חריגות ניכרות בריכוזי גז שמגדיל את הסיכון לשבץ

אשתקד נמדדו בישראל חריגות ניכרות מהתקן המותר בריכוזי החומר "אוזון" באוויר - חריגות שמגדילות את הסיכון ללקות בשבץ מוחי.

האוזון הוא חומר רעיל הנוצר משילוב של תרכובות גזים וקרינת השמש. הוא אינו נפלט באופן ישיר אלא נוצר כתגובה כימית של מזהמים אחרים באוויר - כלומר שריכוזו גדל כתוצאה מהימצאות מזהמים אחרים באוויר.

בתהליך יצירת האוזון מעורבים חומרי דלק בלתי שרופים הנפלטים ממגוון מקורות - כלי רכב, תחנות דלק ושימוש בממיסים. חומרי דלק אלה נפגשים באוויר עם תחמוצות חנקן הנפלטות בעיקר בתהליכי שריפת דלק - בין היתר מכלי רכב, תחנות כוח ותעשייה. כל התהליך הזה מתרחש בהשפעת קרינת השמש,  והתוצאה היא גז אוזון, שבריכוזים מסויימים פוגע בבריאות.

מנתוני מדידות של המשרד להגנת הסביבה עולה כי במספר מוקדים בארץ רשם שיעור החריגות של האוזון גידול ניכר - בעשרות אחוזים - ביחס למדידות בשנה הקודמת. הנתונים חורגים מהתקן שקבע ארגון הבריאות העולמי לפני שנתיים, ולדעת מומחים גורמים לגידול שבין אחוז לחמישה אחוזים בסיכון ללקות בשבץ מוחי.

אבי מושל, סגן ראש אגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה, סבור כי יש סיבה לדאגה אמיתית. "בניגוד לאוזון 'הטוב', אותה שכבה המגנה עלינו מפני קרינת השמש וממוקמת בגובה של כ-30 קילומטרים באטמוספירה, במקרה הזה אנו מדברים על אוזון 'רע' אשר מזיק לבריאותנו", הוא מבהיר בשיחה עם ynet.

מושל מציין כי אמנם מדובר באותו החומר, אולם כאשר מצויים ריכוזים שלו בגובה נמוך, הוא מהווה סיכון בריאותי. "אוזון בגובה נמוך, ובמגע עם בני אדם, הוא בפירוש חומר רעיל", הוא פוסק.

הסכנה: במורד הרוח

מבדיקת המשרד עולה כי העלייה המשמעותית ביותר נרשמה בעפולה - גידול של כ-136 אחוז במספר החריגות ביחס לשנה הקודמת. לשם השוואה, ב-2006 נרשמו בעפולה 56 ימים בהם הייתה חריגה מהתקן בריכוז האוזון – לעומת 132 ימי חריגה ב-2007.

התקן המומלץ הוא מקסימום 51 PPB (חלקים לביליון) בממוצע מדידה של שמונה שעות. חריגה ניכרת ממנו נרשמה גם בירושלים, שם זוהה גידול של כ-96 אחוז ביחס לחריגות ב-2006. גידול של עשרות אחוזים בריכוזי האוזון נרשמו גם בתל-אביב ובכרמיאל. מנגד, בשניים מבין תשעת מוקדי המדידה נמצאה דווקא ירידה במספר החריגות מהתקן: ברחובות נרשמה ירידה של 36 אחוז ובבית שמש ירידה של 22.3 אחוז.

למה דווקא בפנים הארץ: תהליך יצור האוזון "הרע" מתרחש במורד הרוח מאזורי הפליטה ובימי שמש, ולכן הריכוזים המרביים הם באזורי פנים הארץ, לשם נושבת הרוח במהלך היום בחודשי הקיץ. בכל העולם, אזורים פנימיים ופרברים מאופיינים בריכוזי אוזון גבוהים, כשבמרכזי הערים לעומת זאת, נמדדים בדרך כלל ריכוזי אוזון נמוכים יותר.

הבעיה אותרה, אבל מה הפתרון?

במשרד להגנת הסביבה יודעים לנטר ולזהות את החריגות, אך מודים שיש קושי רב לקבוע מהן הסיבות המדוייקות להתרבותן. "האוזון איננו מזהם שנפלט באופן ישיר ממוקד אחד", מבהיר מושל. "מדובר במזהם שנוצר כתוצאה מערבוב בין מספר מזהמים, הבאים במגע עם קרינת השמש".

מושל מציין כי מקורותיו המרכזיים של זיהום האוזון הם תחמוצת החנקן – הנפלטת מתחנות כוח, מפעלי תעשייה וכלי רכב - וכן פחמימנים הנפלטים ברובם בתחנות תדלוק, תעשיות פטרוכימיות, כלי רכב ובתי דפוס. התופעה גוברת, לדעת המומחים, בעונות המעבר.

בשל אופיו הייחודי של מזהם זה, אומרים במשרד כי דרכי הפעולה לצמצום הריכוזים שלו באוויר צריכות להתפרש על פני תחומים רבים - ומשם הקושי הרב בהתמודדות עם התופעה.

"אנו פועלים מול מפעלי התעשייה, אוכפים התקנת מערכות למניעת התנדפות אדי דלק במסופי דלק ובתחנות תדלוק, ועובדים במשותף גם עם משרד התחבורה כדי לבדוק את פליטת הגזים מכלי הרכב - גם הישנים שבהם", מסכם מושל.