חגי האור
מה הקשר בין דת לאסטרונומיה? לא מעט מסתבר. זה לא מקרי שנר ראשון של חנוכה נופל על היום הקצר ביותר בשנה, וזה גם לא מקרי שחנוכה וחג המולד מתקיימים באותה תקופה. בין עבודת כוכבים לעבודת השם
השתתף בהכנת הכתבה: רון פלד
היום נר ראשון של חנוכה וגם היום הקצר ביותר של השנה. האם סמיכות האירועים מקרית? כל שנה, ב-21 בדצמבר, מגיעה השמש לנקודה הדרומית ביותר במסעה השנתי על פני כיפת השמים. כדור הארץ מקיף את השמש באופן שציר הסיבוב שלו סביב עצמו נטוי ביחס למישור ההקפה סביב השמש, בזווית של 23 מעלות. כתוצאה מכך גובהה של השמש מעל האופק בשעת הצהריים, הרגע שבו גובהה מעל האופק הדרומי הוא מרבי, משתנה. בקיץ, מצויה השמש בגובה המרבי מעל האופק הדרומי (כל התיאור כאן הוא עבור צופה בחצי הכדור הצפוני) ובישראל גובה זה מגיע לכ-81 מעלות מעל האופק. בחורף, גובה השמש מעל האופק הדרומי יהיה 35 מעלות בלבד. בימי שוויון האביב והסתיו גובה השמש מעל האופק בשעת הצהריים יהיה 58 מעלות.
שינוי גובהה של השמש בשעת הצהריים מביא לשתי תוצאות: האחת – ככל שגובה השמש מעל האופק גבוה יותר, קרניה מחממות את פני הקרקע ביתר יעילות. זו הסיבה העיקרית להבדלים בין עונות השנה. בקיץ, השמש מצויה גבוה מעל האופק ולכן היא מחממת יותר. הסיבה המשנית לעונות השנה היא מרחקו המשתנה של כדור הארץ מהשמש. כאן ההשפעה היא מקזזת עבור החצי הצפוני – כדור הארץ מצוי במרחק הקרוב ביותר לשמש דווקא בתחילת חודש ינואר. התוצאה השנייה היא שככל שגובה השמש מעל האופק גדול יותר, כך "נעה" השמש בקשת ארוכה יותר מעל האופק באותו יום, ולכן שעות האור מתארכות.
גם הקדמונים שמו ליבם לכך. הם ראו כי לאחר שוויון הסתיו קטן גובהה של השמש מעל האופק הדרומי מדי יום ביומו עד שהוא מגיע לערך הקטן ביותר ביום הקצר ביותר בשנה. מסיפורים מיתולוגיים שונים בתרבויות שונות אנו למדים כי הקדמונים חששו מאוד שהשמש לא תחזור לעלות מעל האופק הדרומי כמדי שנה בגלל מעשיהם הרעים. סיפורים מיתולוגיים רבים קשורים לכך. אחד מהם הוא המאבק בין תמוז לעישתר במיתולוגיה הבבלית. המאבק בין שני המינים עובר כחוט השני בין המיתולוגיות השונות כאשר המין הגברי מיוצג בשמש והנשי בירח. תמוז סימל את השמש והוא חיזר אחר עישתר, שהייתה בתו של אנו אל השמים, אך לעתים הוזכרה גם כבתו של סין, אל הירח. היא עצמה קראה לעצמה אלת הבוקר ואלת הערב. פיצול זה נבע מהדואליות שבה ראו הבבלים את כוכב הלכת הבהיר והיפה בשמים, נוגה. במאבק בין תמוז לעישתר הומת תמוז, השמש, בידי חזיר הבר ועישתר האבלה ירדה אל השאול בניסיון להחזירו.
לפרוייקט חגי האור של אנציקלופדיה ynet
סיפור דומה אנו רואים במקרה של איסיס ואוסיריס במיתולוגיה המצרית וגרסה שונה לירידת השמש היא הסיפור היווני על פאת'ון, בנו של אל השמש, שנהג בכרכרת אביו וחוסר ניסיונו הביא לכך שהכרכרה ובה השמש החלה להידרדר בשמים עד שכל מדינות הדרום החלו להישרף. רק התערבותו של זאוס שהרג את פאת'ון מנעה ממרכבת השמש ליפול על הקרקע.
כמובן שתחינות הקדמונים שחששו לגורל השמש (ולגורלם) הועילו. עובדה, שהשמש התרצתה ולאחר היום הקצר ביותר החלה שוב לעלות במעלה השמים עד ליום הארוך ביותר וחוזר חלילה. כדי לחגוג את התרצותה של השמש נחוגו חגיגות רבות בעולם העתיק ובעולם היווני. הן נחוגו מיד לאחר היום הקצר בשנה, קרי, לאחר ה-21 או ה-22 בדצמבר (מתוך האנציקלופדיה של קבוצות הכוכבים).
באנו חושך לגרש
אזכור לחגיגות הפגאניות מצוי גם במקורותינו: "תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: 'אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים'. עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: 'מנהגו של עולם הוא'. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים". (בבלי מסכת עבודה זרה ח ע"א).
ציטוט זה מביא אותנו לחג הקרוב ביותר שאנו מכירים, הנחוג בסמיכות רבה לחגיגות היום הקצר ביותר, והוא חג החנוכה. לפי המסורת, נחוג חג החנוכה לרגל ניצחונם של המכבים על היוונים ולרגל חידוש עבודת האל וחנוכת המזבח בבית המקדש. חג זה נחוג ביום ה-25 בחודש כסלו ונמשך 8 ימים. אף-על-פי שחג החנוכה נחוג לרגל חנוכת המזבח וניצחון המכבים על היוונים, קשה להתעלם מהסממנים הבולטים של החג הקושרים אותו למקורותיו הקדומים.
המוטיב העיקרי של חג החנוכה הוא ניצחון האור על החושך. הסמל הבולט ביותר לניצחון זה הוא נס פח השמן שלמעשה מסמל את נצחיותו של האור. גם שמו של הנר החשוב ביותר בחנוכייה – השמש, הוא שמו הבבלי של אל השמש. שמונת הנרות הם סמל לשמש, הירח, הארץ ולחמשת כוכבי הלכת, שהיו ידועים אז. גם אחד משמותיו של חג החנוכה הוא חג המאורות. במסורת החגיגות שמאפיינת את החג הזה בולט המוטיב של גירוש החושך וניצחון האור. אין ספק כי הסיבה העיקרית של חג החנוכה הוא ניצחון המכבים על היוונים אך קשה להתעלם מהקשר בין התאריך שבו נחוג החג וסממניו לבין היום הקצר בשנה.
חגי האור, איזה מזל שהשמש חזרה! (צילום: Index Open)
מערך השיווק של הנצרות
לאחר שהאמונה הנוצרית החלה להכות שורשים בעולם העתיק, ביקשו מנהיגי הנוצרים לבטל את הפולחנים סביב היום הקצר ביותר אך כדי לא ליצור התנגדות חזקה מדי הפכו החגיגות של התאוששות השמש לחגיגות חג המולד, כאשר לטענת המאמינים יש סמליות מסוימת בהקבלה בין לידתה החדשה של השמש ללידתו של ישוע הנוצרי.
ברגע שיחלוף ה-21 לדצמבר, ילך אור היום שנמצא בשפל ויתארך לו עד היום הארוך ביותר בשנה, ב-21 ליוני. מקובל כי היום הזה, הנו תאריך לידתו של יוחנן המטביל, או אם נרצה מספר 2 בנצרות, ואילו ישוע, נולד בשבוע הקצר (25 בדצמבר).
לא מדובר במקריות - פשוט מדובר בקביעה מושכלת של הכנסייה הנוצרית, שהחליטה לרתום את האסטרונומיה לשירות הדת הנוצרית. בברית החדשה מתוארת פגישה בין יוחנן המטביל, מבשר הנצרות, לבין יהודי אחר, ישוע מנצרת, שנפגשו זה עתה לראשונה בחייהם בנהר הירדן (אגב, ממש לא באתר הירדנית שהקימה המדינה שלנו ליד סכר דגניה אבל שלא ניתן לעובדות לבלבל אותנו ובטח לא לתעשיית המזכרות והתיירות סביב נושא זה).
במפגש היסטורי והרה גורל זה בין השניים, מתישהו בסוף העשור השלישי של המאה ה-1 לספירה, אמר יוחנן כלפי לאורחו, ישוע: "הוּא (ישוע) יִגְדַּל הָלוֹךְ וְגָדֵל וַאֲנִי (יוחנן המטביל) אֶחְסַר הָלוֹךְ וְחָסוֹר" (יוחנן ג', פס' 30). אם נחשוב על זה, הרי לא טעה יוחנן, שאמנם התכוון לחשיבותו לעומת חשיבותו של ישוע, המשיח ע"פ הנוצרים, אבל שהריי מיום הולדתו של יוחנן ביוני, אורך היום (אור) הולך ומתקצר ואילו מיום הולדתו של ישוע בסוף דצמבר, היום (אור) הולך ומתארך ממש כמו שאמר יוחנן.
אגב, ה-25 במרץ, חג הבשורה, בו בישר המלאך גבריאל למרים על הילד שבבטנה - סמוך ליום בו היום והלילה שווים באורכם. סוף מרץ הוא כאמור תחילת האביב והרי שזהו הסמל לפריחה והתחדשות מה שמסמל בהחלט גם הריון. קחו 9 חודשים מסוף מרץ והרי שנולד הילד בסוף דצמבר. גם ההתעברות וגם הלידה תואמים את איתני הטבע והאסטרונומיה.
הכנסייה הגדילה לעשות כך ואפילו הצליחה למנף את התאריכים האסטרונומים בשיווק הנצרות בין הפגאנים, הכפריים עובדי האלילים, שכן השבוע הקצר בשנה, שימש את הפגאנים לטקסים ופסטיבלים בהם מוצג העולם כנלחם בחושך ומנצח, שכן לאחר שבוע זה האור הולך וגדל והנה זהו ישוע שאורו הולך וגדל כפי שמדגישה הכנסייה הנוצרית. אז מי שחושב שרק השיווק ברדיו עובד או האח הגדול מוֹכר, תתפלאו לדעת שכבר לפני למעלה מ-1500 שנה היה מי שחשב על שיווק להמונים.
חג אורים שמח!
מידע נוסף על תצפית בכוכבי הלכת ועל אירועים אסטרונומיים נוספים אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי.
ד"ר יגאל פת-אל הוא מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ומנהל פורום אסטרונומיה ב- YNET.
לפנייה לכתב/ת 
