בארגונים החברתיים מתנגדים לטענה כי רשת הביטחון הפנסיוני עוזרת רק לעובדים החזקים במשק. ברברה סבירסקי ממרכז אדוה: "ביטחון סוציאלי צריך להיות לכולם - למי שמרוויח 10,000 שקל בחודש אין זכות לפנסיה?"
הוויכוח הניטש בין פקידי האוצר ללשכת ראש הממשלה וההסתדרות, בעניין רשת הביטחון הפנסיוני,
מתמקד בעיקר בשאלה עד כמה מורחבת תהיה הרשת, אשר תאפשר לחוסכים להקפיא את כספי חסכונותיהם למשך שלוש שנים ולהינצל מהירידות החדות בבורסה.
באוצר רוצים להחיל את רשת הביטחון רק על חוסכים בקופות גמל בני יותר מ-60, הקרובים לגיל הפרישה, ולצמצם אותה לחוסכים שהקצבה החודשית שלהם אינה עולה על 7,000 שקל. בהסתדרות ובלשכת ראש הממשלה, לעומת זאת, רוצים להוריד את רף הגיל ל-55 או 50, לאפשר גם לחוסכים בקרנות פנסיה ליהנות מרשת הביטחון, וכן לבטל או לצמצם את תקרת הקצבה של התוכנית, כך שגם חוסכים אמידים יותר ייהנו ממנה.
ואולם בה בעת שנמשכת המחלוקת האם לצמצם את רשת הביטחון לאלפי חוסכים או להרחיבה לעשרות אלפים, נשמעות טענות על כך שההסתדרות דואגת רק לעובדים החזקים ולבני המעמד הבינוני, בעוד שעובדים מהמעמד הנמוך שאין להם פנסיה בכלל, לא ייהנו כלל מרשת הביטחון. מה חושבים על כך בארגונים החברתיים, אשר חלק ניכר מפעילותם מתמקד דווקא בשכבות החלשות?
"למה לא להתייחס למעמד הבינוני?"
מורה נבוכים
על מה בעצם רבים שם בממשלה? / תני גולדשטיין
התקשורת מלאה דיווחים על התוכניות הכלכליות החדשות והוויכוחים הסוערים המלווים אותן. אבל מהי תוכנית ההאצה, מהי תוכנית רשת הביטחון הפנסיוני, ומה בכלל ההבדלים בין התוכניות השונות? מדריך
"ביטחון סוציאלי צריך להיות לכולם - בייחוד למעמד הבינוני", אומרת ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי. "אבל בתנאי שתנאי החיסכון מובטחים, אחרת מה עשינו בזה?"
לדברי סבירסקי, "זה לא סוד שפנסיה יש רק למעמד הבינוני. הרי לאלה שעובדים בעבודות מזדמנות בשכר מינימום, עובדים עונתיים דרך חברות כוח אדם, אין פנסיה. אבל למה לא להתייחס למעמד הבינוני? למי שמרוויח 10,000 שקל בחודש אין זכות לפנסיה?
"אני לא רוצה עזרה סוציאלית, שבאמת מיועדת לעניים. אני רוצה ביטחון סוציאלי שמשמעותו שכולם מבוטחים: כולם חוסכים לפנסיה וכולם מקבלים - גם עניים וגם עשירים".
סבירסקי גורסת כי החיסכון הפנסיוני מתבסס על אמון הציבור, ועל ביטחון החוסכים כי יקבלו את כספם לאחר הפרישה. אמון זה נפגע מאוד עקב המשבר הפנסיוני, טוענת סבירסקי, ולרשת הביטחון של הממשלה חשיבות רבה בהשבת אמון זה.
"בתור מעסיקה, האמון שלי בקרנות הפנסיה נפגע", אומרת סבירסקי. "אם בעבר רציתי שלעובדים שלי תהיה פנסיה, והמלצתי לכולם ללכת לקרן פנסיה מסוימת כי היתה לה תשואה טובה, כעת אולי לא אמליץ להם להישאר בקרן הפנסיה, אלא אפתח להם קרן של המפעל ואשים אותה בהשקעה בטוחה".
"הבעיה לא נובעת מתפוחים רקובים - אלא מהשיטה"
לדברי סבירסקי, רשת הביטחון צריכה להיות רחבה ככל שניתן "ולכסות את כולנו - כולל צעירים בני 30 או 40". לשם כך, היא טוענת, אין להסתפק רק בהקפאת כספי החסכונות לתקופה מוגבלת, אלא בשינוי כולל של השיטה, לטובת הצעירים שרחוקים מאד מגיל הפרישה.
"ב-2004 החליטו בקרנות הפנסיה ש-70% מהחסכונות הפנסיוניים הולכים לשוק ההון, לעומת 30% כפי שהיה קודם. לפי חישוב שעשה מומחה הפנסיה דן שפרינצק, שבדק מה היתה התשואה הריאלית בקרנות הפנסיה - כולל השפעות האינפלציה - התברר כי כל הרווחים והעליות שהיו בקרנות נמחקו מבחינה ריאלית, ומה שיש לי היום בקרן הפנסיה זה בדיוק מה שהיה ב-2004. נוסף על כך, ב-2004 הכפילו את דמי הניהול, וכל שקל שעובר לדמי הניהול הוא שקל שיורד מהפנסיה.
"מנהלי קרנות הפנסיה לא השקיעו במוצרי-זבל, אלא השקיעו במוצרים שנחשבו סולידיים ובטוחים בהתאם להמלצות של חברות דירוג האשראי. המשבר הפיננסי הראה לנו שהשיטה לא טובה, ושהבעיה מערכתית ואינה נובעת מכמה תפוחים רקובים שטעו".
סבירסקי מציעה כמה חלופות לשיטה הקיימת, בהן השיטה שהיתה נהוגה לפני הרפורמה, ועדיין נהוגה בקרנות הפנסיה הישנות. "הקרנות הישנות מושקעות בעיקר באגרות חוב ממשלתיות מיועדות, בריבית מובטחת. החוסכים הללו יקבלו פנסיה הרבה יותר טובה. אם אחרי חמש שנים ראינו שהשיטה החדשה לא בטוחה - אולי כדאי לחזור לשיטה הקודמת".
מנהלת מרכז אדוה מציעה אפשרות נוספת: "יש מקומות בעולם שבהם דורשים ממנהלי קרנות הפנסיה להראות תשואה מינימלית. בשוויץ למשל, התשואה המינימלית הינה 4%. הבנקים, המחזיקים בשוויץ בקרנות הפנסיה, מחויבים להגיע לתשואה זו, ואם הם לא עומדים בה - הבנק צריך לתת מרווחיו כדי לכסות על ההפרש".
לדבריה, יש מדינות בעולם שבהן החוסכים לא נפגעו כלל מהמשבר הפיננסי, כמו למשל בשבדיה, שבה רק 13% מכספי קרנות הפנסיה מושקעים בשוק ההון.
"בקרוב נראה הרבה מאוד אנשים נזרקים לרחוב"
גם סמנכ"ל עמותת ידיד, רן מלמד, סבור כי רשת הביטחון צריכה להיות רחבה ככל שניתן - כולל לחוסכים שגיל הפרישה עדיין רחוק מהם. "פקידי האוצר ממשיכים ביוהרה שלהם, שהפילה אותנו כבר לא מעט פעמים. אני חושב שצריך תחילה להסתכל קדימה, ולראות מתי המשבר הזה ייגמר".
לדברי מלמד, "צריך להזכיר את הדברים שאמר נתניהו - פירות הצמיחה צריכים להגיע גם לשכבות הביניים ולשכבות החלשות, אותן אלה שלא רוצים לתת להם ביטחונות כאלה ואחרים".
בעבור השכבות החלשות, שחלקן אינו נהנות מהסדר פנסיוני, מציע מלמד להקים מנגנון שיעדכן את קצבאות הממשלה באופן שתואם את הנעשה במשק. לדבריו, אחת הבעיות המשמעותיות ביותר כיום היא העלייה החדה במחירי הדיור ושכר הדירה, מבלי שקצבאות הסיוע הממשלתיות מעודכנות בהתאם. "בעלי הבתים עושים מה שהם רוצים, ובקרוב נראה פה הרבה מאוד אנשים נזרקים לרחוב בעקבות המשבר הכלכלי", מזהיר מלמד.
מנהלת ארגון קו לעובד, חנה זוהר, מסכימה עם מלמד וסבירסקי: "רשת הביטחון אינה מיותרת, כי זו רשת שנלקחה מהעובדים בעקבות הרפורמה שנעשתה מבלי שלעובדים היתה שליטה על כך".
זוהר גורסת כי למרות שמדובר בבני המעמד הבינוני, חלקם אמידים, "עדיין מדובר באנשים מבוגרים שיכולת ההשתכרות שלהם כמעט ואיננה, ואני לא חושבת שיש דבר יותר חשוב מלהגן עליהם".
ידיעות, כתבות ופרשנויות בנושאי כספים, כלכלה בארץ. דגש על כתבות בנושאי שוק ההון והבורסה, היי-טק, נדל"ן, בנקאות, מדיניות כלכלית, יחסי עבודה, צרכנות פיננסית.
