אשתו של הרופא שנדקר: אני חשה עלבון

ד"ר נינה גיא, אשתו של האורולוג ד"ר מריוס גיא, שנדקר ביום רביעי בידי מטופל, דיברה אמש (שבת) לראשונה ואמרה כי "עבור אדם שמנתח מתוך אהבה והעבודה זה חלק הארי בחייו, פגיעה כזו היא פגיעה נוראית. הפגיעה היא לא רק הנזק הגופני, אלא עלבון ותחושת השפלה". מחר יתקיימו רק ניתוחים דחופים. כך החליטו הרופאים הכירורגים במחאה על התקיפה.

הרופאים במרכז הרפואי שיבא בתל השומר עדיין לא יודעים מה מידת הפגיעה הנוירולוגית שנגרמה לד"ר גיא והאם הוא יוכל לחזור לנתח או שיישאר משותק באופן חלקי או מלא. אתמול חזר לנשום בכוחות עצמו. הוא נמצא תחת השפעת תרופות לשיכוך כאבים. אשתו סיפרה שהיום החל לאכול אוכל רגיל.

"היה לו שיתוק של יד ורגל שמאל, והיום זה התחיל להשתפר. הוא התחיל להזיז את כף רגל שמאל, שזה סימן מעודד לגבי ההמשך. החשש הכי גדול שלו ושלי הוא שלא יוכל לחזור לנתח, אף אחד לא יכול להעריך את הנזק של התקיפה הזו. גם הוא לא האמין שיגיע למצב שהוא משותק".

היום ייבדק ד"ר גיא בידי רופא נוירולוג שינסה להעריך מה מידת הנזק. במקביל ישתחרר מטיפול נמרץ ויעבור ליחידת הטראומה. לאחר מכן יצטרך לעבור שיקום נוירולוגי שעשוי לקחת חודשים ארוכים. לדברי אשתו, "יכול להיות שהוא יגיע למצב שהיה קודם ויכול להיות שלא".

ד"ר נינה גיא מדברת בבית החולים שיבא (צילום: עמית מגל) 

ד"ר גיא, בן 59, עובד בקפלן כ-33 שנה. הוא אב לשלושה ילדים שאחד מהם לומד רפואה באיטליה וסבא לשניים. אשתו, ד"ר נינה גיא, עובדת כמנהלת המחלקה הפסיכיאטרית בקפלן והיתה בבית החולים בזמן האירוע. "היינו לפני ישיבת מחלקה, כאשר סגנית מנהל בית החולים טילפנה אלי ואמרה לי: 'מריוס, בואי מהר למיון, קרה משהו'. הרגשתי שקרה משהו לא טוב, חשבתי שאולי הוא החליק. בגיל הזה גם יכול להיות התקף לב, בחלום השחור שלי לא חשבתי שתהיה תקיפה".

כאשר הגיעה, ראתה הרבה רופאים סביב לאלונקה שעליה נמצא בעלה בחדר הלם. ד"ר גיא, שהיה בהכרה, אמר: "תקפו אותי, דקרו אותי בצוואר".

על המטופל שתקף את בעלה, סיפרה: "הטיפול הרפואי נעשה בצורה שהרופאים חשבו שהוא הכי טוב, טיפלו בו שנה שלמה במחלקה הזו. החולה חשב שהטיפול לא טוב, אבל מפה ועד לבוא עם מברג בכוונה להרוג הדרך ארוכה. כשהוא הגיע לבדיקה, בעלי אמר: 'אני אוציא את התיק שלך', וכשהוא התכופף להוציא את התיק מהמגירה, הוא קפץ עליו עם המברג ותקף אותו".

מאז המקרה קיבל ד"ר גיא עשרות שיחות ממטופלים, גם כאלו שבהם טיפל לפני 10 ו-15 שנה שהביעו הלם וזעזוע מהמקרה. "הוא מאוד נאמן לחולים שלו, החולים מאוד אוהבים אותו, הוא מקבל בלי סוף מכתבי תודה, אנחנו מספקים טיפול רפואי מכל הלב, ומשתדלים שזה יהיה הכי טוב", אומרת אשתו.

היא מספרת שהמקרה של בעלה אינו חד-פעמי, "לחולים לפעמים נראה שמשהו לא בסדר, לפעמים מגיבים באלימות. יש עשרות ומאות מקרים, בדרך כלל זה עובר לסדר היום, לא עושים עם זה שום דבר, אולי בגלל זה זה, הגענו למצב שכל אחד חושב שזה מותר לו מבלי שייתן את הדין. לצערנו אין סביבה בטוחה לרופאים. מרגע שאדם נכנס למיון, אנשי הביטחון טוענים שהם לא יכולים לעשות כלום. בחדר הטיפולי אין שום אפשרות לרופא לקבל הגנה".