מי אמר שהענישה אינה קשה מספיק?

מי אמר שמערכת השפיטה בישראל רכה מדי? אם להתייחס לדעה הרווחת בציבור, שופטים בכלל ושופטי תעבורה בפרט, הם רחמנים בני רחמנים. מה שמסביר מדוע הקריאה להחמיר בענישה, עולה בכל עת בה אנו מתבשרים על תאונת דרכים קשה, בה קופחו חיי אדם בגלל נהג עבריין מועד. "אין מספיק אכיפה" מסבירים מומחים לדבר, "לכן נהגים אינם מצייתים כנדרש לחוקי התנועה" הם ממשיכים, "מתוך הנחה כי ההסתברות שיענשו, קלושה במקרה הטוב" הם מסיימים את התזה. הוסיפו על כך אין ספור יוזמות חקיקה פופוליסטיות שמערערות את אמון הציבור בזרוע המחוקקת, וקיבלתם מצע טבעי לחוסר שביעות רצון ציבורית.

אבל מי שחי את בית המשפט לתעבורה, יודע היטב עד כמה המציאות שונה לגמרי. במשך עשרות השנים בהם אני פוקד את בית המשפט כסנגור, אני עד לעליית מדרגה קבועה ולהחמרה קיצונית בענישה ביחס לשנים עברו.

הרבה יותר שנים בפנים

כך למשל, נהג שהורשע לפני שנים בגרימת מותו של אדם עקב הסחת דעת רגעית, היה צפוי לעונש של מאסר מותנה, ובמקרים חמורים לענישה של שישה חודשים עבודות שירות. או כפי שנקראו אז, "עבודות חוץ". אותו נהג היה צפוי לפסילת רישיון הנהיגה על-פי הגזרה שבחוק, לשלוש עד חמש שנים. היום נעה הענישה בין מספר חודשי עבודות שירות בפועל - בדרך כלל לא פחות משישה חודשים - למאסר בפועל לתקופה של עד שנה-שנה וחצי, ופסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שמונה עד 10 שנים ויותר. בנוסף, נהגים רבים המואשמים בגרימת תאונת דרכים קטלנית, יואשמו בעבירת הריגה. אותו נהג צפוי למאסר של שלוש עד חמש שנים, ובמקרים חמורים אפילו שבע-שמונה שנים.

כך למשל, נהג הנכנס לצומת באור אדום, יהיה צפוי להרשעה בעבירת הריגה, שהעונש המרבי בגינה הוא עד 20 שנות מאסר. זאת, כאשר מוכח כי האור האדום דלק מספר שניות לפני הגעת הנהג לצומת. במצב כזה יטען נגדו כי היה ער לסיכון, ובחר להסתכן במודע. זאת למרות שיתכן כי הנהג לא שם לב לכך שהוא מתקרב לצומת מרומזר. לעומתו, דווקא "גנבי הרמזורים" הם אלה שאצה להם הדרך, והם מסתכנים ומסכנים במודע.

בנוסף, מוצפים כיום שופטי התעבורה באלפי תיקי שכרות. למותר לציין כי מי שמחליט לנהוג כאשר הוא נתון להשפעת משקאות אלכוהוליים, מסתכן באופן ממשי במעורבות בתאונת דרכים. עונש המינימום שנקבע בחוק בעבירה זו, הוא שנתיים פסילה בפועל. עונש זה בפירוש מתאים וראוי. אלא שמה לעשות, ומניסיוני אני יודע כי מרבית הנהגים המגיעים למשפט בגין עבירה זו, אינם שיכורים מילולית, ובבדיקת מאפיינים (בדיקת תפקוד) נמצאים צלולים לחלוטין. יחד עם זאת, כמות האלכוהול בגופם עולה על המותר בחוק. עבור בית המשפט זה לא משנה. אותם נהגים יואשמו ויספגו כנראה מינימום שנתיים פסילה בפועל.

צריך לזכור כי בתי המשפט מטילים היום עונשים חמורים של מספר שנות פסילה, גם בגין גרימת תאונת דרכים שאינה קטלנית. למשל, כזו בה הפציעות של הנוסעים והנהגים אינן קלות. בנוסף, נהגים שצברו הרשעות קודמות, צפויים לא רק לסנקציה של שלילת רישיון לתקופה של שלושה חודשים לפחות עקב צבירת נקודות, אלא לעונש חמור אלף מונים מהעונש לו היו צפויים, בגין העבירה בגינה הוגש טופס ההרשעות לשופט. היו מקרים רבים בהם נהגים שביקשו להישפט בגין עבירת קנס, תוך שבחרו לוותר על האפשרות לפטור עצמם בתשלום הברירה, נדונו לפסילות רישיון בפועל לתקופה של שנה ויותר. זאת, בעקבות הצגת גיליון הרשעות חמור בפני השופט.

מחמירים, ועוד איך

לי זה ברור. הציבור אינו ער לחומרת הענישה הקיימת בבתי משפט לתעבורה. מסיבה זו, רבים בוחרים להתייצב בבית המשפט, ולספר לשופט את גרסתם לגבי האירוע, כאילו מדובר בשיחה על כוס קפה. הם אינם מודעים לכך כי השופט שלפניהם מקבל משכורת במיוחד כדי להענישם ולהחמיר בדינם. הם גם שוכחים לעיתים קרובות מדי, כי לאחר שהעונש יקבע, לא יהיה זה קל לערער ולזכות בהקלה. שהרי בית המשפט אינו רוצה להיתפס כמקל ראש בנגע תאונות הדרכים.

יחד עם זאת, חשוב גם לזכור כי ענישה עד חורמה לא תרתיע את מי שאינו מודע לסכנה. היא גם לא תשנה עבור מי שבגלל טעות של רגע, קיפד חיי אדם. לאורך השנים נוכחתי לדעת כי מרבית הנהגים המואשמים ומורשעים בגין גרימת תאונת דרכים, גם כאשר מדובר בתאונה שתוצאתה קטלנית, אינם שונים מהותית ממני ומכם. בדרך כלל הם נהגים שומרי חוק, כאלה שאפילו מצדדים בהחמרת הענישה. במקרה שלהם, וזה חייב להיות ברור, שום הרתעה לא תעזור.

שוכחים אלה הקוראים להחמרת הענישה, כי בסופו של יום, הסיכון להיות מעורב בתאונת דרכים הוא-הוא המרתיע המשמעותי ביותר. אחרי הכל, העונש האפשרי על מעורבות בתאנה שכזו, הוא עונש ששום בית משפט ישראלי אינו מוסמך לגזור - עונש מוות.

הכותב הוא מומחה למשפט תעבורה