רק לא להתאהב שוב בשקט
חמאס יסחט מהרגיעה את כל מה שאפשר, אבל גם ישראל יכולה להפיק ממנה תועלת - אם רק תשכיל להתגייס עכשיו ומיד לתיקון נקודות התורפה. דבר אחד ברור: בעזה כמו בלבנון, הרקטות והמטענים לא יחלידו אם נעצום עין
לישראל לא הייתה ברירה אלא להסכים לרגיעה, בגלל המלכוד שבו נמצאת הממשלה: מצד אחד - היא מועלת בתפקידה כל יום שבו סופגים יישובי הנגב מטחי רקטות ופצמ"רים; מצד שני - אין לממשלה הזו סמכות מוסרית ויכולת תפקודית להחליט על מלחמה או שלום. אלו נשללו ממנה בגלל פרשיות השחיתות והיכולת התפקודית, משותקת בגלל הטראומה של מלחמת לבנון השנייה והחשש מפני ועדת וינוגרד נוספת.
השיתוק בצמרת הקברניטים הפוליטיים והביטחוניים הוא הסיבה העיקרית, שבגללה נאלצה הממשלה לוותר לפי שעה על מהלך צבאי הרה סיכונים וסיכויים, ולהתפשר על הפסקת אש שמעניקה לחמאס את מרבית מבוקשו מבלי לקבל בינתיים תמורה ממשית; מלבד, אולי, פסק נשימה לאזרחי הנגב. אבל הפסקת האש היא מהבוקר עובדה קיימת. וכמו כל הפוגה בלחימה, הדרך היחידה לשפוט אותה היא על פי תוצאותיה, כלומר: באיזו מידה היא תשפר את מוכנותו ויכולותיו של כל אחד מהצדדים לסיבוב הלחימה שיבוא בעקבותיה.
היתרונות שיפיק חמאס מהתהדיאה ידועים וברורים: פתיחת המעברים
אבל גם ישראל יכולה להפיק יתרונות רבים. גם אם חמאס יסחט מהפסקת האש את כל מה שאפשר, יכולה ישראל להגיע לחידוש הלחימה בעוד כמה חודשים כשהמאזן הצבאי נוטה לטובתה. זאת כמובן בתנאי שהמערכת הפוליטית וצה"ל יתגייסו מיד - מהיום - למאמץ התכוננות אינטנסיבי ולתיקון נקודות התורפה.
זה מתחיל בממשלה חדשה
הצעד הראשון והחשוב ביותר נוגע דווקא למערכת הפוליטית. בישראל חייבת לקום מהר ממשלה חדשה, שתהיה לה סמכות מוסרית לשלוח חיילים לקרב; כזו שראש הממשלה והקבינט הביטחוני שלה יהיו בעלי ביטחון עצמי ושיקול דעת, שיאפשרו להם לקבל החלטות קשות ולוודא שהחלטות אלו יהיו באיכות הראויה. גרירת הרגליים ותרגילי ההשהיה, אותם נוקטת הקואליציה הנוכחית, כמו גם השימוש שעושים השרים בנושאים הביטחוניים כדי לקדם עצמם לקראת הפריימריז והבחירות - חייבים להסתיים בהקדם. אחרת תבוזבז הפסקת האש ללא תכלית מצידנו.
התחום השני, שבו חייבת לפעולה נחרצת ומהירה, הוא מיגון יישובי הדרום על פי סדר עדיפויות. חשוב לא לחפש את הפיתרונות הטובים והיקרים ביותר, אלא את המהירים - אלה שיאפשרו ליישובים לעמוד בלי אבידות בנפש במטחי הרקטות והפצמ"רים הכבדים, שיהיו בשבוע-שבועיים הראשונים של המבצע הגדול. צריך להכין גם תוכנית לפינוי מהיר והמוני של תושבים למשך השלב הראשוני של המבצע.
מהלך נוסף נוגע לשחרורו של גלעד שליט. שחרור מאות פלסטינים "עם דם על הידיים" יעניק לחמאס נקודות זכות רבות ויהיה קשה מבחינה רגשית לתושבי מדינת ישראל. אבל ההכרח לא יגונה. השחרור יעניק לממשלה ולצה"ל חופש פעולה שאין להם כעת. אחריו צריכה הממשלה לפעול כדי לקבוע בחקיקה כללי משחק חדשים, שיקטינו את תאבון החמאס למבצעי חטיפה נוספים.
הפסקת אש היא גם הזדמנות פז לאסוף מודיעין, שיגביר מאוד את יעילות הפעולה הגדולה ברצועה. בידי צה"ל אמצעי איסוף טכנולוגיים, שריכוזם והפעלתם בצורה אינטנסיבית יכולים גם לקצר את משך הזמן בו ישהו החיילים ברצועה ובכך להקטין את הסיכונים הנשקפים להם. לבסוף, ישראל צריכה למנף בזירה הבינלאומית את הסכמתה לרגיעה, כדי ליצור לגיטימיות לפעולה גדולה אם וכאשר תתבצע.
צעדים אלה, אם יינקטו במהירות ובנחישות, עשויים להטות את הכף לטובתנו ולמזער את היתרונות הפוליטיים והצבאיים שיפיק חמאס מהרגיעה. גם אם כל זה יתבצע, אסור שניכשל פעם נוספת בדבר בו נכשלנו אחרי הפסקות אש קודמות, בעיקר בלבנון: איננו יכולים להרשות לעצמנו "להתאהב" ברגיעה ובשקט שהיא מעניקה. הרקטות והפצמ"רים שבידי חמאס לא יחלידו, והמטענים שהארגון יטמין לאורך הגדר - אם נעצום עין - יתפוצצו בסופו של דבר על כוחותינו. לכן אסור באיסור חמור שישראל תבליג על כל הפרה, קלה כחמורה, של הבנות הפסקת אש. לא רק מצד חמאס - גם מצד מצרים. התגובה של צה"ל על הפרה חייבת להיות פרופורציונית, אבל מהירה ונחושה. אחרת יתכרסם עוד יותר כושר ההרתעה של ישראל, שנפגע ממילא בגלל הסכמתה לתהדיאה. האיראנים ובעלי בריתם באזור ינצלו זאת.
גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 725 ימים.
לפנייה לכתב/ת 
