כמו ירח שננגס: אולימפיאדה בלי מרלין אוטי
לראשונה מאז 1980, ייפתחו המשחקים האולימפיים ללא נוכחותה של האצנית האגדית. ילידת ג'מייקה מחזיקה בשיא של תשע מדליות אולימפיות, אך אף אחת מהן לא בצבע זהב. סיפורה של גיבורה לאומית, שהיתה שותפה קבועה בגמר ה-100 ו-200 מ', אך איכשהו תמיד שמעה המנון זר על הפודיום. מלכת המסלול או מלכת הארד?
אחת הדמויות הכי אהודות בתולדות האולימפיאדה בכלל והאתלטיקה הקלה בפרט, היא גם אחת הדמויות שתיזכר כ"לוזרית של המסלול". מרלין אוטי, האצנית הנהדרת ילידת ג'מייקה, הגיעה כמעט לכל גמר אפשרי במשחקים האולימפיים, לרוב גם כפייבוריטית לזכות במדליית הזהב במקצים ל-100 ו-200 מטרים, אך איכשהו תמיד מצאה עצמה מאזינה להמנון זר בפודיום.
אוטי, כיום בת 48, נולדה כבת רביעית למשפחתה המונה שבעה ילדים וכבר בגיל צעיר דחפה אותה אימה לעסוק בספורט וגרמה לה להתחיל להתאמן באתלטיקה. את גיל ההתבגרות העבירה האצנית בעיר הולדתה האנובר שנמצאת בצפון מזרח ג'מייקה, שם התחרתה במסגרת התחרויות הארציות והחלה לפתח את יכולותיה הנדירות. אחרי 28 שנים, זו תהיה הפעם הראשונה שהיא לא תהיה חלק מהנוף האולימפי. וזה לא שהיא לא ניסתה.
מרלין אוטי. גם בגיל 44 היא רצה באולימפיאדה (צילום: גטי אימג'ס)
את הופעתה הראשונה באולימפיאדה עשתה בשנת 1980 במוסקבה, שם זכתה במדליית הארד במירוץ ל-200 מ' והיתה לילידת הקאריביים דוברת אנגלית שזוכה במדלייה אולימפית. אוטי התחרתה בלא פחות משבע אולימפיאדות, זכתה בשלוש מדליות כסף, שש מארד ואף לא מדליית זהב אחת - תשע מדליות, מספר שאף אצנית לא השיגה עד היום.
המהירות המסחררת של אוטי הקנתה לה את הכינוי "מלכת המסלול" והיא היתה שותפה קבועה במירוצי הגמר המרתקים ל-100 ו-200 מ' בשנות ה-80 וה-90. בחלוף השנים, כאשר פעם אחר פעם היא כשלה ברגעי האמת וראתה כל פעם את מתחרה שונה חולפת על פניה, לעיתים ממש על קו הסיום ובהפרש של מאיות, הודבק לה הכינוי "מלכת הארד".
אוטי במדי ג'מאייקה. עברה בשנת 2000 לסלובניה (צילום: גטי אימג'ס)
בשנת 1998 עברה אוטי להתגורר בסלובניה על מנת לעבוד צמוד עם מאמנה החדש, סרדג'אן דג'ורג'ביץ', אך המשיכה לייצג את מדינתה. שנה מאוחר יותר, הגיע רגע השפל בקריירה של הג'מייאקנית, לאחר שכמות סטרואידים גבוהה מהמותר התגלתה בבדיקות שתן שביצעה וגרמו להשעייתה. אוטי החליטה להיאבק על חפותה וטענה כי מדובר ב"טעות מקרית" בה היא לקחה בתמימות סטרואידים שלא בידיעתה.
ערעורה התקבל והיא התייצבה למבחנים ב-100 מ' לקראת אולימפיאדת סידני 2000, אך סיימה רק רביעית, מקום שלא היה אמור להספיק להעפלה למשחקים האולימפיים. אוטי בת ה-40 לא השלימה עם הגזירה והציעה להעניק לה, לאור הוותק הרב שצברה, את מקומה של פטה גיי דאווי חסרת הניסיון. ההתאחדות הג'מייאקנית אישרה את בקשתה, אך חברותיה למשלחת מחו נגד ההחלטה וגרמו לריב מתוקשר בין האתלטיות, שאויימו בסילוק מהתחרויות על ידי הוועד האולימפי אם לא יפסק הסכסוך.
תמונה מוכרת עבור אוטי (מימין), הפעם במירוץ 100X4 בסידני (גטי אימג'ס)
לאחר אותה אולימפיאדה החליטה אוטי להפסיק לייצג את ג'מאייקה, עברה לרוץ עבור סלובניה והסבירה אז את החלטתה: "הרגשתי שהג'מאייקנים מנסים לדחוף אותי מחוץ לספורט
וממש רציתי להוכיח שאמנם אני בת 40, אך אני עדיין מסוגלת לרוץ". באולימפיאדת 2004 באתונה, כשהיא בת 44, הופיעה אוטי לראשונה במדי סלובניה ולא הצליחה להעפיל לגמר ה-100 מ', במה שהיתה ריצתה האחרונה על מסלול אולימפי. בשבוע שעבר ניסתה אוטי לעשות את הלא יאמן ולהעפיל גם לאולימפיאדה בבייג'ינג,אך לא קבעה את המינימום ותראה את המשחקים מהבית.
כיום מתגוררת "מלכת המסלול" בלובליאנה, בירת סלובניה, שם היא נחשבת דמות לחיקוי עבור הדור הצעיר שחולם להגיע גם הוא למעמדי הגמר האולימפיים. אבל אם 'מורשת אוטי' תעבור במלואה לאצנים הסלובנים, זה לא יהיה מפתיע אם בפעם הבאה שיגיע אחד כזה למעמד דומה, הוא יביט לאחד הצדדים ויראה איך ברגע האחרון הוא מאבד את מדליית הזהב.
לפנייה לכתב/ת 
