דייב מלוס אנג'לס לא זרק כלום כבר חצי שנה

על המדרגות ניצבים בקבוקי זכוכית בשורה ארוכה, על הקירות שעונים קרטוני פיצה והמרתף "מפוצץ" במגשיות קלקר, תיונים משומשים ועטיפות פלסטיק.

דייב שאמיידס שמר באדיקות כמעט על כל הפסולת שהוא ייצר במשך כחצי שנה, וביתו הוא עדות לחיי היומיום המודרניים שלנו. אבל מה שמדהים הוא שאמריקני ממוצע מייצר במשך פרק זמן שכזה כ-400 קילו של פסולת; שמאיידס לעומת זאת, צבר רק 15.

"בכל פעם שאני אומר לאנשים מה אני עושה הם נותנים לי את המבט הזה של 'סליחה, תגיד שוב מה אתה עושה?'", סיפר שאמיידס. "אני אומר להם שאני יודע שזה מטורף". אבל צלם הטלוויזיה העצמאי לא חושב שהוא משוגע; הוא רואה את המעשה שלו כניסוי בחקר תרבות הצריכה.

לוקח צנצנת לשוק הדגים 

את החיים בזבל התחיל שאמיידס לפני כשנה, כשהתקין בביתו נורות חסכוניות, קנה רכב היברידי והתחיל להשתמש בפאנלים סולארים לייצור חשמל. אבל כשלמד על הכמויות העצומות של פסולת שממלאות את המטמנות בקצב מואץ הוא החל לחשוב על צבירת הפסולת במשך שנה, והחליט להתייעץ בנושא עם רעייתו.

שומר גם את השיער הגזור מהמספרה. דייב שאמיידס והזבל (צילום: AP)

"הוא אמר לי 'אני רוצה לערוך ניסוי ולשמור את כל הפסולת שלנו במרתף במשך שנה'", נזכרת אלייזה שאמיידס, שלא התנגדה למהלך כל עוד הוא לא השפיע על חייה.

בשלב הבא, לאחר שקיבל "אור ירוק" מבני הבית, קבע שאמיידס כללים: הוא יאסוף רק את הפסולת שלו ולא של אשתו ושתי בנותיו; הוא ינהל רישום אבל ישליך פסולת שיכולה לגרום לסיכון בריאותי כמו נייר טואלט משומש או עטיפות של דגים; הוא יהפוך את שאריות האוכל לקומפוסט וישמור בבית על כל שאר הפסולת, לרבות אריזות המיועדות למיחזור משום שהשינוע והמיחזור שלהם צורך אנרגיה.

עוד על פסולת ומיחזור:

• סקר: הישראלים רוצים למחזר - בתנאי שהפח קרוב
• דעה: הזבל לא אשם - אנחנו הבעיה / אסנת קצואר
• כך הפכנו למשפחה ירוקה
  

כשחלפו השבועות, מצא שאמיידס דרכים שונות ומשונות להפחית את האשפה שהוא מייצר. הוא לוקח לעבודה סכום מהבית; הוא שילם לחברה שתעצור את דואר הזבל שנשלח לתיבת הדואר שלו וביקש מחברת הטלפונים שלא לספק לו מדריכי מנויים; חלק משיקוליו ברכישת מוצרים סובבת סביבה האריזה שלהם, והוא לוקח צנצנת זכוכית לשוק הדגים כדי להימנע מאריזה בפלסטיק. 

לתולעים יש בלנדר משלהן 

במרתף הוא גייס לשירותיו צבא קטן של תולעים שלועסות את שאריות המזון שלו ומייצרות קומפוסט. אגב, כדי להאיץ את התהליך הוא טוחן לתולעים את שאריות המזון בבלנדר מיוחד שרכש. הרכישה הייתה הכרחית כי אשתו סרבה לאפשר לו להמשיך ולהפוך את השאריות לפירה בממחה הביתי.

אבל הניסוי לא מסתיים בבית. הספר של שאמיידס הסכים לשמור עבורו את כל קצוות השיער שנגזרו, וכשביקר אצל הרופא בגלל דלקת באוזן התעקש שימסרו לידיו את כל מקלוני הבדיקה והפסולת הרפואית שהצטברה בפח של המרפאה.

בעבודה, הוא מתעקש לקבל את המשימות שלו בדואר אלקטרוני ולא על נייר מודפס. הכותבים בסדרת הטלוויזיה "ניפ/טאק" בה הוא משמש כצלם כבר לא משתמשים בבקבוקי פלסטיק חד-פעמיים, ואחרים החלו בעקבותיו לאמץ אורח חיים ידידותי לסביבה.

שאמיידס אומר שלו היה חושב על העניין לעומק, ייתכן שלא היה מתחיל בניסוי כלל. אבל כעת, מקץ חצי שנה של צבירת האשפה, הוא כבר מתחיל לספור לאחור ליום בו יעמיס את כל הזבל על משאית ויסע לפרוק אותה במטמנה. "בטח ארגיש חרטה ואשמה", הוא אומר. אשתו מצפה ליום הזה בכיליון עיניים. "חסר לו שלא יפנה את הכל מפה", אמרה.