מלכודת הפסקת האש

הפסקת האש עם החמאס לא תביא לשקט אמיתי אם לא ייושמו בה הלקחים שניתן להפיק ממצבים דומים שהתרחשו בעבר: כשהאויב ניצל את ההסכמים לשיפור מצבו לקראת המשך הלחימה, בידיעה שישראל תגיב ביד רפה אם בכלל על ההפרה.

סביר להניח כי ברק ואולמרט יידרשו בקרוב מאד להחליט כיצד להגיב על פעולה מדודה מצד האויב. פעולה זו לא תיתפס כשבירה מלאה של ההסכם, ומכאן שהיא תספק מצע נוח ליצירת התירוצים שיאפשרו לממשלת ישראל להתחמק מהחלטה - בדיוק המצב הרצוי לחמאס ולשולחיו מטהרן.

ההשלמה עם הפרת כללי הפסקת האש בתום מלחמת ההתשה בשנת 1970, חוסר התגובה כלפי מתקפת הטרור שהחלה בספטמבר 2000 והתגובה הרופסת כלפי חטיפת שלושת החיילים על ידי חיזבאללה באוקטובר 2000, הם שלושה מקרים מגזרות שונות המייצגים היטב את הבעיה העומדת לרבוץ בקרוב לפתחם של מקבלי ההחלטות.

באוגוסט 1970 הסכימו ישראל ומצרים על הפסקת אש בחזית התעלה. ההסכם קבע כי החל מהשעה 18:00 של יום הפסקת האש לא ינועו הכוחות הלוחמים מעמדותיהם. אלא שבלילה שבו נכנסה הפסקת האש לתוקף, התברר לצה"ל כי המצרים הניעו את מערך הנ"מ שלהם כלפי מזרח, עד לקרבת התעלה. בפני ישראל עמדה האפשרות לתקוף את המערך, או לגזור על עצמה איפוק ובכך לקבל את המצב החדש והחמור. פיתוי השקט שהציעה הפסקת האש היה גדול מדי ביחס לאפשרות של חידוש האש על ידי תגובה צבאית. את התוצאות הקשות של אי התגובה קצרו צה"ל וחיל האוויר שש שנים מאוחר יותר, במלחמת יום הכיפורים.

תהליך דומה התרחש בעת שפיגועי הטרור הרגו מאות ישראלים במסעדות, באוטובוסים וברחובות בתחילת שנות ה-2000. תגובה צבאית חד משמעית כנגד התקפת הטרור אמורה הייתה להיות המהלך הנורמלי של מדינה חפצת חיים.

אלא שממשלות ישראל היו כבולות בהסכמי אוסלו, שעל פיהם צבאו של עראפאת, ולא צה"ל, היה זה האמור ללחום בטרור. מקבלי ההחלטות העדיפו לאחוז בתפישה שעל פיה מוטב לישראל לסבול "רק עוד פיגוע אחד" מאשר לשבור את הכלים ובכך להחמיץ את "השלום" כולו. ביטוי מקאברי והזוי להלך רוח זה היו דבריו של שמעון פרס, שלאחר הפיגוע בקו 18 בירושלים הסביר כי הנטבחים באוטובוס הם "קורבנות השלום".

גם אי התגובה לחטיפת החיילים בהר דב באוקטובר 2000 הייתה תוצאה של הלך רוח, שגרס כי בעקבות הנסיגה מלבנון ישררו השקט והשלווה בצפון. חמישה חודשים לאחר הנסיגה, הפר חיזבאללה את ההבנות שהושגו מולו בעת שתקף סיור וחטף את חייליו. תחת איום "מדד הצימרים" החליטה הממשלה להגיב בתגובה שאיננה תגובה וכך קלעה עצמה שוב לעמדת נחיתות מול חיזבאללה.

כעת שוב עומדת ישראל בפני הפסקת אש. המומחים הרבים יציגו את ירי הגישוש הצפוי מצד החמאס ככזה המבוצע ע"י "פלג לא מוכר" או ככזה ש"בוצע על ידי חמולת דורבוש במסגרת סכסוך עם חמולת תורבוש".

"גורמים בכירים" יטענו שטובתה של ישראל ו"מעמדה הבין לאומי" מחייבים שלא היא תהיה זו שתפר את הפסקת האש. כבר ערב הפסקת האש הודיע פרשן מערוץ 10 לחמאס שצה"ל לא יגיב מיידית על כל הפרה "כדי לתת סיכוי לתהליך". ההודעה, המתירה את דמם של תושבי הדרום עוד טרם נכנסת הפסקת האש לתוקף, מלמדת שמלכודת ה"שקט היחסי שלא כדאי להפר אותו" כבר נסגרה, ככל הנראה, על מקבלי ההחלטות בישראל.

יהודה וגמן, אל"מ במיל' ומדריך מומחה בתורות צבאיות ובהיסטוריה של צה"ל