מתמגנים בשקט

קצת לפני רדת החשיכה העמיסו עדיין הקיבוצניקים טונות של תפוחי אדמה שנחפרו זה עתה על משאיות בשדות עין השלושה. מאות מטרים ספורים משם, ממערב לגדר הביטחון ול"ציר הוברס" הצמוד אליה, הזהיבו קרני השמש השוקעת את מגדלי וכיפת המסגד החדש בשכונת עבסאן שבחאן יונס. לפני כמה חדשים ירו אנשי חמאס משכונה זו צרור ממקלע כבד שרצח את קרלוס.

המתנדב מאקוודור שהוקסם מחיי הקיבוץ נפל מתבוסס בדמו ממש באותו מקום שבו התגודדו עתה אוספי תפוחי האדמה. עכשיו יש שם מבנה מבטון מזויין שבתוכו יכולים העובדים בשדה לתפוש מחסה אם תיפתח אש מהרצועה. "הפסקת האש נותנת לנו פסק זמן מהמתח והחרדה ומאפשרת לנו לעבד את השדות עד קו הגבול", אמר חיים ילין, ראש המועצה האזורית "אשכול" שהביא אותנו לכאן. הוא הוסיף, "גם בתחום המיגון סגרנו פער אדיר". משפט לא שגרתי מפי מי שבשנה האחרונה לא חדל להתריע מפני מחדלי ההגנה על קיבוצי האזור.

הדרך למיגונית קצרה יותר (צילום ארכיון: צילום: זאב טרכטמן)

כמה ימים קודם לכן, נפגשתי עם סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, המופקד על מוכנות העורף ועל מיגונו. תמונת המצב והעשייה שהציג סגן השר נראתה לי ורודה מדי. הניסיון מלמד שבמציאות הישראלית הדברים בשטח תמיד נראים הרבה פחות טוב מכפי שהם נתפסים ממרומי הקומה ה-15 במשרד הביטחון בתל-אביב.

אבל כשהגעתי השבוע לעוטף עזה אני מודה, הופתעתי לטובה. לא שהכול מושלם. רחוק מזה. לאלפי משפחות המתגוררות בעוטף עזה אין עדיין חדר ביטחון בבית או צמוד לבית, שיעניק להם מחסה אמין בעת התקפת קסאמים ופצצות מרגמה. חדרי הביטחון המתוכננים להיבנות צמוד לבתים הנמצאים בטווח 4.5 קילומטרים מהרצועה תקועים עדיין בסבך ביורוקרטי-משפטי ומלחמות-תקציב. בניית כמה עשרות מהם בקושי החלה ותקציב להשלמת הפרוייקט אין. למרות זאת, בתי הספר, הגנים ומבני הציבור כבר ממוגנים ברובם המכריע.

הדרך למקום המבטחים קצרה יותר

התלמידים כבר יכולים להישאר בכיתות בהישמע אזעקת "צבע אדום" ואינם צריכים לפתוח בריצת אמוק לאזורים ממוגנים כמו לפני כמה חדשים. פרט לכך, ברחובות, ליד תחנות ההסעה ובשבילי הקיבוצים פזורות כבר כ-250 "מיגוניות" מסוגים שונים. חלק מהן גדולות במיוחד ומותאמות לתלמידי בתי הספר בתחנות ההסעה. כמעט כל מי שנהרגו או שנפגעו מרסיסים בשדרות ובקיבוצי האזור היו ברחוב, בשדות או מחוץ לבתים בעת שפגע בהם הקסאם או הפצמ"ר. ה"מיגוניות" הן המענה.

מבני הבטון המזוין האלה, הנראים כמו חדר בודד עם סככה, מסוגלים להגן על החוסים בהן בפני פגיעה ישירה של קסאם או פצמ"ר (רקטות "גראד" הן כבר סיפור אחר). המיגוניות פוזרו כך שעוברים ושבים ברחוב או ממתינים לתחבורה הציבורית יוכלו לזנק לתוכן תוך שניות בהישמע האזעקה. עבור העובדים בשטחים החקלאיים, בבתי האריזה בחממות וברפתות עוצבו מיגוניות מיוחדות בצורת פעמון שלתוכן יוכלו להימלט עד 8 אנשים בהישמע האזעקה או הנפילה הראשונה.

סגן השר וילנאי מבטיח כי עד לסוף השנה הנוכחית, יהיו בישובי עוטף עזה 500 מיגוניות כאלה. יש תקציב ויש מי שיציב (פיקוד העורף) - כעת הכל תלוי בקצב הייצור. משרד הביטחון ומשרד החקלאות גם מממנים במשותף מיגון של 20 טרקטורים כדי שאפשר יהיה לעבד ללא חשש את השדות כמעט עד קו הגבול. אחד מארבעת הטרקטורים שמוגנו במסגרת הפיילוט למיזם כבר עמד בהצלחה במבחן אש אמיתי.

הבעיה הבוערת והלא פתורה בתחום מיגון יישובי עוטף עזה היא כאמור הקמת חדרי הביטחון. בחלק ניכר מהבתים צמודי הקרקע והחד קומתיים התקרות והגגות עשויים מחומרים רכים שאינם מסוגלים לתת הגנה לישוביהם במקרה של פגיעה ישירה, כך גם בחלק מהמבנים רבי קומות הישנים. אפילו במבנים שבהם יש תקרת בטון מזויין הקירות עדיין חדירים - לכן חדרי הביטחון והממ"דים חיוניים.

"בשדרות יש 7,000 יחידות דיור. ל-5,000 מתוכם חייבים להוסיף ממ"דים" אומר מהנדס העיר יואב לפידות, "1,480 ממ"דים מתוכננים להיבנות בשלב ראשון בבתים פגיעים במיוחד. מתוכם נמצאים רק 150 בשלבי בניה".

מדוע נוצר העיכוב? לפידות הסביר, כי סיבוכים משפטיים וביורוקרטיה מנעו את הזמנת העבודה אצל קבלנים ובמשרד הפנים עיכבו הוצאת אישורי בניה. כשהאזנתי לתאוריו הבנתי סופסוף באופן ברור ויסודי מדוע אין עדיין תחבורה ציבורית ראויה לשמה במדינת ישראל, ומדוע אזרחים רבים כל כך זקוקים לרחמי שמים ועמותות מתנדבים, כדי לקבל את מה שמגיע להם.

הפקידים והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה הם מעצמה בפני עצמה שיש לה אינטרסים ומערכת שיקולי-על, שטובת האזרח הנזקק לשרותיהם הוא רק אחד מהם ולא החשוב שבהם. מה שלפידות אינו אומר, גלוי וידוע למרבית תושבי שדרות: תפקוד העירייה והעומד בראשה רחוקים מלהוות מופת ליעילות וחריצות.

מאז פתחה המשטרה בחקירת ראש העיר אלי מויאל בחשד לשחיתות, כאילו כבה האיש הכריזמטי. גם לזה יש כנראה השפעה על קצב המיגון. בקיבוצים ובמועצות האזוריות אין בעיה מסוג זה. לעומת זאת, שם מרגישים בכל עוזו את השיתוק שאחז בממשלה בחודשים האחרונים בגלל התפטרותו הממשמשת ובאה של אולמרט.

גם באשדוד נערכים

"כדי להשלים את המיגון ולהוציא הזמנות עבודה לבניית חדרי ביטחון דרושים לנו כ-500 מליון שקלים", אמר סגן השר וילנאי. הוא מתכוון לתוספת לתקציב הביטחון עבור מיגון. זו התוספת אותה ביקשו וילנאי והשר אהוד ברק וסגנו וילנאי, אך לא קיבלו. ראש הממשלה אמור היה להכריע בוויכוח, אבל נמנע מסיבותיו מלעשות כן. התוצאה: בניית חדרי הביטחון מתעכבת למרות ששעון הפסקת האש מתקתק.

אבל בסך הכל אפשר לומר שבעוד חמאס מנצל את ה'תהדייה' להתעצמות והיערכות צבאיים, אצלנו מנוצלת הפסקת האש בעוטף עזה לשיפור המוכנות לספיגה והמיגון של האוכלוסיה הלא-לוחמת. מלבד המיגון משקיע משרד הביטחון מאמצים רבים גם בתירגול המועצות המקומיות והעיריות לתפקד תחת אש.

לפני כמה שבועות התקיים בקריה בתל אביב משחק מנהלים ארצי שבו תרגלו כל הגורמים העוסקים בעורף מקרה של הסלמה מחודשת ברצועת עזה. לא סתם הסלמה תרגלו שם, אלא כזו שבה אלפי אזרחים נסים בבהלה מפני מטחי רקטות ופצצות מרגמה. במסגרת התסריט הזה, מקומות עבודה ננטשים למשל. אגב, בתרגיל שהוגדר כמוצלח השתתף לא רק ראש העיר אשקלון, אלא גם ראשי הערים אשדוד וקריית גת. טווח הרקטות שמפתח חמאס גדל כל העת ועימו מתרחב גם מה שמכונה אצלנו 'עוטף עזה'.