למה הוא לא קונה מתנות לכו-לם, ואת כן?

אני – בא לך להיפגש היום?

חברה – לא יכולה, צריכה לקנות מתנות לחג

אני – אבל לא אמרת לי שקנית כבר להורים שלכם?

חברה – כן, אבל אנחנו מוזמנים למלא אנשים ואני צריכה לקנות לכולם

אני – איך יש לך כוח לכל הכאב ראש הזה?

חברה - השתגעת? עדיף כאב ראש אחד גדול על רגשות אשם! לא יתפסו אותי בלי!

ושוב העונה הזו של השנה הגיעה. מרבית מחברותי נשאבות למירוץ הסיזיפי של קניית מתנות לחג – לאבא, לאמא, לחם, לחמות, למארחים, לילדים של המארחים, לסבא, לסבתא, לאחים, לאחיות, לילדים שלהם, לגיסים, לגיסות, לדודים, לדודות, מהצד של הבעל ומהצד של האישה. זה פשוט לא נגמר ונשאלות השאלות האקוטית – למה לעזאזל צריך את זה? מי אחראי לזה? ולמה אני צריכה למצוא עצמי פעמיים בשנה בעיצומו של קונפליקט די פולני – צריך להביא מתנות או לא צריך להביא מתנות? לפתח רגשות אשם או לא לפתח רגשות אשם?

תהרגו אותי, יש לי מנטליות של גבר

מודה ומתוודה, יש לי מנטליות של גבר (ככה טוענים הסובבים), וכמו מרבית הגברים אני לא מתעסקת "עם השטויות האלו" (תורמת לכך גם העובדה שלא גדלתי בבית בו שרתה תרבות הבאת מתנות לכל אירוע וההיסטריות הנלוות לכך).

הגברים נותנים לאישה להתעסק עם כאב הראש הלא מובן הזה, וזה בכלל לא עובר להם בסיסטם. ההיגיון שלהם יוצא מנקודת הנחה שאם צריך להביא משהו, האישה כבר תדע - זה התפקיד שלה! (אחד מהתפקידים שלה).

אז אני אולי גבר, אבל אין לי אישה ואני חיה עם גבר שמתנהג כמו כל גבר טיפוסי ולכן אין אצלנו מתנות במשפחה ולי מאוד נוח עם זה 90% מהזמן, עד שאני נתקלת בטרפת האופפת את חברותי שגורמת לי לחשוב: "אולי בכל זאת אני לא בסדר?"

החלטתי לחקור את הסוגיה האקוטית הזו על מנת להשקיט את מצפוני לעולמי עד, ולהלן הממצאים:

עיתוי

זה בד"כ מתחיל אחרי החתונה. רווקות לא מייחסות לכך חשיבות בדרך כלל,  ויש להן פחות מודעות לעניין. כן נצפו רווקות שקנו מתנות בחגים להורים של החבר ו/או לאחייניו ואחייניותיו, אך המניע העיקרי לכך הוא למצוא חן ולזרז תהליכים. "איזו מקסימה הגר, החברה של עוז, ראית איזו מתנה יפה היא הביאה? היא גם ממש נחמדה לילדים, הם חולים עליה. הוא צריך להתחתן איתה..."

תהליך החיברות

בתהליך החיברות אתה הולך אחרי העדר, ולומד להתנהג כמו שכולם מתנהגים באותה סביבה וכך, אותה בחורה מאושרת שנישאה לבחיר ליבה מוצאת עצמה נחשפת לתרבות המתנות של אותה משפחה: מביאים לכולם, מביאים רק להורים, רק לנכדים וכו'.

לכל משפחה יש את קוד ההתנהגות שלה והבחורה מתצפתת, מפנימה ומבצעת. אם הקוד אומר שמביאים מתנות לכל אלו שמתארחים אצלם בימי החג השונים ולא רק לאלו שטרחו על ארוחת החג הגדולה, אז היא תקנה לכולם בהתאם. מה היא צריכה, שידברו עליה מאחורי הגב שהיא לא הביאה מתנות לזה ולזו?

תלושים – הקלה כספית

בתור אחת שמבזבזת את תלושי החג  - על עצמה - תוך 24 שעות מרגע קבלתם, הופתעתי לגלות שחברותי, במקום לפנק את עצמן, משתמשות בהם על מנת לקנות את מתנות החג. אם נפלת "למשפחה הנכונה" בה צריך לקנות מתנות כמעט לכולם, מדובר במאות ואף אלפי שקלים (תלוי בסטנדרט הנהוג באותה משפחה ובגודלה), ולכן התלושים עוזרים לצמצם במעט את החור בכיס.

תלושים – חיסכון בזמן

מדובר על גרסה מתקדמת לנועזות - יש בנות, בעיקר אמהות עובדות, שאין להן זמן לרוץ ולהתרוצץ ולקנות 10 או 20 מתנות, ולכן הן נותנות את התלושים שקיבלו בתור מתנה. לטענתן מדובר בפתרון גאוני מאחר וגם לא מבזבזים זמן וגם מקבלת המתנה יכולה לקנות לעצמה משהו שהיא באמת צריכה. אך נדרשת תשומת לב! לא כל אחד או אחת יעריכו זאת.

רישום

חברותיי שחייבות להביא מתנות כמעט לכל בני המשפחה, פעמיים בשנה, ממליצות מטעמי נוחיות ופרקטיות לנהל רישום מדוקדק של בני המשפחה, פירוט המתנות שהענקתם להם בכל חג , ומה היו התגובות (אהבו לא אהבו / מוצלח לא מוצלח / מוחזר או הוחלף). גם על המתנות עצמן רצוי לרשום מה הולך למי, במיוחד כשיש 20 שקיות שונות הממתינות במפתן הדלת…

מיחזור

בתמימותי הייתי בטוחה שמחזור מתנות הינה תופעה פולנית עתיקה שחלפה מן העולם, אולם מתברר שעדיין ממחזרים מתנות. כן, עדיין ישנם אנשים שמקבלים מתנות ומסיבות שונות מעבירים אותן הלאה בתור מתנות "חדשות". חברה שלי ראתה את אחת המתנות שהיא הביאה לחמותה, אצל גיסתה. במילותיה שלה: "לפחות הייתה ממחזרת מחוץ למעגל המשפחתי..."

בית משפט

פורום לא רשמי המתקיים לאחר סיום החגים, מכיל את נשות המשפחה (שוב, את הגברים זה ממש לא מעניין) ודן בעניינים שברומו של עולם - מי הביא מה ומה היתה המתנה הכי שווה! מי שטעמה את טעמו של השיפוט השלילי בבית המשפט, לא תרצה לחוות אותו שוב.

לסיכום,

בתשובות לשאלה 'למה צריך ו/או חייבים להביא מתנות בחגים?' כיכבו המניעים הפולניים "לא נעים", "רגשות אשם" ו"ירכלו עלי שלא הבאתי". אלו הן בדיוק הסיבות בגינן "נכשלתי" בהבאת מתנות בחגים. מתנות מביאים כי רוצים, כי זה כיף להעניק ולתת ולא כי צריך, לא כי חייבים, לא כי ידברו עלינו מאחורי הגב אם נבוא בידיים ריקות. בתור מארחת שלא מצפה, לא מקבלת ולא מתאכזבת אני אומרת שאם תנסו את זה, תגלו שהשד לא כזה נורא. חג שמח לכולנו!

מה מחכה לכם השבוע בגיליון לאשה? הקליקו כאן כדי לגלות