כן למאבק בכיבוש, לא לאלימות

בשבוע שעבר התיר שירות הביטחון הכללי לפרסום פרשה ביטחונית חדשה, בה מעורבים על-פי החשד, שני סטודנטים ערבים-פלסטינים מהעיר שפרעם, שלטענת השלטונות הצטרפו לארגון הג'יהאד האסלאמי. חובתנו המוסרית להדגיש כבר עכשיו ללא כחל וסרק: השניים הם עדיין בחזקת חפים מפשע, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת.

המצב העדין של הערבים הפלסטינים שנשארו לחיות בישראל אחרי אל-נכבה ב- 1948 הוא עדין, רגיש, הם נקרעים בין השתייכותם לעם הערבי הפלסטיני לבין עובדת היותם אזרחים על-תנאי במדינת היהודים, שאינם מרגישים שום שייכות אליה, להמנונה, לדגלה ולשאר סמליה. מדיניות האפליה הגזענית היא מנת חלקם, מדיניות שהתחילה עם הקמת המדינה ובתקופה האחרונה רושמת שיאים חדשים. היריעה קצרה מלהכיל את כל העוונות של סוגי האפליה למיניהם מבית היוצר של ממשלות ישראל לדורותיהן. רעיון הטרנספר של הערבים, הבעלים האמיתיים של האדמה, כבר הפך לנושא מרכזי בשיח הציבורי הישראלי, דבר שמעיד כאלף עדים על כך שהחברה היהודית-ישראלית הולכת לכיוון ההקצנה המסוכנת.

יחד עם זאת, חובה עלינו לבדוק את סוגיית הצטרפות צעירים ערביים מתוך הקו הירוק לארגונים הפלסטינים, או לחיזבאללה, שמנהלים מאבק מזוין נגד מדינת ישראל מאז מלחמת התוקפנות הישראלית ב-1967 נגד מדינות ערב, מאבק שהוא מאבק לגיטימי נגד הכיבוש הבלתי-לגיטימי.

אבל, ועוד פעם אבל, צריכים לחשוב בקור רוח בלי אמוציות מיותרות והרסניות ולקבוע בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים: בני המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני בישראל, אינם חלק במאבק הזה. אסור לנו בתכלית האיסור להיגרר אחרי קלישאות שעבר זמנן ובטל קורבנן. יש לנו ייחודיות, ועל-פיה צריך לפעול ולהתנהג. כן, אנחנו חייבים להיאבק נגד העוול שנגרם לנו בשל היותנו ערבים במדינה שרוצה לאלץ אותנו להסכים להגדרתה כמדינה יהודית-דמוקרטית, חובה עלינו להיאבק נגד האפליה הגזענית בכל תחומי החיים, שומה עלינו להילחם למען הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וחילונית לצד מדינת ישראל.

המאבקים האלה חייבים להתנהל אך ורק במסגרת החוק הישראלי, ותו לא. עלינו לנצל עד תום את שאריות הדמוקרטיה הישראלית ולהקים קול זעקה למעננו ולמען אחינו שנאנקים תחת עול הכיבוש הישראלי, ואני מאמין באמונה שלמה, שהמאבק הזה יניב פירות, אם ההנהגה הערבית הפלסטינית בישראל תהפוך להנהגה מובילה ולא מובלת ותקבע כללים למאבק במסגרת החוק.

חובה על המנהיגות הזאת לגלות יוזמה ולהוביל את ההמונים למען השגת זכויותינו. כן, צריך להפגין מול השגרירויות הזרות בתל-אביב, אבל אסור בשום צורה ואופן שמישהו יזרוק אבנים לעבר הבניין. יתרה מזאת: הצטרפות ערבים-פלסטינים למאבק המזוין נגד ישראל תעניק לישראל הזדמנות פז לתרץ את האפליה קבל עם ועולם, המעשים האלה גורמים לתהליך של דה-לגיטמציה נגדנו, ופותחים את הדלתות בפני הגזעניים למיניהם, והם רבים, לדרוש ביתר שאת את מעשי הדיכוי, ולמי ששכח, כדאי לרענן את זכרונו ולהגיד שהערבים הפלסטינים בישראל סבלו מהמשטר הצבאי עד שנת 1966.

גם הארגונים הפלסטינים חייבים להפנים את העובדה שאסור להם לגייס צעירים למאבקם המזוין נגד ישראל, ויהיה זה אך טבעי אם תשכיל ההנהגה הערבית בתוך הקו הירוק לפנות אל אחינו מעברו השני של הקו ולדרוש מהם: די, תפסיקו, אנחנו אתכם, אבל בלי נשק.