למה שיידבק לך?

סיפור אפשרי ראשון: בגיל 24 עברה נאוה ניתוח להסרת ציסטה מהשחלה. הניתוח נערך בשיטה לפרוסקופית, ללא פתיחת בטן, נאוה החלימה ולכאורה שבה לחייה השגרתיים. שש שנים אחר כך, כשהייתה בת 30, מצאה את בחיר לבה, נישאה לו ושניהם החליטו לא לחכות ולהביא ילד לעולם.

ההיריון בושש לבוא. מודאגים, פנו בני הזוג לגינקולוג, ובמהלך התחקור של ההיסטוריה הרפואית התברר כי במהלך השנים שחלפו מאז הניתוח, סבלה נאוה מכאבי בטן מטרידים, שבאו ועברו בתקופות זמן שונות. מאחר שהכאבים חלפו ללא טיפול, לא התייחסה אליהם כלל.

צילום רחם גילה אצלה חסימה בשתי החצוצרות. בבדיקת לפרוסקופיה אבחנתית שנעשתה בהמשך, נראו הידבקויות רבות באגן, בין השחלות לחצוצרות ובאיברים נוספים בחלל הבטן. המצב חייב את בני הזוג להתחיל בטיפולים לקראת הפריה חוץ־גופית.

והנה סיפור אפשרי נוסף, אחר: סמדר (32) התלוננה על כאבי בטן מציקים. בחדר מיון אליו נזעקה, עברה שלל בירורים לא פולשניים - אורתופדים, גסטרואנטרולוגים ואחרים. לאחר שנשללו כל הסיבות האחרות, הגיעה לבירור גינקולוגי. בבדיקת לפרוסקופיה אבחנתית התגלתה בטן מלאה הידבקויות. בדיעבד התברר כי בנערותה עברה ניתוח לכריתת תוספתן (אפנדציט).

תופעה מוכרת ושכיחה

"הידבקויות באגן בעקבות ניתוחי בטן למיניהם הן תופעה ידועה שהשכיחות שלה גבוהה מאוד", אומר לנו השבוע במדור הבריאות של "לאשה", ד"ר יצחק פיינשטין, מומחה ברפואת נשים, העוסק בכירורגיה גינקולוגית במרכז הרפואי "אסותא" תל־אביב. "בין 60 ל־70 אחוז מניתוחי הבטן למיניהם גוררים אחריהם הידבקויות, ללא קשר למאמצי המנתח או לכישוריו".

עכשיו ההסבר: קירות חלל הבטן והאגן מצופים בשכבה דקה וגמישה הנקראת פריטוניאום. שכבה זו מכסה את החלק העליון של שלפוחית השתן, הרחם, החצוצרות וחלקים מהמעיים. את החלקים האחרים של המעיים ואיברים נוספים מכסה האומנטום (בעברית: "הסינר").

במקרה של פגיעה כלשהי באיברי האגן או הבטן – והליך כירורגי הוא סוג של פגיעה - נוצרת באופן טבעי רקמה משולבת בכלי דם חדשים, המיועדת לסגור את המקום שבו בוצע הניתוח.

הפיברין, שהוא החומר ממנו עשויה הרקמה, אמור להיספג בתוך מספר ימים. אולם זה לא קורה תמיד. כשהפיברין אינו נספג, נשארת רקמה עודפת, שכמו צלקת מחברת רקמות ואיברים הנמצאים בחלל הבטן, אלא שמדובר ברקמות ואיברים שבמצב נורמלי לא היו מתחברים. אלו הן ההידבקויות.

מקור לצרות וסיבוכים

הן יכולות פשוט להיות שם, ההידבקויות, ולא לגרום לשום נזק או בעיה. אלא שבחלק ניכר מהמקרים הן עלולות לגרום לבעיות מגוונות:

כאבים – ההידבקויות "קושרות" איברים, מגבילות את תנועתם, וכתוצאה מכך עלול להיגרם כאב במהלך הביוץ, בזמן יחסי מין ואף בעת ביצוע פעילויות יומיומיות.

אי־פריון – כיום ידוע ש־20-40 אחוז מבעיות הפריון בקרב נשים קשורות להידבקויות. הידבקויות באזור השחלות והחצוצרות הן הגורם העיקרי לאי־פריון, מאחר שהן עלולות לחסום את מעבר הביצית המופרית מהחצוצרות לרחם, או למנוע מהזרע להגיע לביצית ולהפרותה.

חסימה של המעי הדק – זהו מצב מסוכן, שבו תכולת המעי נשארת לכודה במערכת העיכול. המצב עלול לגרום לכאבי בטן מלווים בהתכווצויות, לסחרחורת ולהקאות ולפעמים אין מנוס מניתוח. לעתים נדירות מאוד מדובר במצב שעלול להיות קטלני.

סיבוך בניתוח - הידבקויות עלולות לגרום גם לסיבוכים במהלך ניתוחים בעתיד. כל גינקולוג, אומר ד"ר פיינשטיין, לפני שהוא נכנס לניתוח בטן שואל את עצמו אם הבטן תהיה קלה לניתוח, או שתהיינה הידבקויות – מה שהופך את הניתוח למסובך ומורכב יותר.

בין 60 ל-70 אחוז מהניתוחים גוררים הידבקויות (אילוסטרציה: Gettyimages/Imagebank)

למנוע את ההידבקויות מראש

"במשך שנים התייחסו להידבקויות כאל דבר בלתי נמנע, אבל כיום ישנן שיטות וטכנולוגיות שונות המיועדות למנוע מראש הידבקויות שעלולות להיווצר בעקבות ניתוח", אומר ד"ר פיינשטיין שחזר לא מכבר מכינוס האיגוד האירופי של כירורגיה אנדוסקופית, בו דובר רבות על הדרכים, השיטות והטכנולוגיות למניעת הידבקויות.

בעולם ישנן שלוש שיטות שנועדו למניעת הידבקויות בזמן ניתוחי אגן - עם דגש על ניתוחים גינקולוגיים. כל השיטות מבוצעות לקראת סיום הניתוח, לפני שלב סגירת הבטן.

האמצעי הוותיק מכולם נגד הידבקויות, וזה שיש עמו ניסיון רב בעולם הוא ה"אינטרסיד". מדובר ברשת שאותה מניחים על האזור הניתוחי. הרשת נספגת תוך כמה ימים, ולמעשה מונעת את המגע הישיר בין גדם הניתוח לבין דופן הבטן, המעיים, איברי הרבייה ועוד. רשת ה"אינטרסיד" אינה כלולה בסל שירותי הבריאות, אך חלק מקופות החולים מחזירות כ־50 אחוז ממחירה.

תכשיר נוסף הוא "אדפט" - תכשיר נוזלי, סטרילי, שקוף וחסר צבע, המכיל פולימר מתכלה של גלוקוז. בסוף הניתוח, מחדיר המנתח לחלל הבטן כמות של ליטר מהחומר, חלל הבטן מתמלא בנוזל, שמגיע לכל מקום, ומונע היווצרות הידבקויות.

ה"אדפט", הנמצא בשימוש בעולם כבר מספר שנים, אמור להיספג בגוף במשך שלושה עד חמישה ימים לאחר הניתוח, שהם פרק הזמן הקריטי להיווצרות הידבקויות. לאחר ספיגתו הוא מפונה על־ידי הכליות ומופרש דרך השתן.

"אדפט שומר על ההפרדה בין אזור הניתוח ובין רקמות אחרות בחלל הבטן, כמו אברי הרבייה או מערכת העיכול, שעלולות להידבק בינן לבין עצמן או בינן לבין דופן הבטן", מדגיש ד"ר פיינשטין. "התכשיר משמש גם בניתוחים בהם פותחים את הבטן וגם בניתוחי לפרוסקופיה, שבהם מזליפים את הנוזל דרך אחד החתכים הזעירים המשמשים להכנסת הסיב האופטי והמכשור הרפואי".

האם יש לו תופעות לוואי?

"בימים הראשונים לאחר הניתוח הבטן מלאה בנוזל, אבל התחושה עוברת בתוך שלושה עד חמישה ימים, כשהנוזל נספג. מעבר לכך, אין תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת או מעקב".

למה אנחנו לא יודעות על זה?

"החומר מוכר לרופאים, ולדעתי מחובתו של כל רופא לספר על כך למטופלות בעת השיחה לקראת ניתוח. בית החולים מספק את החומר בחדר הניתוח, אבל צריך לדעת שזה קיים ולבקש. אני מציע אותו ל־99 אחוז מהנשים שאני מנתח, וההיענות של הנשים שמקבלות את המידע גדולה מאוד".

האם החומר ניתן חינם?

"לא, והוא גם לא כלול בסל הבריאות. הוא מוגדר כ'אבזר רפואי' ועל המנותחת לשלם בעבורו. אצלנו, ב'אסותא', המנותחת משלמת כ־1000 שקל, ויש קופות־חולים שמסבסדות חלק מזה. אני מאמין שהשימוש בחומר חשוב מאוד, ועדיף לוותר על דברים אחרים ולהיעזר בו".

אחד הלהיטים החדשים בתחום מניעת הידבקויות הוא "אינטרקוט" - ג'ל צמיגי ויעיל מאוד שגם הוא נספג בתוך כמה ימים.

כמה זמן אתה כבר משתמש בחומרים הללו?

"כמה שנים. התחלתי עם 'אינטרסיד' והיום אני משתמש בעיקר ב'אינטרקוט' וב'אדפט' – שניהם טכנולוגיות מתקדמות ויעילות. כדאי שכל אישה שהולכת לניתוח תשאל מראש את הרופא האם הוא משתמש בחומר נגד הידבקויות. נשים חייבות לדעת שהידבקויות אינן צו הגורל. יש בהחלט דרכים למנוע אותן וזכותן של הנשים לדרוש זאת".

מה עוד מחכה לכם השבוע ב"לאשה"? הקליקו כאן כדי לגלות