תחזיקו חזק
והפעם ב"טיסת ספר", סדרת ספרי הטיסה לקיץ, "כריש זיכרון" של סטיבן הול, שלא יפסיק להפתיע ולהפחיד אתכם. רק אם מצפה לכם טיסה ארוכה
שמש. שקט. בריזה נעימה שמלטפת כל נים חשוף בעורך. אתה מתמכר לים השטוח שנדמה שאינו זז. שוכב בלי ניע. שקט. ובבת-אחת מתרוממים המים בשצף קצף, מעלים מתוכם דמות, צל חשוך, משהו שחותך את האוויר, חד כמו סכין, שיניים טורפות בוהקות בשמש, רעש מחריד אוזניים וחזרה אל תוך המים. חושך.
שקט. אתה מתעורר בבוקר לח ואפור, שוכב על רצפת חדר השינה של מישהו שחפציו מפוזרים סביבך כאילו היו שלך. אין לך שמץ של מושג איפה אתה, וגרוע מכך, מי אתה. ליד הטלפון אתה מוצא הוראות של "עשה ואל תעשה" ומגלה שאתה רק עוד בורג קטן בעולם הזה שמתעתע בך, משחק בשברי הזיכרונות שלך ויוצר בתוכך חיים חדשים ושלמים שאיזשהו צל רודף אותך ואותם, משחר לטרף.
עכשיו קחו נשימה עמוקה, וקחו דקה של מנוחה לפני שאתם שוקעים ב"כריש זיכרון", ספרו הראשון של סטיבן הול, שיוציא לכם את המיץ.
מי גנב לי את המוח?
אריק סנדרסון סובל מהפרעה דיסוציאטיבית כלשהי שגורמת לו לאבד את הזיכרון, את כולו. אין לזה הכנה מראש ואין לזה תקופת זמן קצובה. בכל פעם שנמחק הזיכרון, נמחקת אישיותו, וכמו עוף החול, שצומח יש מאין, כך גם אריק בונה לעצמו מחדש את הזיכרון, פיסה ועוד אחת.
עד מהרה יגלה אריק כי הזיכרון לא נעלם סתם כך. בחושך השחור, בין רסיסי רעיונות, שברי חלום, מילים, שורות ואותיות, קיימת חיה קדומה, אימתנית בגודלה, שמה לודביקי – כריש ענק שמזונו הוא זיכרונות. הלודביקי אוכל כל דבר שמעיד על האדם מי הוא. הפעם, אחרי שאריק מאבד את הזיכרון שוב, אנחנו יוצאים איתו למסע בחיפוש אחר דר' פידורוס שיכול לתת לו פתרונות לשאלות הרבות שצצות בראשו.
יש שיאמרו שמדובר בספר מדע בדיוני שרוכב על ההצלחה של "המטריקס" בזמנו, אולי אפילו מייצר שילוב של כמה ז'אנרים אהובים. אולי זה נכון. אבל אולי יש כאן משהו נוסף, אולי בפעם הבאה שתשכחו משהו - שברור לכם לחלוטין שהוא משמעותי עבורכם ושניה לפני כן היה חד וברור במוחכם - יתגנב ספק ללבכם באשר לאותו צל שראיתם בזווית העין, צל נעלם שבא וטרף את הזיכרון שלכם.
שאלו את עצמכם האם ביליתם בחברת אנשים בזמן האחרון? האם שיתפתם אותם ברעיון שעלה בראשכם? האם נוצר קשר רעיוני המחבר בין כולכם? האם נוצר קצה חוט שמוביל לרשת שלמה של רעיונות וזיכרונות? רשת שכולאת אתכם יחד כמו דגיגים קטנים, וכל שנותר ללודביקי הוא להגיע אליכם ולבלוע הכל. זוכרים את הפעם ששכחתם איך אומרים מילה? ומה לגבי המכתב שכתבתם ושכחתם כמה אותיות תוך כדי כתיבה? מי יכול לומר מה באמת קורה לאלו החולים במחלת האלצהיימר? מי נוגס בזיכרון שלהם?
מניעת טביעה
הספר לא מפסיק להפתיע - בסיפור, ברעיונות, בדמויות ובצורתו. ההתקדמות היא כמו בספינה גדולה שמלחכת את הגלים, בולעת אותם, בורחת ממשהו ושטה במהירות ללא הפסקה. וכל אותו זמן, משהו דופק שם מאחור בנבכי המוח, מנסה לאותת לכם שתזכרו את הכל, שתנסו להבין, לתפוס את הכל ביחד.
אבל זה בלתי אפשרי. הרמיזות הדקות משאירות אותך עם חצי תאוותך בידך. אתה בטוח שהגעת לסוף, לחוף מבטחים, אבל לא. עוד משהו חסר בפאזל המסתורי, עוד משהו נשכח שם מאחור, אולי בתת-המודע, ובגללו החיבור לספר הוא חזק ומיידי, כמו חוט מחשבה שנטווה בין המילים הכתובות לאלו המסתובבות בראשך, מחפשות סדר והגיון, מחפשות זיכרון להיאחז בו ולהבין.
אם אתם טסים למקום במטרה לבלות את מרבית הזמן בסביבת מים – עזבו. סעו, תבלו, תחזרו ואז תקראו את הספר – חבל שתפסידו את פעילויות המים המוצעות לכם.
אבל אם לא, תדאגו שזו תהיה טיסה ארוכה שתספק לכם קריאה ארוכה ברצף. חבל שתפספסו כל כך הרבה כי תרצו להישאר במלון כדי לסיים את הספר.
- "כריש זיכרון", סטיבן הול, מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 444 עמודים
לפנייה לכתב/ת 
