שתף קטע נבחר

תקווה עם זנב: בית מחסה לחתולים בחדרה

גרעין קטן ומסור של מתנדבי עמותת "בית להצלת חתולים - חדרה" מעניקים סיכוי לחיים חדשים למאות חתולים נטושים בלב פרדסי חדרה, למרות קשיים כלכליים ומחסור בחשמל. "מי שאוהב חתולים יעשה כל מאמץ עבורם", אומרים הפעילים

הדבר האחרון שמצפים לראות בלב פרדסי עצי הדר בפאתי העיר חדרה, הוא גן עדן חייתי למאות חתולי רחוב ובית נטושים. הדרך למקום מזכירה מבחן קבלה לארגון מודיעין חשאי. הנסיעה בדרכי עפר ביום גשום ואפרורי לא מרמזת על העתיד לבוא. הגישה למתחם ידועה למעטים בלבד ונראה כי אנשי עמותת "בית להצלת חתולים - חדרה" מעדיפים להשאיר זאת כך, מטעמי ביטחון לחתולים המתגוררים במקום ומחשש כי התושבים באזור יחליטו להפוך את המתחם לאתר נטישה המוני של חתולים.

 

כשאנו עושים את הצעדים הראשונים בתוך המתחם, חולפות מספר שניות עד שהתודעה מעכלת כי מסביב נמצאים יותר מ-300 חתולים, בכל גודל, גוון פרווה ואופי אפשרי. אם רק יכלו לומר תודה, סביר להניח שהם היו מייללים זאת בקול גדול. בזכות גרעין מתנדבים זעיר ואיכפתי, הם יכולים לחיות בשלום.  

 

 

גן עדן לחתולים

מאז שהוקמה העמותה לפני כשנתיים על חורבות שטח של עמותה קודמת שטיפלה בחתולים ושבקה חיים, עושים המתנדבים לילות כימים למען מאות הנמרים הקטנים.

 

"התענוג הגדול הוא לראות את כל החתולים משוטטים כאן בשטח בחופשיות, בלי חשש ממכוניות, מאנשים מתעללים ומהסכנות האורבות להם ברחובות", אומרת אורית כסיף, לשעבר שדרנית ספורט בערוץ הראשון וכיום מעצבת תכשיטים ברמת-השרון, המקדישה את מרצה וזמנה למען חתולי העמותה. "זה מקום אידיאלי לחתול. הוא לא צריך לבלות את זמנו בכלוב עם חתולים אחרים ויכול לשחק, לישון או לאכול בכל נקודה בה הוא יבחר. הכיף הכי גדול הוא לראות באיזה מצב הם הגיעו לכאן ואיך הם נראים כעת. הלוואי על כל חתול בישראל לחיות כך".

 

טיפות גשם מתחילות לצנוח אל האדמה וכסיף ממהרת להוציא מרכבה החמים גור חתולים ג'ינג'י קטן בן כשבועיים, שנמצא נטוש וזכה לטיפול חירום בימים האחרונים בביתה. "אני אמא במשרה מלאה לילדים ולחתולים", היא צוחקת תוך כדי שהיא מיניקה את החתול בעזרת בקבוק. הגור נאבק מעט ואז מתמכר למגע המרגיע של הנוזל החמים בבקבוק.

 

אל שער הכניסה מגיח ואלרי דיומין, יו"ר העמותה ומהנדס תעופה במקצועו העובד בחברת היי-טק. "תראי מה זרקו לנו כאן", הוא אומר ומצביע על שלושה גורי חתולים אפורים ורעבים בארגז קרטון. "כל יום זו הפתעה חדשה". דיומין והמתנדבים נאבקים יום יום למען הישרדותם של החתולים, גם אם הדבר מצריך מהם לפתוח את הכיס ולהזרים לעמותה משאבים על חשבונם הפרטי.

 

צילום: שי רוזנצוויג

 

 

"איך נעבור את החורף בלי חשמל וחימום?"

המתחם מחולק למספר אזורים מגודרים, בהם מצויים חתולים לפי חתך גילאים, מצב בריאותי ויכולת חברתית. "אנחנו לא מערבבים בין חתולים עיוורים, קשישים או פראיים", היא מסבירה. "רכשנו בתי עץ ופלסטיק בהם החתולים ישנים ומוגנים מפני פגעי מזג האוויר ויש לנו קראוון מתפורר בו נמצאים גורים וחתולים חולים".

 

שתי מתנדבות העמותה עסוקות בפיזור מזון יבש לחתולים במתחמים והם אצים אחריה במהירות.

מפאת קשיי תקציב, מתפשרים אנשי העמותה ומעניקים להם מזון באיכות טובה למדי, אך מקווים כי בעתיד, עם שיפור במצבם הכלכלי, יוכלו לספק מזון משובח יותר.

 

העמותה נמצאת בשטח שעדיין לא נרשם על שמה במינהל מקרקעי ישראל והדבר פוגע בפעילות השוטפת. את אספקת המים למקום הם מקבלים בזכות מפעל סמוך, אך עם הירידה בטמפרטורות והחורף שמשתלט על כל פינה, הם משוועים לאספקת חשמל סדירה.

 

"החשיכה יורדת מוקדם ובלתי אפשרי לטפל בחיות בשעות הערב, ללא תאורה או חימום", מציינת כסיף. "יש לנו גנרטור חבוט שאנו נעזרים בו מעת לעת, אבל כרגע אנחנו תלויים באוויר. שלחנו אין ספור פניות לראש עיריית חדרה כדי שנוכל להתחבר לחשמל באופן חוקי, אך אנחנו עדיין מחכים לו".

 


(צילום: שי רוזנצוויג)

 

החשש של כסיף וחבריה הוא כי ללא חשמל וחימום, בריאות החתולים, בעיקר הצעירים שבחבורה, תיפגע בסופו של דבר. כיום מתקיימת העמותה על תרומות מועטות בלבד ולדברי כסיף, דרושים כ-15 אלף שקל בחודש כדי להבטיח את שלומם של החתולים במקום. "אנחנו לא ממיתים חתולים ומטפלים בהם עד שהווטרינר שלנו יאמר שהגיע הזמן לגאול אותם מייסוריהם. אף אחד מאיתנו לא מקבל משכורות וכל הכספים הולכים ישירות לחתולים", היא מדגישה. "החלום שלנו הוא להמשיך לתת להם את הזכות לחיות את חייהם בכבוד".

 

אחד הדברים הבולטים בקרב החתולים הוא הצמא הגדול לליטופים ולמשחקים עם בני האדם. מספיק ליזום משחק מאולתר בעזרת שרוך בד ארוך ומיד עשרות חתולים פוערים את עיניהם בחדווה ופוצחים במחול המוני. כסיף מודה שהיא משוועת למתנדבים שיעזרו לא רק בניקוי המקום והאכלת החתולים, אלא גם באוהבי חתולים שיבואו ללטף ולשחק איתם. איך הם ממשיכים למרות הקשיים? כסיף מתיישבת על כסא במתחם ומיד עטים עליה חתולים המבקשים ליטוף. "זר לא יבין זאת. מי שאוהב חתולים יעשה כל מאמץ עבורם וזה בלתי אפשרי להפסיק לדאוג להם", היא מסכמת. "מה האלטרנטיבה? להחזיר אותם לרחוב? המשימה שלנו היא למצוא להם בתים מאמצים חדשים, כדי שנוכל בעתיד לקלוט חתולים נוספים".

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דייר שעיר במתחם
צילום: שי רוזנצוויג
אורית כסיף וחתול בגוריית העמותה
צילום: שי רוזנצוויג
פועלים בתנאים קשים
צילום: שי רוזנצוויג
מומלצים