בייג'ין: לא כולם נהנים מהנס הכלכלי. תמונת מצב

סין של המאה ה-21 איננה סין של המאה ה-20. סין של ימינו היא אחד הניסים הכלכליים הגדולים בהיסטוריה, ויש הצופים שהיא בדרך להפוך למעצמה הכלכלית הגדולה של המאה ה-21. הרבה מספרים ונתונים כבר פורסמו על הענק המתעורר. אבל הצצה מקרוב אל חייהם של הסינים ודפוסי התנהגותם היומיומיים מאירה את הדברים באור קצת אחר מהנתונים היבשים. דקה לפני שריקת הפתיחה של האולימפיאדה, התורמת רבות לצמיחה הכלכלית במדינה, יצאנו לשטח כדי לראות את סין שמאחורי המספרים והטבלאות.

החיים בסין של היום סובבים סביב המטבע הסיני - היואן (או "מטבע העם" בתרגום מילולי), ששוויו, לפי מצב המסחר בין היואן לדולר ובין הדולר לשקל, עומד על כחצי שקל. בחישוב גס ניתן לומר שכוח הקניה הריאלי של היואן שווה לכוח הקניה הריאלי של 1.2- 1.3 שקלים בישראל. במילים אחרות: מצבו של סיני המשתכר כ-1,000 יואן לחודש דומה לזה של ישראלי המשתכר 1,300-1,200 שקלים בחודש.

סטודנטים בסין: השכלה לשם ההשכלה, קשרים לשם תעסוקה (צילם: שלומי ברזני) 

מהגרים בארצם: סינים בפריפריה חיים בעיר בתנאים מחפירים

ברובד התחתון של החברה העירונית בסין, זו העוברת את מרבית השינויים, נמצאים "המהגרים". אין מדובר במהגרים במובן המוכר לנו במערב - אזרחים ממדינות זרות - כיוון שכמעט אין כאלה בסין, אלא בתושבים מכפרים ועיירות בכל קצוות המדינה הענקית, שמגיעים בהמוניהם לערים הגדולות, כמו בייג'ין, כדי לחפש עתיד טוב יותר מזה שיש לכפר ולחיי הפריפריה להציע.

ה"מהגרים" הם האוכלוסייה הנושאת על גבה את יסודותיה של אוכלוסיית בייג'ינג. הם מוכנים לעבוד בכל מה שהמקומיים אינם מוכנים לעסוק בו: בניין, ניקיון, מלצרות, מכירה בחנויות ובדוכני השוק. הם משתכרים בין 1,000 ל-2,000 יואן (שווה ערך ל- 1200 - 2600 שקל בתל אביב) יש מבינהם שיצליחו להרוויח שכר של 4000-5000 יואן בחודש.

"אנשי בייג'ינג נעשו עצלנים" נוהגים המהגרים לומר, "מי שרוצה להרוויח כסף יכול, השאלה עד כמה הוא מוכן ללכלך את הידיים".

אז איך ניתן להתקיים מ-1,000 יואן לחודש? זה אמנם לא פשוט, אבל המנטאליות וההרגלים של הסינים מאפשרים זאת. "המהגרים" המגיעים לעבוד בבייג'ינג זוכים לקורת גג צנועה ביותר בדירות מעופשות ולארוחות על חשבון מקום העבודה. רבים מהם מתגוררים בדירות שבהם מצטופפים כמה אנשים בכל חדר. הם עובדים, לרוב, שישה או שבעה ימים בשבוע. משפחתם נמצאת גם ככה בכפר מרוחק כלשהו, כך שכל חייהם סובבים סביב מקום העבודה.

אין זה מחזה נדיר לראות שורה של מלצרים עומדים ללא מעש במסעדה ריקה מלקוחות. השכר במסעדות הוא גלובלי ועלות העסקתו השולית של מלצר היא די נמוכה, ככה שאין סיבה לבעל הבית להוריד את כוח האדם במשמרת לא עמוסה. די שונה מהמראה של בית קפה או מסעדה תל אביביים, שבהם שתי מלצריות מתרוצצות בין שמונה שולחנות מלאים; בסין, למי שעדיין לא ביקר ולא יודע, לא נהוג לתת תשר.

"המהגרים" נתקלים בקשיים מצידם של השלטונות העירוניים, שרואים בהם תושבים זמניים וילדיהם לא זוכים לקבל חינוך כמו שאר ילדי העיר, אלא בבתי ספר מיוחדים המיועדים לבני "מהגרים" שרמתם נמוכה מאד. עם זאת, הם הידיים העובדות של הכלכלה העירונית, בלעדיהם העסקים לא יתפקדו, הצריכה תרד ובסופו של דבר, גם הצמיחה הכלכלית תיפגע.

בייג'ין: יותר ויותר מכוניות ברחובות (צילום, שלומי ברזני)

הסטודנטים: לא בטוחים שימצאו עבודה 

כמו בכל מדינה, הסטודנטים של סין הם העתיד שלה, אלה שייקבעו כיצד היא תיראה בעשורים הבאים. הרבה עשתה ממשלת סין בהקשר של השכלה גבוהה, רק בין השנים 1992- 2002 גדל מספר הלומדים במוסדות האקדמיים ליותר מפי שלושה. כמות הניגשים לבחינות למוסדות להשכלה גבוהה גדלה גם היא בהדרגה, ושיעור המתקבלים למוסד אקדמי (מקרב כלל הנבחנים) גדל ביותר מפי שתיים מאז תחילת שנות ה-90.

"כדי למצוא עבודה טובה חשוב שיהיה לך קשרים, או שתהיה בוגר אוניברסיטה בעלת שם בסין או שיהיו לך יכולות אחרות, ציונים זה לא הכל", מסביר אחד הסטודנטים.

כששאלתי על מה מבוססת הלהיטות אחר התארים, כשלבוגרים אין מספיק מקומות עבודה, הסבירה לי ואנג, סטודנטית לתואר שני לאיכות הסביבה: "לפני הכול השכלה זה דבר חשוב לעושר הפנימי של הבנאדם, תעסוקה זה כבר עניין אחר".

לבייג'ינג מגיעים הסטודנטים מכל הפרובינציות במדינה. הם באים כדי ללמוד באחת מבין עשרות האוניברסיטאות שבעיר. אותם תראו פחות משוטטים להם ברחובות העיר, את רוב ימיהם באוניברסיטה הם יעבירו בתוך הקמפוס, בין הכיתה לחדרם שבמעונות. את החדר הם בדרך כלל יחלקו עם עוד כשישה,שבעה אנשים, כשרק דוקטורנטים יזכו לחלוק חדר עם שותף אחד בלבד.

את שכר הלימוד והשכר המעונות, בין 500 ל-1000 יואן לשנה, ישלמו ההורים, בנוסף למעט כסף למחייה ובזבוזים. את חיי הלילה בבייג'ינג מעטים מהם יכירו, ואת בתי הכולבו היוקרתיים הנפתחים בעיר כפטריות אחרי הגשם, הם לא יפקדו. חלק קטן מביניהם אף יצא לעבוד, תמורת 30 עד 50 יואן ליום עבודה מלא.

הסטודנטים יודעים היטב שבסין האוכלוסייה גדולה, התחרות בקרב האקדמאים לא פשוטה בכלל, וכל שנה מסיימים כמה מיליונים של סטודנטים. "הצלחה בלימודים אינה בהכרח ערובה להצלחה", התלוננו בפני הסטודנטים. בוגר תואר ראשון, עשוי להרוויח בין 2000 ל-3000 יואן בערים המרכזיות, ובין 1000 ל-1500 יואן בערים הקטנות יותר. התמריץ להשקיע בלימודים אינו גבוה מידי.

ג'יפים, חנויות כלבו יוקרתיות ונשים מטופחות - יש שנהנים מהצמיחה

השולחנות מסביב לרחבת הריקודים במועדון הבייג'ינאי הפופולרי "מיקס" עמוסים בקבוקי וויסקי סקוטי מתוצרת שיבס. מחיר כל בקבוק בודד הוא כמה מאות יואנים. מסביב לכל שולחן מתגודדות לה קבוצה של אנשים - מספר גברים סינים בשנות השלושים לחייהם ולצידן כמה בנות בחצאיות מיני קצרצרות הצמודות גופן הדקיק. בחוץ, בחניון, עומדות להם בשורות מכוניות הב.מ.וו, ועוד מספר לא קטן של ג'יפים.

בעיר נאנג'ינג המושלגת של פברואר, בהיסטריית הקניות שלקראת חג האביב - ראש השנה הסיני, עומדות מדי שנה בתורים ארוכים שורות של אנשים, עמוסי שקיות מחוץ לחנויות הכולבו היוקרתיות שבעיר. את העושר בערים הגדולות של סין כבר קשה לפספס, רק בבייג'ינג עולים על הכביש בכל יום, לפי הסטטיסטיקות, כ-1,000 עד 1,500 רכבים חדשים, ובקניונים החדשים והנוצצים קשה יהיה למצוא חולצה שמחירה נמוך מכמה מאות יואנים.

אז נכון, מעל "המהגרים" הנאבקים לשרוד והסטודנטים העמלים על עתידם יש כבר מי שנהנה מהצמיחה הכלכלית. יזמים צעירים או מבוגרים, צעירים שאחרי האוניברסיטה הצליחו למצוא עבודה עם שכר גבוה, ורבים אחרים.

המצב בסין אמנם טוב בהרבה מכפי שהיה לפני קצת יותר משני עשורים, וכבר אין אנשים רבים שממש רעבים ללחם, אך האתגרים העומדים בפני ממשלת סין והחברה הסינית אינם קטנים. כ-5.5 מליון אקדמאים נכנסים למעגל העבודה מדי שנה, בנוסף לכמה מיליוני צעירים לא-אקדמאים. סין חייבת, איפוא, להתמיד בצמיחתה האדירה כדי ליצור בכל שנה מיליוני מקומות עבודה חדשים. המצב בפריפריה עדיין רחוק מהמצב בעיר, וההגירה לעיר יוצרת צפיפות ולחץ מאסיבי על התשתיות הקיימות. יעבור עוד זמן רב שהחוסן הכלכלי יורגש בכל רחבי סין והיא תעמוד בשורה הראשונה של הכלכלה העולמית.