכנסת שם קהילייה שלמה המתעניינת בנושאים כפירות טרופיים, צמחים שלא זקוקים להשקיה מרובה, התמכרות לקקטוסים, טיפול בגינה בקיץ ועוד נושאים שאינם גורמים לי לוותר על תרגולת השישי הקבועה שלי, אלא אם כן, כמובן, אני חוטפת מכה בראש ומתעוררת עם אמנזיה.

מולנו מתמקם המרצה ד"ר נקדימון אומיאל וסנדלי הבריאות שלו נעות על הקרקע בשקט שלא היה מבייש סביונים ברוח. הנושא היום: פרחי מאכל. "התחלתי להתעניין באכילת פרחים לפני 15 שנה‭,"‬ מספר אומיאל. "זה ביזארי כמעט כמו לאכול את חיית המחמד שלך, אבל זה תופס תאוצה‭."‬ מוזר, אני חושבת לעצמי. ואני כבר חשבתי שהטרנד שכולל את אכילת החמוס שלך כבר יצא לגמרי מהאופנה.

ביזארי כמו לאכול את חיית המחמד שלך. סלט פרחים (צילום: גיא רובננקו)

ד"ר אומיאל מתחיל את ההרצאה עם שקופיות של האדם הקדמון ומסתבר שהוא (האדם הקדמון, כאילו) האחראי הישיר לכך שאנו אוכלים היום פרחים. וגם קצת הטבע. "השבר הסורי אפריקאי" מכריז ד"ר אומיאל, "גרם לשינויי אקלים גדולים. כתוצאה מהתייבשות והתחממות הפך היער הטרופי הסבוך לאזור ערבתי‭."‬ בשלב זה יורדים האנשים בציורים של ד"ר אומיאל מהעצים עליהם הם מצוירים ומתחילים לשוטט על הקרקע כשהם מחפשים משהו לאכול, ואחרי כך וכך מיליוני שנים מעלה אחד מהם מעלה על דעתו שאפשר לנגוס בכובע הנזיר הזה ואולי אף לתמחר זאת היטב.

לפרחי המאכל שימושים שונים. מלבד העובדה שאפשר לזרוק אותם לסלט ולהרשים את האורחים אפשר גם לצפות אותם בסוכר ולהוסיף אותם למשקאות ולמרקים. דבר זה, מבטיח ד"ר אומיאל, יבעיר שיחה לוהטת מסביב לשולחן האוכל. אם כי, יש לציין, נושא השיחה יהיה פרחי מאכל. לשיקולכם.

ישנם אלפי פרחים הראויים למאכל, בין היתר ציפורני חתול (קלנדולה‭,(‬ גלדיולות, בגוניה, פוקסיה, חרציות, אמנון ותמר, פרחי תפוחים, פרחי הדרים, לוע הארי ועוד. פרחי קישואים, למשל, נפוצים מאוד באיטליה (ובמסעדות איטלקיות מסוימות) ונהוג לאכלם כשהם ממולאים גבינות ומטוגנים. כאן משליכים אותם ללא שימוש, וחבל. אולם לפני שניגשים אל ביתור הפרח מזהיר ד"ר אומיאל ומציין שיש כמה חוקים עליהם אסור לעבור כשבאים לאכול פרחי מאכל, ואלו החשובים מביניהם: את האבקנים אין צורך לאכול כיוון שטעמם אבקתי; הפרחים צריכים להיות נקיים מחומרי הדברה; אסור לקטוף אותם מצידי דרכים שכן אז יהיו מלאים אבק דרכים ופסולת רעילה מאגזוזי המכוניות; צריך לבדוק שהפרח לא מכיל חרקים; רצוי להתחיל במנה קטנה על מנת לסלק אפשרות של אלרגיה. אחרי שסילקתם את כל הסיכונים הללו אתם בשלים להתחיל לאכול פרחים.

בתאבון! (צילום: אביגיל עוזי)

אכלה את הכובע  

מה בצלחת? כובע הנזיר.

נזמין טייק-אווי? אנשים רבים זוקרים גבותיהם בתמיהה ושואלים מהיכן קיבל פרח יפה זה את השם "כובע הנזיר‭."‬ זו שאלה מוזרה בעיניי, שכן ברור לכל שזהו שם מוצלח לאין ערוך מ"כובעון הנזיר‭."‬ זהו פרח חביב וקטן הנפוץ מאוד בארץ, והוא אחד הכוכבים הבלתי מעורערים של עולם פרחי המאכל. טעמו חרדלי משהו, אם כי בצורה מעודנת מאוד, ומזכיר את טעמם של עלי רוקט, אם כי הרבה יותר מרומז. אפשר לזרוק אותו סתם כך לסלט, אולם ד"ר אומיאל מכריז שהוא הולך נהדר עם גבינות, ואפשר להוסיף אותו לצלחת גבינות, לסנדוויץ‭,'‬ ושאם כובשים את הזרעים שלו בחומץ הם יכולים להחליף צלפים.

ציון: ‭.7‬ שיקום הנזיר שיגיד שזה לא הציון הכי גבוה שקיבל הכובע שלו.

ביס הוורד

מה בצלחת? ורדים.

נזמין טייק-אווי? את הוורדים אין צורך להציג. כל מי שהיה פעם בזוגיות בעת חג הוולנטיין נאלץ לרכוש זר כזה לאהובתו. ידועות האגדות על נשים שהגיעו אל צימר יוקרתי בגליל ובו חדר שינה רומנטי בעל מיטת אפיריון וכיסויי מיטה לבנים ועליהם מאות עלי ורדים טריים וריחניים, אולם אף אחד לא פגש אישה שראתה חזיון זה במו עיניה. במהלך הניסויים שערך במכון הוולקני, סיפר ד"ר אומיאל, בדקו הוא וצוות עמיתיו מעל 300 סוגי ורדים שונים, אולם רק 30 נמצאו ראויים למאכל. "לכל השאר‭,"‬ דיווח הדוקטור בגבורה, "היה טעם של נייר עיתון‭."‬ לאחר שטעמתי במו פי עלי כותרת של ורד ורוד, וכמעט גם נמלה שהסתתרה בתוכם, גיליתי שהטעם שלהם הוא מה שאפשר לכנות "וירדי" – כלומר שיש לזה טעם של ורד. קצת מתקתק, קצת מריר, בהחלט משהו שאפשר לכרסם במקרה ושואה אקולוגית תשמיד את כל שאר הצמחייה, אבל עד אז - אין צורך לעמוד בתור.

ציון: ‭.2‬ אבל 10 במקרה של שואה אקולוגית.

גבינת עירית

מה בצלחת? פרחי עירית.

נזמין טייק-אווי? פרח העירית יפה מאוד ודומה לקיפוד מקשיש. יש בו מאות גבעולים דקיקים, שבסוף כל אחד מהם פרח לבנבן קטן, וכולם יחד נראים כמו כדור סיכות על מקל. ריחו שומי וחריף, וטעמו חריף מאוד גם כן. למעשה די התלהבתי ממנו, שכן הוא היחיד שבאמת יש לו אג'נדה כלשהיא, והוא לא מתבייש להשמיע אותה. אני הייתי מוסיפה אותו לסלט במקום שום, או מנפנפת אותו בלילות ירח מלא כנגד ערפדים ושאר מריעין בישין.

ציון: ‭.9‬ לא פראייר.

כליל השלמות. כמעט

מה בצלחת? כליל החורש.

נזמין טייק-אווי? כליל החורש הוא העץ הזה שגדל ליד הבית שלכם ויש לו פריחה בצבע סגול בהיר או ורוד הוא פורח בחודשים מרץ-אפריל, ובזמן זה אפשר לראות את אשכולות פרחיו וגם לאכול אותם. אני התוודעתי לעץ זה כבר בצעירותי, כיוון שהוא החשיב עצמו כדייר משנה בביתי וענפיו טיפסו אל חלוני ודרשו "אכלוני‭."‬ טעמו מתקתק וצופי – לא כמו נערות צופים צעירות, אלא כמו צוף של פרח – ולמרות שאין לו טעם דומיננטי, הרי שמתיקותו הופכת אותו לחביב, וצבעו היפה קונה לו כרטיס כניסה לסלט, ורצוי לצד גבינה חריפה כלשהיא.

ציון: ‭.8‬ בגלל המתיקות, הנוסטלגיה, וגם בגלל שאם מורידים את ה"ה" אז יש לו שם של דוגמנית.

יצא בפוקס

מה בצלחת? פוקסיה.

נזמין טייק-אווי? אני תמיד סברתי ש"פוקסיה" היא מילה שנולדה במרתפי חברת פוקס או קסטרו כשהם באים לתאר את הצבע השולט בעונת הקיץ הבאה, והנה גיליתי שלבורותי אין קץ וזהו פרח. צבעו, כמו שאפשר לתאר, ורוד עז, והוא יפה לפחות כמו אסתי גינזבורג, אם לא יותר. פרחיו תלויים מהגבעול כלפי מטה, ולכן הכי נכון לאכלם כאשכולות ענבים, דהיינו לאחוז בגבעול ולהגישם אל הפה הפעור בחושניות, כמו שאנו מכירים מסרטים תקופתיים על תקופת יוון ורומי. הטעם? של אימפריות נופלות. במילים אחרות, לא משהו.

ציון: 4. וזה גם בפוקסיה.

היי, ביסקוס

מה בצלחת? היביסקוס.

נזמין טייק-אווי? היביסקוס הוא צמח נפוץ מאוד בארץ בגינות פרטיות, בזכות עליו הבשרניים ופרחיו האדומים והגדולים. בילדותי נהגו כל הילדים בשכונה להשליך את עלי הכותרת של הפרח ואז להסיר מתוכו איזה חלק קטן ודביק, אולי חלק ממערכת הרבייה של הצמח, להדביק אותו על האף ולכנות את עצמם "פינוקיו‭."‬ באסיה ובהוואי, שם הפרח נפוץ מאוד, נהוג לייבשו ולהשתמש בו לחליטה, כלומר תה היביסקוס. ככה, בתור מתאבן, טעמו מינימלי. ראיתי, הרחתי, אכלתי. לא נרשמו רעידות אדמה. בהוואי גם זה משהו.

ציון: ‭.10‬ סתם, שיקרתי, ‭.3‬ פינוקיו או לא?

מתאבן עם טעם מינימלי. היביסקוס (צילום: ינון רויכמן)

אפריקן ביוטי

מה בצלחת? סיגלית אפריקאית.

נזמין טייק-אווי? הסיגלית האפריקאית היא פרח קטן וסגול, וכנראה שמוצאה מאפריקה. היא חביבה מאוד למראה, בעלת עלי כותרת סגולים ומעט צהוב במרכזם. למעשה היא מזכירה את עיניה של אליזבת טיילור בימיה הטובים. טעמה עדין כל כך, שאפשר להגדיר אותו "לא מפריע‭,"‬ מה שמאפשר לתחוב אותה בכל מקום בו חסר קצת צבע וטעמה לא יקשה על הסועד. למעשה, נוהגים בשכל רב כשמצרפים לה את שם המשפחה "אפריקאית‭,"‬ שכן עכשיו איני מעיזה לכתוב עליה שום דבר רע, פן אחשד בחוסר תקינות פוליטית. טעימה, בטח שטעימה.

ציון: ‭.5‬ חייבת לנסוע לבוצוואנה, שמעתי שמקסים שם.

עצב רגיש

מה בצלחת? פרחי פסיפלורה.

נזמין טייק-אווי? הפסיפלורה הוא שיח מטפס הנפוץ בארץ כגדר חיה. פרחיו יפהפיים ופורחים בדיוק בעונה זו. צבעיהם סגולים ולבנים ויש להם צורה ייחודית שקשה לטעות בה: עלי כותרת עבים ולבנים ובתוכם חוטים דקיקים ומסולסלים בצבעי סגול ולבן הנראים כמו שיער מחושמל. פרחי הפסיפלורה ידועים גם כמרגיעים את המערכת העצבית, ולכן נהוג לייבשם ולשתות בחליטה. כשטועמים אותם בצורתם הנאה טעמם מתקתק וחביב. במשורה, הם יכולים להוות תוספת נחמדה לסלט.

ציון: ‭.6‬ מדובר ב"פרי התאווה‭,"‬ אבל הפרח הוא אפילו לא משחק מקדים.