כי זה רק ספורט
משחקי יורו 2008 הובילו את ערוץ 10 לראש טבלת הרייטינג, אך הדעות לגבי האולפן בניצוחו של גיא לרר נותרו חלוקות. "יש אנשים שלא מבינים קריצה", הוא טוען בראיון מיוחד, רגע לפני הגמר הגדול
שידורי טורניר יורו 2008 נחשבים להצלחה מסחררת ויותר ממיליארד צופים ברחבי העולם צפויים לצפות בגמר הערב. גם בארץ אין מחלוקת לגבי ההצלחה של הטורניר, שהפיח חיים ברוח הספורטיבית המנומנמת של הכדורגל המודרני.
אבל בעוד שכוכבי הכדורגל מנצחים כאן מפלצות רייטינג כמו "כוכב נולד" ו"רוקדים עם כוכבים", דווקא גיא לרר, קפטן האולפן המיוחד של ערוץ 10 שמלווה את המשחקים, הוא לא כוס הבירה של כולם. לא כל הצופים מצליחים לעכל את "האולפן ההומוריסטי", כפי שמכנה אותו לרר, או "אולפן? שכונה!", כפי שמתארות אותו הביקורת.
אבל לרר בשלו. "מאוד חשוב לי לשמוע מה הצופים חושבים", הוא מכריז. "הרבה פעמים אנשים, גם מתוך המערכת, אומרים לי 'שמע, אתה עושה משהו חתרני, אחר, מה אכפת לך רייטינג?'. אבל אני צריך לדעת שמה שאני עושה מתעכל אצל האנשים. זה הכי חשוב לי. מבקר טלוויזיה אחד אמר לי שההגנבות שלנו עוברות לאנשים מעל הראש. אבל אם אדם מתיישב חצי שעה לפני המשחק, זה אומר שנוח לו לשבת שם".
גיא לרר באולפן. "מגישים כדורגל בצורה מאוד אחרת" (צילום: משה שי)
במהלך השבועות בהם משודרים משחקי היורו בערוץ 10, לרר הפך למתווך הכדורגל הנצפה ביותר במדינה, למעט יורם ארבל שמשדר מהאירוע עצמו. "זה לא שלא הייתי מוכר לפני כן. כבר קודם זה הגיע לרמת הפפראצי בחוף הים", מספר לרר. "אבל כן, אפשר לומר שיש הסלמה תלולה בכמות הפניות אלי ברחוב".
ומה טבען של הפניות ברחוב?
"התגובות ברחוב פנטסטיות. אנשים אוהבים שמבדרים אותם".
ובידור שעוטף את הכדור - זה שם המשחק. את הגלגל הזה המציאו עוד לפני לרר, בערוץ הספורט. מאז תקומתו של "אולפן ליגת האלופות" שם, לפני יותר מעשור, נפל דבר בשידורי הספורט בישראל: הפומפוזיות הורידה הילוך ושיח ספורטיבי בידורי ומחוייך החל מהגר למחוזות שכף רגלו לא דרכה בהם בעבר. אבל לא בטוח שכל אוהדי הכדורגל יהיו מרוצים מהשוואה בין האולפן של לרר לאולפן של "ליגת האלופות".
כמו נבחרת ספרד, גם נבחרת האולפן של לרר בנויה מלאומים שונים - קומפוט של ערוץ 10 וצ'רלטון - חברה שמאז דרישת התשלום עבור שידורי מונדיאל 2006, רבים מאוהדי הספורט מקפידים להעלות את שמה כשקללה עסיסית בצידו. יחד עם נציג צ'רלטון באולפן, לירן שכנר, הם "מגישים כדורגל בצורה מאוד אחרת", כך לפי לרר.
"הצורה האחרת" הזאת מקבלת ביטוי באופנים רבים שלהם כותרת אחת: כובד המשקל הוקל. הררי פרשנות הושטחו, תיאורי שערים וטקטיקות קוצצו ואורחים כמו חיים יבין ואייל גולן תפסו את מקומם של הפרשנים. כל האמצעים הללו קידשו מטרות של פשטות וחייכנות. את שידורי היורו פתח לא אחר מאשר משה, (כבר לא) מלצר, חולון. אבל יש אוהדים שלא חושבים שזה מצחיק.
"לדעתי, הענקנו תדמית חדשה לאולפן שלפני המשחק", הוא מתאר את התוכנית שבהגשתו, אותה הגה יחד עם העורך, אודי טרלו. "עשינו אותו קצוץ דק דק, מחולק לחוליות, שלכל אחת מהן כמעט יש פתיח, עם הרבה אלמנטים בידוריים".
יורו 2008. "שידורי ספורט זה כמו מקום קדוש" (צילום: AFP)
טבלאות הצפייה הצביעו על הישג נאה לאולפן: חצי ולפעמים אף יותר מנתוני הצפייה של המשחק עצמו. אבל בה בעת, הגווארדיה הוותיקה של אוהדי הכדורגל נחרדה מפגיעה בקודש הקודשים שלהם. הם התרעמו על הסרת המסגרת המסורתית משידורי הספורט.
"שידורי ספורט זה כמו מקום קדוש. זה כמו הכותל המערבי", טוען לרר. "בכדורגל, את באה לצפות בגלל המשחק ואני כאילו מתנחל לך עליו. ולכן, אם את לא אוהבת את מה שאני עושה, יש בזה כמעט אקט אלים. אני יושב לך בתוך הטריטוריה ואני עושה מה שאני רוצה. לכן התגובות נגד אנשי תקשורת בספורט הן מלאות זעם. הדיבור על כדורגל בתוך המשחק לעולם לא ישתנה, כי זה מקום מאוד מסורתי. אבל מסביב לכדורגל, אני בהחלט חושב שאפשר לעשות שינוי. צריך להבין שזה ספורט קליל ובעיקר צריך כיף. החוכמה היא לפלרטט עם הגבולות, לא לשבור אותם. באולפן לא נפטרנו מכלום: יש לנו פרשנות, יש תקציר ואנחנו פשוט מוסיפים אלמנטים שיעטרו את זה".
למשל?
"למשל, אנחנו מתערבים על תוצאות המשחקים ומי שמפסיד מקבל איזו שהיא משימה. או שאנחנו מחליטים בעד איזו מדינה אנחנו לפי מה שהם עשו במלחמת העולם השנייה. רצינו לקחת את הסטריאוטיפים וקצת לעקוץ אותם. להיפטר מהפוליטיקלי קורקט".
היה מי שלא הבין את ההומור הזה?
"כן, זה מאוד הרגיז אנשים. יש אנשים שלא מבינים קריצה. התלוננו גם על הסקר הפסבדו-שוביניסטי של האוהדות הכי שוות, שזה גם קריצה. באנו להגחיך את זה. ערכנו גם מדידת נבחרות לפי 'עד כמה אתם דומים לנו'. הרעיון הוא לקחת פרמטרים מגוחכים שלפיהם אנשים שופטים כדורגל לאומי, וב-30 שניות של שקופית חמודה יש לך קריצות ולעג לדעות קדומות".
רומן מסוכן
סיקור הספורט בישראל מורכב מבלילה של אתרים, מוספים וערוצים שעטים על אוהד הישראלי, ובשל תחרות עזה על טריטוריה קטנה - לא מוצאים שלל רב. שידור טורניר היורו, אם כך, הוא אוצר לא קטן.ובכל זאת, בהתחברות של לרר לבעלת הזכויות על שידור הטורניר היה סיכון רב. חברת צ'רלטון, שנכנעה לתנאים של התאחדות הכדורגל האירופית והעבירה 19 מתוך 31 משחקי היורו לערוץ 10 בתמורה להכנסות מפרסומות, היא הגוף למוניטין שלילי בעקבות סאגת זכויות השידור של משחקי המונדיאל ב-2006.
"היו לי חששות בהתחלה", הוא מודה. "ידעתי שיש הרבה ביקורת כלפי צ'רלטון, שהציבור לא מחבב את החברה באופן כללי וגורף. פחדתי שיירדו על זה כיוון שזה של צ'רלטון, כי הם זוכרים להם כך וכך דברים שקרו בעבר וזה אכן קרה בהתחלה. היו ביקורות שלא היה בהן שום דבר ענייני, רק כעס נגד החברה. ואני מבין את מקורות הכעס".
החששות הבראשיתיים הפכו להנאה צרופה וכעת, לרר לא רוצה שכל זה ייגמר. "אני מת על זה. זה לראות משחק שאני אוהב, עם אנשים שאני אוהב זו לא עבודה, זו חוצפה".
בלגן באולפן
לרר, ממייסדי הפועל קטמון, בועט לא רק במוסכמות שדרנות הספורט אלא גם בכדור, בדרך כלל במסדרונות ערוץ 10. "אני משחק כדורגל כל הזמן ואני כל הזמן בעבודה, אז אין ברירה". הוא אומר, וממולל באהבה כדור חבוט ומרוט. מבט חטוף במחלקת הספורט של הערוץ מגלה שכל קירות המשרד שלהם מלאים בעקבות מסתוריות, עגלגלות. "אנחנו משגעים את העולם, אני ומוטי קירשנבאום" הוא מגלה.
"כל ערב בשש, לפני 'לונדון את קירשנבאום', אנחנו משחקים סטנגה במסדרון. אושרת קוטלר יצאה עלינו פעם: 'אתם משגעים לנו את השכל', היא אמרה. אבל היחס שלי לכדורגל הוא כמו של ילד בן 3. אני מת על זה. אני אוהד שרוף של קבוצה ואני יכול לעבור ולראות בשכונה ילדים משחקים, זה יתפוס לי את העין ואני אתיישב ואסתכל כי אני מאוהב באסתטיקה של המשחק הזה, יש בו משהו של מחול. זה ביטוי מובהק לחיים, יש בו רעים וטובים באופן הרבה פחות מטושטש מהחיים. זה פשוט משחק האלים בעיני".
