שתף קטע נבחר

המלחמה שהוסתרה מאיתנו

לא רק הדרמות הקרביות מעניינות בספרו הבלתי-ספרותי של החייל עשהאל לובוצקי, "מן המדבר והלבנון", אלא גם העובדה שמפיו מלחמת לבנון נשמעת הרבה יותר מנצחת ממה שסיפרו לנו העיתונאים, הפוליטיקאים ונסראללה

עשהאל לובוצקי הוא מ"מ דתי מגולני, שכתב את "מן המדבר והלבנון", אבל הוא לא סופר. כתיבתו פשוטה וישירה, אפילו יבשה מעט, אבל כשהוא יוצא למשימת פינוי נפגעים ומגלה על האלונקה את הראש המת של החבר הכי טוב שלו. מה דרמטי יותר מזה ומה ספרות יותר מזה?


לבנון, הסיפור של החיילים (צילום: AP)

 

בעיצומה של המערכה החדשה בעזה, אין כמדומה ישן יותר מן המלחמה הקודמת. בכל זאת, קו גלוי מקשר בין מלחמת לבנון לעזה. גם מסיבה זו יש עניין מיוחד בספר: זהו הספר ה"חיילי" השני שהופיע השנה על מלחמת לבנון. קדם לו "לא הגעתי לליטני", שכתב השיריונר החילוני יונתן כהן (הוצאת "מעריב").

 

שניהם ספרי עדות על המלחמה מפי חיילי סדיר שלחמו בה, ובשניהם מדובר בלוחמים אמיצים וענייניים, רחוקים ברוחם מהמולת התקשורת שהתלהמה והתלוננה בתחילה, ואחר-כך גינתה כמעט פה אחד את המלחמה ההיא. "מן המדבר והלבנון" רחוק ברוחו גם מספרי הפרשנות שכתבו עיתונאים על מלחמת לבנון השנייה, כדוגמת "שבויים בלבנון" (עופר שלח ויואב לימור) או "אש על כוחותינו" (עמיר רפפורט), ספרים שהמסר שלהם היה: אוי, איזו מלחמה כושלת.

 

החיילים, כאמור, מספרים משהו אחר. הם ממש לא מרגישים שנכשלנו במערכה בלבנון, ומתוך קריאה בספריהם ניתן לעמוד על הרוח הלוחמת האמיתית ששררה ביניהם. המשתמטים מהקרב (היו גם מעטים כאלה) זוכים אצלם רק להערות אגב סלחניות משהו. "שינויי המשימה" התכופים נראו להם עניין די שולי ו"התפרשו בעיני רבים ככורח של מלחמה" (לובוצקי). החיילים-המספרים מבינים לגמרי על מה נלחמים ומתעניינים בעיקר בביצוע המקצועני, במסירות למשימה ובגבורה. משהו ממש לא ברנז'אי, אבל נוגע ללב בפשטות החיילית שלו.

 

לא הכרתי אותך מקרוב

מבחינה סיפורית פשוטה, "לא הגעתי לליטאני" של יונתן כהן הוא המרתק יותר מבין שני הספרים: גם משום שכותבו לחם יותר זמן עד שנפצע ועבר יותר תהפוכות קרב (חייו ניצלו לפחות ארבע פעמים), וגם משום לשון הדיווח הרגשית שלו. הכתיבה של לובוצקי היא קצת יבשה יותר, אבל לאירועים המסופרים יש כאמור כוח דרמטי משל עצמם. מוקד עניין נוסף בספרו של לובוצקי נעוץ בפרופיל של בן הארץ המצטייר כאן - צעיר נאמן, חושב, מנהיגותי, חלק מן הקבוצה המשובחת של חיילי הציונות הדתית.

 

לובוצקי התלבט לפני גיוסו אם ללכת לשייטת או לגולני, ובמפגש מקרי עם בוגי יעלון, אז הרמטכ"ל, יעץ לו בוגי ללכת לגולני. הוא הפך למ"מ מוערך בגדוד 51 ולצידו שירתו גם הקצין עמיחי מרחביה והסמג"ד רועי קליין, תושבי עלי, שניים מהגיבורים שנפלו בקרב המפורסם בבינת ג'בייל. מרחביה היה חברו האהוב לאורך המסלול ובשלב מסוים במלחמה הוא נעלם לו. רק כשיצא לובוצקי הדואג עם חייליו במשימת פינוי של נפגעי ההיתקלות בבינת ג'בייל, הוא גילה כאמור על האלונקה שנשא את פניו המתות של מרחביה.


"לך לגולני חייל", בוגי יעלון (צילום: סבסטיאן שיינר)

 

ההקדמה של בוגי

החלק הקרבי של הספר מתחיל בפרק לחימה בעזה, בימים שלפני ואחרי חטיפת גלעד שליט (פזורות כאן כמה אינפורמציות מוכרות מדי), ונמשך בימים הראשונים למלחמה בלבנון, עד פציעתו הקשה של לובוצקי מטיל שפגע ב"אכזרית" (הכינוי הצה"לי לטנק שהוסב לנגמ"ש) שלו. בחצי השני הוא מתאשפז ומשתקם. כאן מסופרים בין השאר פלאי הרפואה האורתופדית שהצילה את רגלו האבודה ותרמה להחלטתו ללמוד רפואה. הטיפולים המאוד כואבים שהוא עבר לא חילצו ממנו צעקות. הוא מין טיפוס כזה.

 

מקסימה במיוחד האחווה החיילית המתגלה בספר, לא רק בקרב, אלא גם במנהגי ביקור הפצועים ובמנהגי שמירת הקשר עם הורי החללים - יהודים או דרוזים, דתיים או חילוניים. לובוצקי גם משדך לאחותו את הקצין האתיופי מן המחלקה המקבילה, אשר למד איתו בישיבה ועשה איתו מסלול, והוא מאושר כשהוא מצליח לרקוד בחתונתם.

 

מרשימה גם המשפחה החמה של המחבר, ובכלל הקהילה התומכת והמתנדבת שממנה הוא בא. תפילות להחלמתו נאמרות ברחבי הארץ ואפילו בכמה מסגדים בארה"ב, שם מתפללים לשלומו מדענים מוסלמים, עמיתים של אביו. אמנם ההקפדות ההלכתיות של המספר לא ידברו אל הקורא החילוני, אבל יש יופי גדול בתפילות המשובצות פסוקי תנ"ך שהוא מצטט בספר: תפילת הדרך ותפילת ההבדלה ("הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד"), תפילה לחייל היוצא לקרב ("אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם") ופרקי תהילים המוקראים בין הרי הלבנון לאחר מות החברים ("אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ").

 

בוגי יעלון כתב הקדמה לספר (לובוצקי שכב פצוע ליד מיטת אחיינו ושם הם נפגשו שנית), אבל בהקשר נקי-הדעת של הטקסט הזה, קשה שלא להיזכר בהכפשה שהשמיע בוגי בשעתו, ולפיה מות החיילים ביומיים האחרונים למלחמה היה תוצאה של ספין פוליטי. האמירה הזו הצטרפה לסילוף הכללי סביב אותה מלחמה, שלא ממש נשמע בה קולו השפוי של החייל הפשוט.

 

"מן המדבר והלבנון" מאת עשהאל לובוצקי, הוצאת ידיעות ספרים, 222 עמ'

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מן המדבר והלבנון. כתיבה פשוטה וישירה
עטיפת ספר
עטיפת הספר
לא הגעתי לליטאני. יותר מרתק
עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים