מה עושים ביום שאחרי? לאחר שהתבררו ממדי האסון במומבאי,
ניסו אתמול (יום א') מטיילים ושליחים בבתי חב"ד הפזורים בהודו, להתמודד עם השלכות התקפת הטרור הרצחנית. השליחים בעיר פונה התבקשו להחמיר בנהלי הבטיחות, ובמקביל ערכו קידוש גדול מהרגיל עם אנשי עסקים ישראלים. בפושקר הוקם לוח זיכרון להרוגים.
"לא חשבתי פעמיים לפני שהגעתי לבית חב"ד. השליחים כאן מקריבים הכל למעננו וזה ברור שנשאר כאן", סיפר ל-ynet רועי וילנר, בן 28 מרעננה, שמטייל בהודו זה שלושה חודשים וכעת שוהה בבית חב"ד בפושקר.
לפני כחודש פגש וילנר בבני הזוג הולצברג,
שנרצחו במומבאי. "הכרתי אותם היטב. כל מה שכתבו ואמרו עליהם מאוד נכון - אנשים מקסימים שארחו אותנו בלי לבקש כלום בתמורה. זה לא נתפש מה שקרה להם".
| אות חיים לפני הרצח |
|
| המייל האחרון של הרב הולצברג / ynet |
|
המשבר הכלכלי השאיר אותו במומבאי, מנסה לגייס כספים לבית חב"ד. 20 דקות לפני פשיטת המחבלים הוא שלח מסר לעמיתו מגואה, שהיה בכנס בניו-יורק. הרב גיא אפרים משחזר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בתקופות חגים, אז עולה הנוכחות בבתי חב"ד, תולים אנשי הארגון מודעות הקוראות לישראלים יוצאי יחידות קרביות, להתנדב לאבטח את הבית. לדברי וילנר, אין תוכניות לעשות זאת כעת. "אין פה אנשים עם נשק שמוכנים לאבטח", אמר. "השליחים של חב"ד הם אנשים פשוטים שלא יכולים לדאוג לאבטחה על דעת עצמם. חוץ מזה, אני לא יודע אם גם אדם שהיה מוצב - עם או בלי נשק - היה עוצר את מה שקרה במומבאי".
שיר ממן נמצאת בבית חב"ד בפושקר זה חודשיים כשליחת הארגון, ומספרת ש"המטיילים ממשיכים בתוכניות כרגיל. אין אווירת פחד". עם זאת, היא מדגישה שהכאב ניכר: "התחושה של מה שקרה מאוד קרובה. זה מרגיש כמו אחים שמתו. אנחנו כל היום באינטרנט מחפשים פרטים על המקרה ועשינו פה לוח עם לקט כתבות שלהם. אנחנו מנסים להתחזק".
למרות האווירה הקשה, היא מבהירה כי "אין לנו ספקות - זה ברור שאנחנו נשארים בשליחות". לדבריה, "ההורים בבית אמנם דואגים, במיוחד למצב הרוח, אבל כולם מחזקים אותנו".
בית חב"ד בפונה הוא בית הארגון הקרוב ביותר לזה שהותקף במומבאי. לאחר האירועים הקשים, ישראלים רבים שתכננו לעשות את ערב שבת עם בני הזוג הולצברג, הגיעו לשם. "השבת הזאת הייתה השבת הכי מלאה שאני זוכר כאן", מספר יוסי אוריאן, בן 22 מרמת ישי, שנמצא כעת בפונה.
לדבריו, "מה שקרה היה שוק, אבל מיד אחרי כולם התקשרו ושאלו איך אפשר לעזור ולסייע. אנחנו עצמנו שלחנו מנות לאנשי זק"א ולמשפחתה של רבקה. הייתה תחושה של אחדות".
הבית בפונה מארח בעיקר אנשי עסקים ישראלים החיים באזור, ופחות קשור למטיילים. בשל הקרבה לבית הארגון במומבאי, קיבל אוריאן הנחייה להחמיר בנהלי הבטיחות הקיימים.
"התקשר אחראי הביטחון בקהילות הישראליות בחו"ל בערב שבת וביקש מאתנו להיות ערניים יותר, לא להשאיר דלתות פתוחות. אני לא יודע אם זה מלחיץ, אבל אנחנו נזהרים יותר", מספר אוריאן. "בכל מקרה, אמא שלי התקשרה להגיד לי שהמקום היחיד שאני יוצא אליו הוא סוכן נסיעות חזרה לארץ. אבל אני נשאר".
