הרבה מהיקבים מוציאים בימים אלה יינות חדשים ורבות מהרשתות חוזרות ומציעות יין באריזות שונות ובמבצעי חג: שלושה בקבוקים במאה שקל, 2 במאה וכד'.
למי שקונים יין ליום-יום, כדאי לפשוט עכשיו על הרשתות ועל חנויות היין: המחירים טובים, והיות והמחסנים מתמלאים עכשיו בסחורה חדשה לקראת החג,
הסיכויים שתפלו על בקבוקים מקולקלים קטן יותר. אז בבקשה – אל תקנו בקבוקים שחוקים, עם תוויות שנראות לא טוב או בקבוקים שיש עליהם אבק. שימו לב לקנות בצירי 2007 או לכל היותר 2006 ליינות לבנים, ו-2007 עד 2006 ליינות אדומים שאינם מוגדרים "ריזרב".
הסקירה היא של יינות ישראליים כשרים בלבד, מאלה שתוכלו למצוא ברשתות, ב"טיב טעם" ובחנויות היין. עם זאת, כדאי מאוד לזכור שיש מבחר מצוין של יינות יבוא במחירים לגמרי שפויים. אולי לא בארבעים שקלים לבקבוק, אבל בחמישים-שבעים שקלים, תוכלו למצוא יופי של דברים: Mascum Somontano syrah 2005, Santa Ana La maceta Malbec 2005, Cuvee Mythique Syrah-grenache, ילו לייבל ריזלינג של וולף בלאס... כולם יינות חביבים שלא יעברו את ה-70 שקלים ותאהבו לשתות אותם ביום-יום.
סוביניון בלאן
סוביניון בלאן רזרב 2007 של רקנאטי: קשה יהיה לכם לפספס עם היין הזה. הרי גליל סוביניון בלאן 2007 – גם כן יין מצוין, במחיר מעולה. לקרר היטב את שני היינות האלה. דלתון סוביניון בלאן "פומה" 2007 גם הוא מצוין במחיר של 50 שקלים ופחות – מעט עץ, והרבה טעם.
שרדונה
כרמל סדרה אזורית 2007: המון המון פרי טרופי עם גוף עשיר ומלא או שרדונה גמלא של יקבי רמת הגולן.
קברנה סוביניון
ממש בימים אלה, רמת הגולן מחליפים את גולן קברנה סוביניון 2006 בבציר 2007. מאוד אהבתי את היין מבציר 2006, ואם עדיין תמצאו יין מהבציר הזה במחיר סביר (3 ב-120 שקלים, למשל, בקו-אופ), כדאי.
תבור קברנה סוביניון בזלת 2006: היותר טוב משלושת היינות האחרונים שהוציאו יקבי תבור. לא מעט ארומות של חבית תמצאו כאן, ולא מעט כח, אבל זהו יין מהנה וטוב. קברנה סוביניון טרה רוסה מאותה סדרה, 2006, גם הוא יין טוב.
מעט יקר יותר, הקברנה סוביניון רזרב 2004 של יקבי ברקן. בסופרים תוכלו לקנות אותו במחיר של 2 ב-120 ש"ח. בחנויות היין, לעומת זאת, מחירו כ-55 שקלים; מחיר מצוין ליין הזה, שיכול להתיישן עוד שנתיים בלי קושי.
מרלו
מרלו 2007 של הרי גליל – נעים, קל לשתייה ומאחד יפה עץ ופרי. מנגד, המרלו 2006 של דלתון: שני יינות צפוניים במחירים שפויים לחלוטין.
שיראז
מהזן הזה יש בהחלט מבחר יפה. שיראז קאיומי של כרמל, בציר 2005 ושיראז ריזרב 2005 של ברקן: לשני היינות אופי שונה לגמרי. השיראז של כרמל הרבה יותר מהכל: יותר בשרני, יותר עץ ויותר פרי כהה. הברקן מתון יותר, הרבה יותר סירה משיראז, ומאוד מאוד איכותי. מאוד יכול להיות שתמצאו עכשיו את הברקן בחמישים שקלים וזה בהחלט מחיר יותר מראוי. עוד שיראז מצוין הוא ה-D 2007 של דלתון. כתבתי עליו רק לאחרונה:
65-62 שקלים, משהו שבין שיראז וסירה. יופי של יין.
לא רק על יין יחיה האדם, ואפילו לא רק על אלכוהול. לפעמים צריך גם לאכול, ולו כזית.
לפני שנתיים-שלוש החלה אושרה תשבי, מה"תשבים של זכרון יעקב" שהם בעלי יקב תשבי, לפתח את קונספט ה-Fine Food שלה: מוצרי מזון נלווים ליין, שיוצרים מעין סביבה שלמה, מושלמת יותר, לתרבות היין.
הדברים החלו להתרקם כשהיתה אושרה בניו יורק. חנויות הקונספט הגדולות – Dean & DeLuca, Whole Foods ושות' – עוררו לא רק את בלוטות הטעם שלה, אלא גם את הרעיון. תשבי רוצה לראות יום אחד חנויות שכולן תשבי, מהמסד ועד הטפחות. חנויות שבהן עולם הקולינריה הוא שלם והמיוחד בו הוא שהחיבור של אוכל ויין בא מהיין, ולא, כמקובל – מהאוכל.
העבודה החלה עם ריבות – התפוח וקינמון היתה השוס הראשון, לדעתי – וטחינה גולמית "כהה" ואורגנית, אבל המהפכה הגדולה היתה בזמן טיול בצרפת, בלואר. "התארחנו שם בבית פרטי, והגברת הגישה ריבת יין לארוחת בוקר. לא הכרתי בכלל את הרעיון", מספרת תשבי, "ומיד ביקשתי לדעת איך היא מכינה את הריבה". מפה לשם היא קיבלה כמובן את המתכון, ושיעור בהכנתו, וכששבה לארץ, החלה בניסיונות ייצור משל עצמה. יין לא חסר בתשבי, והיום יש לאושרה מגוון שלם של ריבות, שבע מהן ריבות פרי וחמש ריבות יין.
בריבות היין אפשר להשתמש כמות שהן למריחה, אבל השימוש הטוב ביותר בעיני הוא בבישול, או כשהן מלוות מוצרים אחרים, כמו גבינה. ריבות היין שיש כרגע הן אלה, עם טעמים מובילים שמצאתי בהן: שרדונה – הרבה טעמים של אגס; מוסקט לבן – פירות לבנים, אפרסק; מוסקט אדום – מאופיין מאוד בטעמי פטל; פורט – חריפה במקצת, מתובלת ויחסית כבדה; קברנה סוביניון-פטיט סירה – כהילה יותר, עם דובדבנים ופטל וקצת חריפות.
אם לבישול, הייתי מנסה ללכת על אותם כללים בסיסיים של התאמת היין והאוכל, כלומר יינות לבנים – ריבות לבנות – עם דגים, עוף או בשר לבן. יינות אדומים – מדרגת המוסקט, שיתאים לבשר טלה, למשל, ועד לקברנה סוביניון-פטיט סירה, שיתאים מאוד למאכלי בשר אדום, כבד יותר. אושרה ממליצה על כף ריבת יין כשוות ערך לחצי כוס יין זהה. אם אתם מכינים רוטב, ולא רוצים לצמצמם אותו, להסתכן בכך שיתפרק או סתם לבשל אותו יותר מדי, זאת אופציה מצוינת.
הריבות הלבנות יתאימו יפה לגבינות עיזים והפורט לכחולות, למשל, והאדומות – לגבינות קשות; אותן גבינות שהייתם שותים לצידן יין אדום צעיר. הטעמים נשארים זמן רב בפה, וגם זאת לטובה.
יש כאן שילוב קולינרי מאוד מוצלח בעיני, שיכול לתת, מלבד תוספת בבישול או באפייה, גם משחק של טעמים ומרקמים בקינוחים. מי שמכינים שוקולד בבית, למשל, יוכלו למלא פרלינים בריבות האלה, וליהנות מאוד מהתוצאה, בלי שום ספק.
מחירים: 17 שקלים לריבות הפרי, 25 שקלים לריבות היין (220 גרם). ואגב, בריבות היין יש משהו כמו 2% כהל, למי שמקפיד מאוד.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק
"
