עזבו את בשארה, הניחו לבל"ד

מסע הדה לגיטימציה נגד יו"ר בל"ד, הח"כ לשעבר ד"ר עזמי בשארה - נמשך. כעת הגיע תורו של שר הפנים מאיר שטרית, שפנה ליועץ המשפטי לממשלה ולראש השב"כ וביקש חוות דעת בשאלת שלילת אזרחותו הישראלית של בשארה.

מהלך זה ערב הבחירות הכלליות הוא מהלך פופוליסטי, שמפלגת השלטון רוצה לנצלו עד תום. שנאת בשארה ומפלגתו הפכה במרוצת הזמן לקרש קפיצה עבור מספר פוליטיקאים קטנים כגדולים, שמעוניינים לנצל את בשארה באופן ציני כדי לזכות בתשומת לב תקשורתית.

אינני מאמין לדברי השב"כ שהצליח באדיבות התקשורת הישראלית לשכנע את המשוכנעים ממילא שבשארה שיתף פעולה עם ארגון עוין בעת מלחמה. במשפט שדה מתוזמן היטב על סמך טענות שכאלה, הוא כבר הפסיד. ומאחר שישראל היא שב"כ שיש לו מדינה ולא מדינה שיש לה שב"כ, נאלץ בשארה לעזוב את הארץ בעל כורחו.

חסרונו מורגש בקרב הפלסטינים החיים בישראל, אבל הניסיון של השב"כ לחסל פוליטית את המפלגה שבראשה עמד, נידון לכישלון צורב. המפלגה עדיין חיה, בועטת ונושמת ותמשיך לפעול על פי האידיאולוגיה והעקרונות שאימצה לעצמה.

אך טבעי שחברי כנסת ממפלגות שונות ירוצו לבג"ץ וידרשו את סעדו על מנת לפסול את רשימת בל"ד מלרוץ בבחירות. 

בניסיון לפסול את הרשימה מלרוץ לבחירות לכנסת ה-16 טענו כי התבטאויותיהם של ראשיה מערערות על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, וקוראות לתקיפתה. בית המשפט איפשר לבל"ד ולבשארה לרוץ לכנסת, בטענה שנדרשת פעילות קיצונית ועוצמתית למימוש המטרה שלעיל. בג"ץ פסק עוד כי שאיפתו של בשארה לכינון מדינת כל אזרחיה אינה שוללת את היות מדינת ישראל בעלת רוב יהודי, ומביעה דרישה להכרה בזכויות המיעוט הערבי לשוויון.

אך משנחשד בשארה בסיוע לחיזבאללה בזמן מלחמה, תהיה למעשה תשתית לפסילת הרשימה, שבאופן רשמי בשארה עדיין עומד בראשה.

אולי כאן המקום להזכיר לחובבי בג"ץ, כי אותו בית משפט קיבל בשנת 1950 החלטה המורה למדינה להחזיר את עקורי הכפרים איקרית ובירעם לאדמותיהם, החלטה שלא יישמו עד עצם היום הזה.

אם חלילה יחליט בג"ץ לפסול את בל"ד, אל לכם למהר להספיד את המפלגה, שכן קיימות מספר אלטרנטיבות לפעילות ציבורית מחוץ לפרלמנט. ראשית, הפסילה תביא באופן אוטומטי לעליית מספר מחרימי הבחירות לכנסת בקרב הערבים הפלסטינים בישראל. בבחירות שעברו הגיע מספרם לכמעט 50 אחוז.

שנית, המהלך יוביל להתהוות קואליציה קצת מוזרה בין קורבנות הממסד: אנשי הפונדמנטליזם האסלאמי, קרי התנועה האסלאמית בראשותו של השייח ראאד סלאח, ואנשי הזרם הלאומני, קרי בל"ד.

שלישית, הפסילה תעמיק יותר את הקרע בין המדינה לבין "אזרחיה הערבים", אותו קרע שנפער באוקטובר 2000, שסע שגורמים ממלכתיים עושים ככל שביכולתם על מנת להעמיקו ולהביא לפיצוץ שאנחנו לא רוצים בו.

הפעילות מחוץ לפרלמנט תשחרר את מנהיגי בל"ד מהמתקפה של זרמים שונים בעולם הערבי שמאשימים אותם בהשתתפות במשחק המזויף של הדמוקרטיה הישראלית, ובכך שהם מהווים עלה תאנה למדינה כובשת. בל"ד תוכל להרחיב את פעילותה הציבורית בקרב בני הנוער הערבי ותביא לעצירת תהליך הישראליזציה העובר על רבדים שונים בחברה הפלסטינית בישראל.

מנהיגי ופעילי המפלגה ישמשו אז שופר תעמולה מצוין על מנת להבהיר קבל עם ועולם כי ישראל איננה דמוקרטית כשהדבר נוגע לערבים, ופגישות מתוכננות היטב עם שגרירי המדינות הזרות בישראל והפגנות מול השגרירויות הזרות ימנפו את המאבק של הפלסטינים בישראל ויוכל להביא לבינאומו, שכן העמותות שפועלות במגזר הערבי יתנו כתף לפעילות הזאת, ויביכו את ישראל. פסילת הרשימה על ידי בג"ץ תנוצל עד תום במאבק על דעת הקהל העולמית.

ניתן להניח שהמתקפה הפעם תהיה יותר אגרסיבית, והלחץ הציבורי והאווירה הכללית בישראל יהוו גורם חזק וישפיעו על החלטת בג"ץ. אך פסילת בל"ד מלרוץ לכנסת, אם חלילה תקרה, תהיה תעודת עניות לשאריות הדמוקרטיה הישראלית ותעודת כבוד לרבים שלא הצליחו להתמודד באופן דמוקרטי עם האתגר שהציבה בל"ד מבחינה פוליטית.

להם ולאחרים חייבים להבהיר, כי האויבים שלכם אינם בהכרח האויבים שלנו. זכותנו הלאומית מחייבת אתנו להיאבק, כמובן במסגרת החוק הישראלי, על זהות המדינה. דרישתנו להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה היא דרישה לגיטימית, ודרישתנו לאוטונומיה תרבותית היא דרישה למען בנינו ועתידנו. אין בה חתירה תחת אושיות המדינה ואינה באה במטרה לחסל את מדינת ישראל.