רוצי, דתית, רוצי

לפני מספר חודשים קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. לא, היא לא הייתה משי ודרור, ולא נאלצתי להתעמת בה עם איזה פרט שחור ואפל מעברי. הדוברת הייתה נציגה של ארגון נשים גדול (אם אני לא טועה – ויצ"ו, אבל אני לא מתחייבת...) ובפיה הזמנה מעניינת – התברר, כי בעקבות הטרנד הקיים בשני העשורים האחרונים לקיים בחירות שלא במועדן, ובשל אינסטינקט פוליטי ער במיוחד כנראה, ביקשו נשות אותו ארגון לקיים כנס לימודי עבור נשים ממפלגות שונות אשר מבקשות להיות פעילות בפוליטיקה. הכנס אמור היה לאגד בתוכו, כאמור, נשים מכל קצות הקשת הפוליטית והמפלגתית, אשר המשותף להן – היותן נשים אשר מבקשות להשפיע ולהיכנס – בבחירות הבאות לכנסת – למערכת הפוליטית הגברית והכוחנית.

עד כאן הכל מצוין וגם מעניין – אבל מה לי ולזה? ובכן, מארגנות הכנס נתקלו בקושי – הן לא הצליחו למצוא נשים דתיות שתשתתפנה בכנס או בכלל – התברר להן להוותן, שאין בנמצא נשים דתיות שמבקשות להיכנס לפוליטיקה. אחרי שהבהרתי לדובר שגם איתי לא יהיה לה יותר מזל, שוחחנו קצת בינינו, והיא רצתה להבין למה זה המצב, הרי המהפכה הפמיניסטית היא כל כך דרמטית בציבור הדתי, איך זה שחוץ מלהיות שותפות בעולמן הדתי, בתהליכי קבלת החלטות בקהילה וכו', השלב הטבעי הבא הוא לא להשתתף בהנהגה?

דיברנו מה שדיברנו וסגרתי את הטלפון, אבל המשכתי לחשוב על כך עוד רבות. כן, בשישים שנות קיומה של המדינה, היו כמה נשים דתיות בהנהגות הפוליטיות, ואפילו מעט חברות כנסת כאלה, אבל אין ספק שהמהפכה הפמיניסטית הדתית מדירה את רגליה מתפקידי הנהגה ציבוריים. למה? האם זה בגלל המשפט השחוק "כל כבודה בת מלך פנימה" שגם מצוטט לא נכון וגם נשתל מחוץ לקונטקסט בו הוא נאמר כדי לשרת אינטרסים מסוימים? האם זה פשוט בגלל שיש לנשים דתיות כל כך הרבה זירות להיאבק בהן, שאין כבר כוח לעוד אחת?

למה הן נעדרות מהפוליטיקה?

מי שמסתובב "במילייה" הזה יודע שיש כל כך הרבה נשים דתיות צעירות (וגם מבוגרות) אינטלגנטיות, אידיאליסטיות, חדורות מוטיבציה לתקן עולם במלכות שדי – למה הן מתמקדות בעבודה מקומית ונעדרות מהזירה הציבורית / הפוליטית?

אז זהו, שלכן נורא שמחתי לראות סנונית ראשונה של שינוי. אמנם עדיין לא לכנסת הקרובה (ולכן הכנס לפוליטקאיות טריות כנראה נותר נטול נציגות דתיות) אבל כן להנהגה פוליטית.

ואומר כבר עכשיו – אין לי זכות בחירה בירושלים, אני ממש לא בקיאה בנושאים העומדים על הפרק שם בבחירות הקרובות, ואין לי כל אינטרס בתוצאה כזו או אחרת שתושג שם. ולכן, אני מרגישה די אובייקטיבית כשאני מעלה על נס את התמודדותה של רחל עזריה, אישה צעירה, מוכשרת, חדורת אידיאלים וכן – דתייה, בראש רשימת "ירושלמים" שרצה עם רשימה נוספת יחד למועצת העיר.

כשעיינתי באופן קל ומרפרף למדי במצע ובנושאים שמעסיקים אותה, עבר בי – פיזית לגמרי – משב רוח רענן. המדובר בנושאים שמעסיקים צעירים רבים ובעיקר צעירות רבות, אימהות, שמבקשות לגדל ילדים בצורה שפויה בעיר גדולה, ושהיא במקרה גם בירת ישראל. כן, לאימא צעירה יש מה להגיד על איך צריכים להיראות החיים בבירת ישראל, ואחת כזאת החליטה לקחת אחריות ולהשתתף במשחק הפוליטי במקום לקטר בארוחות ליל שבת עם חברים. וכפי שהיא מציינת, הרשימה היא מעורבת לדתיים ולחילונים, והאינטרסים שהם מייצגים הם לא מגזריים בעליל – ועדיין, בראש הרשימה עומדת אישה דתייה. כזו שיש לה מה להגיד ומה לתרום בתחומים שונים.

אמנם, למען הגילוי הנאות אציין שיש לי היכרות מוקדמת עם המתמודדת. אבל מעבר לכך שאין לי כל אינטרס אישי לכאן או לכאן בבחירתה, הרי – לא היא אישית באמת הנושא.

הנושא הוא שהגיעה העת לפרוץ קדימה ולקחת אחריות על המציאות בה אנו חיות במובן הרחב של המילה, ולא רק על השאלה האם יזרקו לנו עצם, ויעלו גם אותנו מתחת לטלית בשמחת תורה עם "כל הנערים". ואם עוד נשים מוכשרות תלכנה בדרך זו ותרמנה את הכפפה, הרי שאולי לכנס הבא של נשים שנכנסות לפוליטיקה, הדתיות, כבר יצטרכו לעמוד בתור...