המשתנים שיבטיחו נשיא שחור

מיזורי. אמצע אמריקה, פעם "השער למערב" לשיירות הכרכרות שנסעו לכבוש את השממה. המדינה של תום סוייר והאקלברי פין, המדינה של הנשיא טרומן.

במיזורה, כך שמה על פי תושביה, ששה מיליון תושבים. 85% מהם לבנים על הגדה המערבית של המיסיסיפי. שתי ערים בינוניות-גדולות לה: סט. לואיס וקנזס סיטי. כל השאר אזורים חקלאיים. הייחוד הפוליטי שלה יוצא דופן, גם במדינה משועבדת וסוגדת לסטטיסטיקה כמו ארה"ב. מאז 1904, עת נבחר תיאודור רוזוולט לנשיא, מיזורי תמיד הצביעה עם המנצח. כלומר, ב-26 מערכות בחירות לנשיאות מאז, המנצח במיזורי היה לנשיא ארה"ב. עד לפני חודש וחצי הוביל ג'ון מקיין בשיעור ממוצע של 6%. בסקר האחרון מ-16 באוקטובר מוביל ברק אובאמה ב-4%, יתרון בו הוא מחזיק ממחצית ספטמבר. סטטיסטיקה מועדת לתקדימים, אבל שימו לב למיזורי.

תשע מדינות אדומות

בשנות ה-50 ניתח ופילח דמוגרף פוליטי את מפת ארה"ב על מנת לבדוק אם אכן מסתמנים גושי מדינות ואזורים בעלי נטייה מובהקת דמוקרטית או רפובליקנית. האמצעי הגראפי המשוכלל היו שני עפרונות צבעוניים, וכך, שרירותית, קבע אותו דמוגרף שמדינות רפובליקניות צבועות אדום ודמוקרטיות בכחול.

במשך השנים האחרונות החלו גם לדבר על "מדינות סגולות", כאלו מתנדנדות שמחליפות דפוס הצבעה או שבתוכן המירוץ צמוד ובחלוקות פנימיות של אזורי אותה מדינה משתקף הצבע הסגול.

במפה האלקטורלית הנוכחית, נכון ל-20 באוקטובר, ישנן תשע מדינות שהחליפו צבעים מאז בחירות 2004. מדינות אדומות בהן ניצח ג'ורג' בוש בבחירות הקודמות הן עכשיו כחולות אל תכולות (יתרון קטן של אובאמה): קולורדו, פלורידה, איווה, מיזורי, נבדה, ניו מקסיקו, צפון קרוליינה, אוהיו, וירג'יניה. האחרונה הצביעה לדמוקרט בפעם האחרונה ב-1964, ללינדון ג'ונסון. צפון קרוליינה הצביעה לג'ימי קרטר ב-1976 ומאז הייתה לאדומה, אפילו בורדו.

המדינות הללו שוות יחד 114 אלקטורים מתוך סך של 538. כדי לנצח נדרשים 270. לכל מדינה מספר אלקטורים השווה למספר חברי בית הנבחרים מטעמה ושני הסנאטורים שלה. לקטנות ביותר באוכלוסיה שלושה אלקטורים. לגדולה, קליפורניה, 55.

אותה מפת אלקטורים של 23 באוקטובר מראה כי לאובאמה מובטחים 364 ואילו לג'ון מקיין 171 ושלושה אלקטורים של צפון דקוטה מוגדרים כתיקו. המפה מבוססת על ממוצעי סקרים בכל אחת מ-50 המדינות.

אם ניקח כדוגמא את אוהיו (20 אלקטורים) ואת פלורידה (27), שתי מדינות שכל פרח עיתונות יודע לדקלם שהן מדינות מפתח, מדינות מכריעות, מדינות מתנדנדות שיקבעו מי יזכה לפגוש את ציפי לבני בעוד 6-7 חודשים. לשתיהן יחד 47 אלקטורים. גם אם נגרע את המספר מהטור של אובאמה, ולמען התרגיל נוסיף את צפון קרוליינה על 15 האלקטורים שלה, הוא זוכה ב-302 אלקטורים. המשמעות היא שהוא יכול להפסיד עוד 32 ועדיין להיבחר. הסבירות שהוא יפסיד אותם? מבחינת המודלים הסטטיסטים שבוחנים הסתברויות תרחישים, צריכה להתרחש מפולת חסרת תקדים כדי שזה יקרה. זה קרה רק פעם אחת בהיסטוריה, כאשר טרומן ניצח את דואי בבחירות 1948.

הסקרים

הסקרים הלאומיים מעניינים את המכורים אבל לא באמת חשובים. 11 סקרים חדשים פורסמו במהלך יום חמישי והפער נע בין 3%-12%. הם מצביעים על מגמות ומשקפים מצב רוח אבל אי אפשר לחזות לפיהם תוצאות בשיטה שאיננה כללית-יחסית כמו בישראל. תשאלו את אל גור בשנת 2000, האיש שמעיד על עצמו "אני אל גור, לשעבר הנשיא הבא של ארצות הברית".

הסקרים האלו גם מתבצעים בידי חברות שונות, על פי מתודולוגיה שונה, דגימה אחרת ומנגנוני פיצוי (למשל של מיליוני אמריקנים שמחזיקים בטלפון סלולרי בלבד ולא עונים למספר בלתי מזוהה). חלק בודקים "בוחרים רשומים", חלק מחשיבים רק את "הנוטים להצביע" וחלק מצמצמים ל"בטוח אצביע". לכן סקר של הניו-יורק טיימס ורשת סי.בי.אס מראה 14% יתרון לאובאמה, וסקר רויטרס שלושה ימים אחריו מראה 3% לאובמה, גאלופ 10% אבל אותו גאלופ, בצמצום סבירות הצבעה ופיצוי מראה יתרון של 4% בלבד. לכן, כשם שהבחירות יכולות להסתיים ביתרון כללי של 3-4% הן יכולות להיגמר ביתרון של 8%-10% ואף סוקר לא טעה. יתרה מכך, האינטרנט יצר תופעת פרו ורבו של חברות סקרים והמידע זמין ושוטף בכמויות ענק חמש פעמים ביום.

רק האלקטורים קובעים, ורק חמש-שש מדינות מתוף אותן תשע לעיל יכריעו באמת, ללא קשר לגאלופ או זוגבי או CNN או הניו יורק טיימס. לכן מיזורי חשובה ולכן כל קול באוהיו חשוב, ולכן אם דודה שלכם בניו יורק או קליפורניה לא תצביע זה לא באמת משנה. למען הבהירות, אין באמת סתירה בין סקרים לאומיים-כלליים לסקרים בתוך המדינות. הסקרים הלאומיים רק מדייקים פחות משום שיתרון של 3% בכלל ארה"ב יכול שלא לשקף את שיטת "המנצח לוקח הכל" בכל מדינה ומדינה. אם ניצחת ברוב של 537 קולות בפלורידה, כמו בוש בבחירות 2000, קיבלת את כל 27 האלקטורים של המדינה, למרות שבכל ארה"ב קיבלת 520,000 קולות יותר, כמו אל-גור באותן בחירות...

ליהמן ברדרס

אם הייתם אומרים לברק אובאמה שהאחים יביאו לו את הנשיאות, הוא היה מחייך וחושב שאתם מתכוונים לאחים במובן הסלנג של השחורים על עצמם. אבל מדובר בקריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, על שם שלושה אחים שייסדו אותו באלבמה ב-1844 כחנות הלוואות קטנה. המתאם בין המשבר הפיננסי, התמוטטות תעשיית האשראי ונגזרותיו והשפל הכלכלי המתהווה, לבין עלייתו של ברק אובאמה בסקרים - מובהק. כאשר הממשל בפועל הלאים את ענקי המשכנתאות פרדי מק ופני מיי, לאובאמה היה יתרון קטן שגדל לאחר הוועידה הדמוקרטית וצומצם שוב לאחר הוועידה הרפובליקנית.

אובאמה נדחה בידי "קואליצית קלינטון": גברים, קאתולים, מעמד בינוני-נמוך, צווארון כחול, בני 60 ומעלה, תושבי רצועת החלודה. הוא הובס בקבוצות האלו בפריימריז נגדה והיה ספק אם מועמד בלתי מנוסה, בעל קורות חיים אקזוטים ושחור רחמנא ליצלן יוכל לנצח בחירות ללא המצביעים האלו באוהיו, פנסילווניה, מישיגן וקרוביהם שפרשו לפלורידה.

אך ליהמן נפל באמצע ספטמבר, אחריו נרשם פירוק ומכירת מריל-לינץ' והלאמה חלקית של AIG . בדיוק בנקודת הזמן הזו עבר אובאמה להוביל בסדרה של מדינות שהעבירה אליו את היתרון באופן קבוע. זהו משבר כלכלי בסופן של שמונה שנים רפובליקאיות בלתי פופולריות ובראשן נשיא עם שיעור תמיכה של 25%. הפחד של אומה שיודעת שאורגיית האשראי ללא כיסוי נגמרה וחוששת ממצבה הכלכלי המשפחתי והאישי, מתגבר על כל שיקול אחר. לפיכך כנראה שאפילו הגזענים יוכרעו. גם "גזעני הארון", אלו שאומרים לסוקרים "אובאמה" אך לעולם לא יצביעו לשחור.

אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק