3 דברים שכל הורה לתלמיד חייב לצאת נגדם

חודשיים לפני סיום הלימודים התקשרה אלי בבוקר מחנכת הכיתה של בתי בת ה־16. "הילדה לא מרגישה כל־כך טוב ואני שולחת אותה הביתה", הודיעה בקול מודאג. "אל תיבהלי. נראה לי שהכל מעייפות. היא צריכה לנוח. הלימודים אמנם חשובים, אבל ילדים בגיל הזה צריכים גם לישון לפחות שמונה שעות בלילה כדי להיות מרוכזים". "ברצינות!" אני מתאפקת מלהגיב בציניות, ובמקום זה משיבה: "טוב, זה לא פלא שהיא עייפה. היא לומדת לבגרויות עד השעות הקטנות של הלילה, ואז צריכה בכל בוקר לקום בשש וחצי לשעת אפס".

מדי שנה, עם פרוץ הלימודים, מקדישה התקשורת כמה דקות לעיסוק בפגיעה שגורמים הילקוטים הכבדים לגב של הילדים שלנו ובנזקים הבריאותיים שגוררת אחריה שעת האפס כתוצאה מהמחסור בשינה. אבל בכל שנה מחדש אנחנו מתעצבנים במשך כמה דקות ועוברים הלאה לסדר היום. אולי השנה, במקום לקטר מול הטלוויזיה, תעשו משהו כדי לשנות את המצב.

מלכוד השעות

הבעיה: שעת אפס

מה אומר החוק? חל איסור להתחיל את יום הלימודים לפני השעה שמונה בבוקר.

מה קורה בשטח? בשנה החולפת החליט משרד הבריאות להחזיר זמנית את שעת האפס, כדי לפצות על שעות השביתה האבודות, אבל גם בלי הגושפנקה הרשמית הזאת, בתי ספר רבים מצאו פטנט שמאפשר להם להתחיל את הלימודים כבר בשעה שבע וחצי ואף לפני כן. במקום לקרוא לילד בשמו, הם מכנים את השעה הזאת "טרום שעה ראשונה". כך הם לא עוברים על החוק וממשיכים בשלהם באין מפריע. את המחיר, כמובן, משלמים הילדים.

שיעור שמתחיל ב-07:30 פירושו תלמיד שמקיץ בשש בבוקר (צילום: פוטוס)

למה זה מזיק? מחקרים רבים הוכיחו כי לעייפות השפעה מכרעת על תפקוד המוח, וכי למעשה, לימודים בשעות מוקדמות אינם יעילים ומובילים להישגים לימודיים פחותים. כך למשל, במחקר שנערך בבית הספר העמק המערבי ביפעת שבו השתתפו תלמידי שתי כיתות ח' מקבילות, החלה אחת הכיתות את יום הלימודים בשעה שבע וחצי, ואילו הכיתה השנייה החלה ללמוד שעה מאוחר יותר. כעבור שבוע נערכו מבחנים קוגניטיביים שהראו בבירור כי הקבוצה שישנה שעה נוספת הפגינה רמה גבוהה יותר של קשב וריכוז, יכולת טובה יותר להימנע מטעויות ופחות תגובות אימפולסיביות למטלות. ניסוי דומה שנערך לא מזמן בארצות הברית ועקב אחר התלמידים במשך כמה שנים, הראה שבקרב התלמידים שהחלו ללמוד בשעה 8:30־9:00, תורגמו יכולת הריכוז והקשב הגבוהים יותר גם לציונים ולהישגים לימודיים טובים יותר. וזה עוד לא הכל. ממחקרים מתברר שג'ט לג מתמשך כמו זה שהילדים חווים עלול לגרום גם לנזקים בריאותיים לטווח ארוך.

"בני נוער בגיל ההתבגרות זקוקים לתשע שעות שינה בממוצע בלילה וילדים צעירים יותר אפילו לעשר שעות לפחות", מסביר פרופ' גיורא פילר, מנהל היחידה להפרעות שינה בילדים וסגן מנהל מחלקת ילדים א' בבית החולים לילדים מאייר ברמב"ם. "מחסור מצטבר בשעות שינה עלול לפגוע לא רק בתפקוד הקוגניטיבי – פגיעה המתבטאת ביכולת החשיבה, הזיכרון והריכוז - אלא גם במצב הרוח, בנטייה מוגברת לרגזנות, לעצבנות ולדיכאון. גם הבריאות של הילד עלולה להיפגע, שכן חוסר שינה פוגע במערכת החיסון וכך מגביר את הנטייה למחלות; הוא פוגע במערכת המטבולית וכך מגדיל את הנטייה לסוכרת ולהשמנה; הוא פוגע גם בבקרת לחץ הדם, עובדה העלולה להוביל בטווח הארוך ליתר לחץ דם. יתרה מכך, מחסור בשעות שינה פוגע גם בצמיחה, שכן תהליכי הגדילה מווסתים על־ידי הורמון הגדילה, שמרבית הפרשתו נעשית בזמן השינה העמוקה. פחות שינה עמוקה גוררת פחות הורמון גדילה ועיכוב בצמיחה".

מעבר לחסך הכללי בשעות שינה, יקיצה מוקדמת מדי גורמת לחסך בשנת חלום – אותו שלב חשוב בשינה שהוא בעל חשיבות מיוחדת לתפקודים קוגניטיביים ולייצוב מצב הרוח. מאחר שהשינה בשעות של לפנות בוקר עשירה בשנת חלום, כשאנו מעירים את הילד שלנו מוקדם מדי, נפגעת שנת החלום שלו.

המורים, כמובן, יטענו שצריך לדאוג שהילדים יישנו מוקדם יותר. אולי בתיאוריה הם צודקים, אבל בפועל כל מי שיש לו ילדים יודע שלבקש מילד בן 14־15 ללכת לישון בעשר זו משימה בלתי אפשרית, ואצל בני נוער שלומדים לבגרויות היא קשה במיוחד.

מה לעשות?

להיות אסרטיביים. אם הנהלת בית הספר של ילדכם מתעקשת לקיים "טרום שעה ראשונה", אל תוותרו. פנו לנציגי ההורים בבית הספר ובקשו ליזום פגישה ביחד עם ההנהלה. הסבירו להם כי: א. הם פועלים בניגוד לחוק; ב. הם פוגעים בבריאות של הילדים שלכם; ג. אם המטרה שלהם היא לשפר את ההישגים של הילדים, אז הם מחטיאים אותה בגדול. אם כל זה לא עוזר, הגישו תלונה למשרד החינוך.

סוחבים וכואבים

הבעיה: הילקוט כבד מדי

מה אומר החוק? אין חוק אלא פרסום הנחיה של משרד הבריאות מספטמבר 2002 שלפיה משקל הילקוט אינו צריך לעלות על 15% ממשקל הילד. אגב, משרד החינוך האוסטרי למשל אסר כבר לפני יותר מ־12 שנה להעמיס על ילדים יותר מ־3.5 ק"ג.

מה קורה בשטח? צפצוף ארוך על ההנחיה. בבדיקה שערכה לאחרונה המועצה הישראלית לצרכנות נשקלו כ־300 תלמידי בתי ספר יסודיים מרחבי הארץ וכן נשקלו בנפרד הילקוטים שלהם. התברר כי 53% מהתלמידים סוחבים ילקוט במשקל החורג מן ההנחיה. ככל שהילדים היו קטנים יותר, כך החריגה הייתה גדולה יותר: בעוד שבקרב ילדי כיתות ה'־ו', היא עמדה על 28.2%, הרי בקרב תלמידי כיתות ב'־ג' החריגה מההנחיה הייתה 64%, ובקרב תלמידי כיתות א'־ב' היא עמדה על לא פחות מ־72%! באחד המקרים נתקלו הבודקים בילקוט ששקל 11 ק"ג, שאותו סחב ילד בכיתה ב' שכל כולו שקל 28 ק"ג.

למה זה מזיק? כיום ידוע ששכיחות כאבי הגב בילדים גבוהה באופן מפתיע:כ־30%־40% מהילדים (!) סובלים מהם. אחת הסיבות העיקריות לכך קשורה במשא הכבד שהם סוחבים על גבם בדרך לבית הספר.

עמוד השדרה הוא מבנה הנדסי מורכב ביותר, שכולל חוליות, דיסקוסים, רצועות המחברות בין החוליות, שרירים, מפרקים ועצבים. על אף שהוא מאופיין בחוזק רב ובגמישות ניכרת ובנוי לעמוד בלחץ ובעומס ניכרים, הלחץ והעומס המופעלים עליו כתוצאה מן הילקוט הכבד עלולים לפגוע בו. "כשהתיק כבד מדי, הוא מושך את שרירי הגב אחורנית ויוצר קשת", מסבירה שרון רוזנמן, פיזיותרפיסטית במחלקה האורתופדית במרכז הרפואי איכילוב. "כדי להתגבר על כך, הילד צריך להפעיל את השרירים בכוח כנגד המשיכה. מאחר שמדובר בילדים שנמצאים בתקופת הגדילה והשרירים שלהם עדיין אינם חזקים ומאוזנים מספיק, עומס יומיומי כזה עלול לערער את האיזון השרירי ובעקבות זאת לגרום להיווצרות כאבי גב בגיל צעיר. נוסף על כך, העומסים הלא נכונים על השרירים, על הסחוסים ועל המפרקים – האגן, הירכיים והכתפיים - עלולים לגרום לבעיות ביציבה, ובטווח הארוך, לפריצות דיסק".

מה לעשות?

לוקרים: למרות שברוב בתי הספר הם מצויים, המורים לא ממש מתייחסים אליהם. אם שיעורי הבית מחייבים את הילד להשתמש בספר, מה הועילו חכמים בתקנתם?

רוטציית סחיבה: התעקשו ששני תלמידים ישתמשו בספר אחד, כך שתהיה ביניהם רוטציה בסחיבה. זה, אגב, היה גם הפתרון שהציע משרד החינוך בהנחיה שפרסם.

מחברות: התעקשו על שימוש בהן ולא בקלסרים ששוקלים לא מעט. אם כל מורה דורש שבשיעור שלו ישתמשו בקלסר, גם בלי ספרים אפשר בקלות להגיע למשקלים כבדים.

ילקוט: הקפידו שהתיק יהיה בעל דופן קשיחה ושיהיו לו שתי רצועות רחבות, כדי שחלוקת המשקל על הגב תהיה טובה יותר. גם חלוקת התיק לתאים נפרדים מסייעת לפיזור המשקל. ודאו שהתיק אינו עובר את גובה הכתפיים של הילד ואינו יורד מתחת לגובה האגן. רוזנמן: "תיק שנישא על גלגלים (טרולי) יכול גם הוא להיות פתרון, אבל לא בכל מקרה, מאחר שצורת הסחיבה שלו עלולה לגרום לעיקום של הכתף אחורנית ולעומס יתר על הכתף, ובמשך הזמן, לנזק מצטבר לאזור הזה. טרולי יכול להתאים רק אם הילד לא צריך ללכת דרך ארוכה מדי, ובוודאי לא כשיש בדרכו עליות או שהכיתה שלו ממוקמת בקומה שלישית בלי מעלית, משום שאז הוא ייאלץ לסחוב אותו ביד. לתיקים האלה אמנם יש אפשרות נשיאה על הגב, אבל משקל הברזל רק מוסיף עוד יותר למשקל הכבד ממילא של התיק".

בין הכיסאות

הבעיה: הכיסא לא מתאים

מה אומר החוק? אין חוק.

מה קורה בשטח? כדי להשיג ישיבה נכונה, חייבת להיות התאמה בין גובה המושב לגובה הילד. גובה המשענת צריך להגיע לשליש התחתון של השכמות, ובמצב האידיאלי צריכות להיות גם משענות לידיים, שמאפשרות מדי פעם מנוחה לידיים והפחתת העומס. גם גובה השולחן צריך להתאים לגובהו של הכיסא, כדי שהכתפיים לא יתאמצו והמרפקים יהיו בגובה השולחן. אלא שמאחר שכל הילדים, גבוהים ונמוכים כאחד, משתמשים באותם כיסאות ושולחנות, שכולם כמובן באותו גודל, נוצר מצב שבו הם נאלצים לשבת במשך שעות ארוכות בתנוחות אקרובטיות שמזיקות לגב, לצוואר ולירכיים שלהם. הרגליים של הילדים הנמוכים תלויות באוויר וכדי להגיע לרצפה הם נאלצים לגלוש לקצה הכיסא, ואילו הילדים הגבוהים יושבים בכיפוף גבוה מדי של מפרק הירך, וגם גבם מכופף כדי להגיע לשולחן.

הגובה משתנה מילד לילד, הכסאות והשולחנות נשארים אחידים 

(צילום: אורן אגמון)

למה זה מזיק? מחקרים עדכניים מצביעים על קשר הדוק בין צורת היציבה והישיבה למצב הגב. "ישיבה נכונה צריכה להיות זקופה, כאשר שתי כפות הרגליים מונחות על הקרקע או על משטח כלשהו, והברכיים מעט גבוהות יותר מגובה המותניים", מסבירה רוזנמן. "כל צורת ישיבה אחרת מגבירה את הלחץ על הגב התחתון וגורמת להגברת העומס על החוליות ועל הדיסק ולחוסר איזון של השרירים, ולאורך זמן, עלולה לגרום לכאבי גב, לכאבי צוואר ולבעיות במפרקי הירכיים".

מה לעשות?

אלתור: הכיסא האידיאלי שיכול למנוע את הבעיה הוא כמובן כיסא אורתופדי עם משענות, המאפשר כוונון מרבי. אך מאחר שכיסאות שכאלה הם בגדר חלום אין ברירה אלא לאלתר. רוזנמן: "בעבור ילדים גבוהים, הפתרון קל יחסית – אפשר להגביה את הכיסא או את השולחן באמצעות קוביות ש'מלבישים' מתחת לרגלי הרהיט, שאותן רוכשים בעלות נמוכה מאוד בחנויות למוצרי בית או אפילו ב'יד שרה'. אם הילד נמוך, הבעיה מסובכת יותר. אפשר כמובן לדאוג לו להגבהה בקלות באמצעות כרית קשיחה שמביאים מהבית ושרפרף לרגליים, אבל כאן צריך כבר להתחשב כמובן גם בגורמים חברתיים – עד כמה אפשר לעשות זאת בלי שיתר הילדים ילעגו לו וכו'".

מודעות: רוזנמן: בקשו מבית הספר לערוך לילדים סדנת מודעות, שבה ילמדו כיצד לבצע תרגילים שיעזרו לשחרר את הגב ולחזק אותו. אפשר להשקיע בכך למשל שני שיעורי חינוך גופני, ואחר כך להקפיד לבצע את התרגילים בכיתה 5־7 דקות ביום, למשל בשעת מחנך, וגם להסביר לילדים שכדאי לקום ולהתמתח מדי שעה כדי להרפות את השרירים".

צמצום נזקים: דאגו שלפחות בשולחן הכתיבה שלו בבית הוא יישב על כיסא נכון.