כותשים את עזה - וגם את המנדטים
משבר כלכלי? ביטחון פנסיוני? ברגע אחד נזרק קמפיין שלם לפח. בינתיים ברק הוא המרוויח הגדול, אבל בעבודה, בליכוד ובקדימה מסכימים: רק אקורד הסיום של מלחמת עזה יקבע. והשמאל? אחרי שנים בהן עקף את הדילמות, הוא קרוע
אחרי שש שנים בהן היה סגור, החליטו לאחרונה ראשי מרצ לפתוח מחדש את הסניף ההיסטורי של המפלגה ברחוב יפו בירושלים. הבחירות המוניציפליות, הקדמת הבחירות הכלליות וההתעוררות שליוותה את הקמת תנועת השמאל החדשה החזירו להם את הצבע ללחיים. אפילו הסקרים פרגנו. עד שמלחמת עזה טרפה את הקלפים.
כבר תקופה ארוכה. נאווה, פעילה ותיקה במפלגה, התפרצה על חברתה המיליטנטית בגרון ניחר: "אני חיה בירושלים 35 שנה, גידלתי ילדים והיו כאן כל הזמן פיצוצים. אף פעם לא עליתי על הגגות ואמרתי: בואו נהרוג כמה ערבים. מה זה עוזר? 'לנקות' זה להרוג. את יודעת מה זה לנתח בעזה בלי הרדמה, בלי תרופות?". עופר גוטמן, ראש מטה השטח של מרצ בבחירות, ניסה ללא הצלחה להרגיע: "התנפלתם עליה כאילו שהיא עוכרת ישראל. במרצ יש ספקטרום נרחב של דעות".
כבר במוצאי שבת היה לראשי מרצ ברור כי מטוסי חיל-האוויר כותשים את עזה - אבל גם את המנדטים העתידיים. בעת מלחמה, לשמאל סיכויים קלושים לפרוח בישראל. ביום ראשון בערב, נר שמיני של חנוכה, התכנסו בסניף הירושלמי כשלושים פעילים ותומכים של מרצ להדלקת נרות זריזה, וכדי לדון במצב שנוצר. המפלגה הייתה חצויה, מבולבלת, קרועה בין מלחמה ושלום, בין הצורך להיות הומאני כלפי הפלסטינים והצורך להגן על הישראלים.
רן כהן, שהצביע שעות ספורות קודם לכן בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת נגד גיוס המילואים, בא על תקן המומחה. "באתי לחזק אתכם, להסביר איך אפשר להיות נגד המלחמה בזמן שיורים עלינו טילים", הוא אמר. "צריך להודות שמיליון וחצי פלסטינים בעזה, זה בית כלא אחד גדול. אני מודה שאילו הייתי באותו המצב, הייתי זועק, צועק, ואם זה לא היה עוזר - נלחם". אחת הפעילות, שישבה ליד כהן, נשמעה קצת אחרת. "אם כבר התחלנו", אמרה בזהירות, "אז אולי צריך לנקות את השטח. אני לא בעד מלחמה, אבל אולי צריך לעשות את זה".
דברי הכפירה האלה עוררו פולמוס סוער, שכמותו לא נשמע במרצ
סמול-טוק
כמה שמאל, כמה כלום
ד"ר מולי פלג
עד כדי כך מיישרות המפלגות קו ב"נחישות" ו"פטריוטיות", שהבחירות נראות פשוט מיותרות. ואולי החריקות של מבצע קרקעי יהפכו את התמונה?
ראול, פעיל ותיק אף הוא, חשב שהתגובה הפבלובית - להקפיא את הקמפיין כל זמן שהתותחים רועמים - היא טעות. "מרצ הייתה צריכה להגביר את תעמולת הבחירות", אמר. "במלחמה צריך להבליט את האלטרנטיבה. זו צביעות לומר: יש מלחמה וכולנו עומדים דום. לא כולנו עומדים דום". דוד עמיתו חשב אחרת: "הפלסטינים הביאו על עצמם את הסבל שלהם. הם העם האינטליגנטי ביותר, שבמשך מאה שנה הורס לעצמו כל סיכוי. הם בחרו לעצמם את החמאס בבחירות דמוקרטיות. אין ספק, צריך לדבר עם כולם - הבעיה היא שדיברו גם עם הנאצים. יצאנו מעזה, ולפלסטינים היו המון הזדמנויות להקים מדינה". "לא יצאנו מעזה", נזעקה נאווה. "האסון שלהם בא מאיתנו". ומאיר ניסה בתורו לעקוץ: "חשבתי שאנחנו שפויים יותר, אבל אני רואה שאימצנו את השיח הימני. אם המסר הוא לדפוק את הערבים, אז הצביעו ליברמן".
במקום "גדול עליה" - חזקים יחד
הדיון הסוער בסניף הירושלמי לא נגמר בהסכמות. השמאל, שבמשך שנים הצליח לעקוף את הדילמות, התבלבל הפעם. ולא רק הוא: בעבודה, בקדימה ובליכוד מבולבלים לא פחות. במוצאי שבת הורו ראשי המפלגות להקפיא את מערכת הבחירות, אך לאמיתו של דבר, אף אחד לא הפסיק דבר שנראה לעין. בעבודה ובקדימה הותירו ברחבי הארץ מאות רבות של שלטים עם תמונותיהם של אהוד ברק וציפי לבני; בליכוד התחכמו והחליפו את המתקפה האישית נגד לבני בשלטי אחדות, עם לוגו בולט של המפלגה על רקע כחול לאומי. אך הקמפיין הטוב ביותר הוא המלחמה עצמה.
בינתיים, ברק הוא המרוויח העיקרי מהמהלך הצבאי: בתוך פחות משבוע עלתה מפלגת העבודה בסקרים לכ-16 מנדטים בממוצע. אפילו יורם מרציאנו מתמוגג עכשיו ממנהיגותו של היושב-ראש - במקום ה-17 ברשימה, הוא עוד עשוי לחזור לכנסת הבאה. "הבעיה היא", אומרים בסביבתו של יו"ר העבודה, "שהזיכרון הקולקטיבי במדינה הזאת קצר מאוד. במוצאי שבת כולם אמרו שברק הוא גבר-גבר, תותח-על. כולם נפעמו מהפעולה המבריקה של חיל-האוויר. אבל בעוד כמה ימים, אם המלחמה הזאת תסתבך - מי יזכור את זה?"
גם בליכוד ממתינים לראות מה יילד יום, והקמפיין בסטנד-ביי. מעורבות בניהול המלחמה - אין, ועד לפני יומיים גם חשיפה תקשורתית לא ממש הייתה. למזלו של נתניהו, ראש הממשלה החזיר אותו לתמונה, ביקש ממנו להתגייס להסברה. אך יש מי שחושב שהריצה שלו בין האולפנים עלולה גם להזיק לו. הנה - ברק, אולמרט ולבני מנהלים את המלחמה, ויו"ר הליכוד עושה את מה שהוא יודע הכי טוב: מסביר אותה. מדבר. "מוקדם לדעת מי ירוויח ומי יפסיד, בפרט כשעוד לא ברור אם תהיה כניסה קרקעית", אומר בכיר במערכת הבחירות של הליכוד. "מה שיקבע זה אקורד הסיום של המלחמה".
בינתיים בקדימה שועטים קדימה, בניוטרל: מצד אחד, ציפי לבני אמורה לצבור נקודות בגלל מעורבותה בניהול המלחמה, בגלל הניסיון שהיא צוברת ליד שולחן קבלת ההחלטות, בקבינט ואיפה לא. היא גם מסתובבת בין האולפנים הזרים, מתראיינת ומסבירה את עמדתה של ישראל. מצד שני, מי שמנהל את המערכה הוא ברק. הוא מקבל את מלוא הקרדיט, הוא החזיר את גוש השמאל לתמונה. בקדימה עדיין לא יודעים אם ההצלחות הצבאיות נדבקות גם ללבני. החשש הוא שאם יהיו כישלונות - יידבקו בוודאות. "מחכים", אמר השבוע אייל ארד, מנהל הקמפיין של קדימה. "זה לא משנה איך נכנסת למלחמה. זה משנה איך נצא ממנה. ואת זה אף אחד לא יודע להגיד".
אשר למרצ - היו"ר, חיים אורון, מודה שהמלחמה שיבשה את התוכניות: "הכנו קמפיין עם דגש מאוד חברתי ואזרחי - כרגע החלטנו לא לעלות איתו. השיח הציבורי היום הוא אחר. אי-אפשר לעלות דיון על מצב רשת הבריאות, הפנסיה, או החינוך". ולמרות זאת, ג'ומס מנסה לשמור על אופטימיות: "אני לא חושב שהמלחמה תשאיר אותנו על חמישה-שישה מנדטים. אני משוכנע שבסופו של דבר, הקו שאנחנו מוליכים עכשיו ידבר אל ציבורים רחבים". בעוד פחות מ-40 ימים, אם הבחירות לא יידחו ברגע האחרון בצל מלחמת עזה, נדע את התשובה.
לפנייה לכתב/ת 
זיכרון קצר: ברק בבאר-שבע
צילום: הרצל יוסף
שיח אחר: חיים אורון
צילום: עופר עמרם
מומלצים
