פיצח את הצופן

"כל חיי רציתי להיות סופר. לפני כשש שנים ויתרתי על העבודה שלי ומכרתי את הדירה שלי בלונדון כדי לקנות לעצמי מספיק זמן כדי לכתוב. חשבתי שאוכל לשרוד שלוש שנים לפני שייגמר לי הכסף, אבל לא ראיתי שום התעניינות מצד מוציאים לאור. התחלתי להתנתק מהעולם, התחלתי לפקפק בעצמי, שלעולם לא יפרסמו את ספר. הייתי בתוך האדמה", כך מספר בראיון מיוחד וויל אדמס, מחבר רב המכר "הצופן האלכסנדרוני", אחת ההצלחות הגדולות של העת האחרונה, גם בשוק המקומי, אבל בעיקר בבינלאומי.

הספר הוא מזיגה מדויקת של מתח והיסטוריה, שמתחיל ב-318 לפני הספירה ומסתיים ב-2007, כשארכיאולוג תת ימי מחפש אחר הזהב של אלכסנדר מוקדון במצרים, וכצפוי הוא לא היחיד. "אני לא רואה את זה כרומן היסטורי אלא יותר כמותחן ארכיאולוגי", אומר אדמס. "אני נהנה מהיסטוריה, אבל מה שמשך אותי לסיפור הזה הוא דמותו של אלכסנדר הגדול. בצעירותי הייתי שבוי בסיפורי המיתולוגיה היוונית, וקראתי עליו כל דבר".

אדמס. מהאדמה לשמיים ב-12 שנה

דרכו של אדמס לרשימות הבסט סלרים לא היתה קלה בלשון המעטה. 12 שנים הוא חיפש מו"ל, וכפי שנכתב בפתיח, כבר היה על סף ייאוש. אבל הוא לא ויתר. 

איך לא נשברת אחרי שקיבלת המון דחיות?

"היו לי עבודות אחרות וכתבתי גם סיפורים אחרים. מה שכן הצופן האלכסנדרוני היה הסיפור שכל הזמן חזרתי אליו, כי הייתי משוכנע שהוא האחד. היה לו את הפוטנציאל להיות הצלחה גדולה, לא בגלל שאני כזה סופר מהולל, אלא משום שאלכסנדר הגדול הוא דמות כל כך מושכת, ומשום שהסיפור של מה שקרה לגופה שלו אחרי שהוא מת הוא מותח ומרתק ועדיין לא מוכר".  

וכל הזמן הזה המשכת לעבוד עליו ולשפר?

"הטיוטה הראשון שכתבתי, לפני 12 שנים, לא היה כל כך טובה, כך שרוב הזמן עסקתי בשיפור ולימוד עצמי של כתיבה נכונה. הבעיה הגדולה ביותר שלי היתה שניסיתי יותר מדי להרשים אנשים עם התחקיר שלי, ע"י עיצוב של כל מיני משפטים מיוחדים, כאלו שיש בהם ניסיון להתפלפל ולהיות מתוחכם, מה שהוביל לכך שהסיפור הידרדר ונהיה לא ממש מעניין. רק כשהבנתי שהסיפור צריך להיות מותחן באופן מוחלט - אז עליתי על דרך המלך".

כמה פעמים בעצם נדחה הצופן על ידי הוצאות?

הצופן בלבד נדחה יותר מ-50 פעם וגם הספרים האחרים שהגשתי נדחו. אבל זה רק משקף את טבע הדברים מבחינת ההוצאות לאור בימים אלו. הסוכן שלי סיפר לי שהוא מקבל בסביבות 10,000 כתבי יד במהלך שנה אחת, מתוכם הוא יקבל 10 בערך בסופו של דבר. זה מאד קשה להשיג סוכן, שלא לדבר על מו"ל, כך שדחיות לעולם לא צריכות להתקבל כמשהו אישי".

"סוכנים ומו"לים לא דוחים את כתבי היד שלך כי הם רוצים לרסק את חלומותיך, אחרי הכל, הם דוחים את פנייתך כי הם לא חושבים שהם יוכלו למכור את כתב היד שהגשת. כל עוד אתה חושב על זה כך, ומשתמש בכל דחייה כדי לשפר ולכתוב טוב יותר -  יש לך סיכוי טוב מאד לעשות את זה בסופו של דבר".

העובדות ההיסטוריות שאתה שוזר בספר הן פיקציה, לא?

"ערבוב של אמת ופיקציה. מה שאני מנסה לעשות הוא ליצור נוף היסטורי, מדויק ככל האפשר

. כל המידע שנתתי בהתחלה על מה שקרה לגופתו של אלכסנדר אחרי מותו הוא מדויק. מצד שני, כל מה שמתגלה במהלך הסיפור עצמו הוא בדיה".

בכלל ביקרת במקומות עליהם כתבת, או שגם הם פרי הדמיון?

מה אתה יכול לספר על ספרך הבא? הבנתי שהוא קשור ביהדות?

"הסיפור הוא על קבוצה שנקראית התירפויטים (Therapeutae), שהיו כת יהודית מקושרת מאד לאיסיים והתגוררו מחוץ לאלכסנדריה. הספר בודק את האפשרות לקשר שהיה בין פרעה אחתנון ומשה התנ"כי (תיאוריה אשר נכתבה במקור ע"י זיגמונד פרויד ונקראית משה ומונותיאיזם). זה ספר מאד דומה במהותו לצופן האלכסנדרוני. גיבורי הצופן, דניאל נוקס וגייל בונרד, מופיעים בו, כמו גם אוגוסטין ודמויות אחרות מוכרות. האמת היא שאין לי קרבה ליהדות וגם לא ביקרתי מעולם בישראל. המקום הקרוב ביותר לישראל בו הייתי הוא דהב".

האם יש מחשבות על הפיכת "הצופן האלכסנדרוני" לסרט?

היו כמה פניות שגילו עניין, אבל עדיין לא התקבלה הצעה קונקרטית. הרבה אנשים אמרו לי שהספר יכול להפוך לסרט נפלא, אבל יש הרבה מאד ספרים טובים, ולא הרבה מהם הפכו לסרטים, כך שאני לא ממש מחכה בנשימה עצורה".

בסופו של דבר, אפשר לומר שצופן שינה את חייך?

"בהחלט. התגמול הגדול ביותר הוא שאני יכול לבחור כיצד לבלות את השנה-שנתיים הקרובות".