זכויותיו של פדרמן האדם

על ארגוני זכויות האזרח והאדם בישראל לגנות את הדרך בה פינו כוחות יס"מ את "חוות פדרמן" בחברון. על פי הדיווחים, הגיעו המפנים בשעת לילה מאוחרת לבית המשפחה, פשטו עליו תוך שהם שוברים חלונות בעוד ילדים קטנים ישנים בו. לטענת המשפחה, לאחר פינוייה בכוח נקברו כל חפציה תחת הריסות הבית. יש לבחון דרך פעולה אגרסיבית זו ביחס לעקרונות של זכויות אדם.

ראוי במיוחד לבחון האם לא ניתן היה לבצע את הפינוי בדרך שלא תגרום טראומה לילדים. בהיבט הזה נוגדת לכאורה הפעולה את רוח "האמנה בדבר זכויות הילד" עליה חתמה ישראל ב-1990.

כמו כן יש לבחון האם טופלה הסיטואציה בסטנדרטים אזרחיים ולא צבאיים, על מנת לשמור על עיקרון הזכות להליך הוגן ולקדם את החלת החוק האזרחי, ולא זה הצבאי, בשטחים.

אין בכך כדי לסתור את חובתן של תנועות זכויות האדם ללחוץ במקביל לפנות את כל המאחזים בצורה חוקית ונאותה, וכן לקדם חקיקה בדבר פינוי שאר ההתנחלויות, או לחילופין לפעול לאיזרוח כלל תושבי יהודה ושומרון, כך שיסתיים משטר ההפרדה על בסיס דת ולאום בשטחים. הרי משטר זה מהווה הפרה קולוסאלית של זכויות אדם.

אבל אין הפרה כוללנית מצדיקה הפרה נקודתית; אין סתירה בין הגנה על פדרמן לשלילת אקט ההתנחלות - האחת משלימה את השניה.

תחקיר אודות פינוי "חוות פדרמן" מצד ארגוני זכויות האדם חשוב מבחינה מהותית וגם הסברתית; הוא יתרום ליושר האינטלקטואלי והמצפוני של התנועה שלא מתעלמת מ"זוטות" והוא מחוייב המציאות על רקע אקלים הדעות והתחושות בציבור הישראלי. יש להראות, להדגיש ולהסביר לציבור הישראלי כי תנועת זכויות האדם בישראל פועלת ללא משוא פנים, ממניעים עקרוניים, לא שבטיים.

אסור להתעלם מהקלישאה המספרת על ארגוני זכויות שמגינים רק על הערבים והשמאלנים, היא צריכה להיות מופרכת על ידי הבלטת סוג הפעולות והעמדות שנוקטת התנועה גם להגנת כל מי שזכויותיו מופרות. יש לחדד את העובדה שזכויות האדם הן אוניברסליות ואינן ניטלות מאדם בשל דעותיו או מעשיו, ויהיו אלו מחליאים ואיומים ככל שיהיו. אלימות או הפרת זכויות בשטח מצד אוכפי החוק הפורקים את זעמם ותסכולם (המובן) אינה חלק מעסקת החבילה הדמוקרטית.

המבחן הגדול של ארגוני זכויות האדם בישראל הוא היכולת להגן באופן שיטתי ועקרוני על זכויות יסודיות גם ביחס למי שמוקצים מחמת מיאוס על ידי ההמון, וגם כשמדובר בהמון מהצד השמאלי של המפה. מי שמכיר את התנועות הישראליות יודע שעיקרון זה מיושם על פי רוב. כעת הוא זקוק גם להבלטה מתאימה במדיניות הדיברור של הארגונים.

קמפיין כזה יכול להאיר את תנועת זכויות האזרח והאדם באור חדש בתקשורת ובציבור בישראל; הוא עשוי לחבר את ההגנה על זכויות אדם עם תחושה של סכנה פוטנציאלית האורבת לכל אזרח ותושב בישראל – כלומר עם קונצנזוס הולך וגדל.