בשנת 2004, ניגש ב' לתקן את המחשב של ילדיו בביתה של פרודתו (כיום גרושתו), ונדהם למצוא בתיבת הדואר האלקטרוני שבמחשב תמונות המציגות אותו כמשתתף בפעילות מינית הומוסקסואליות. ב' מיהר להעביר את התמונות, שנשלחו לגרושתו מאחיה, לזכרון USB נייד שהיה ברשותו, ותבע את גיסו לשעבר לפי חוק איסור לשון הרע. בפסק הדין נדרש הנתבע לפצות
את ב' בסכום של 30,000 שקלים.
את התובע ייצג עו"ד אביב אילון. את הנתבע יצג עו"ד אמג'ד דעאס.
הנתבע טען במהלך המשפט כי מדובר בעלילת שווא מצד התובע, שניסה לפגוע באישתו במהלך הליכי הגירושין. עוד טען הנתבע כי היה זה ב' עצמו שזייף את התמונות ההומוסקסואליות, וגם תכתובות דואר אלקטרוני שהוצגו כראיות במשפט. מכשראה שהשופטת לא השתכנעה מטיעון זה, טען שהתמונות הושגו בצורה לא חוקית, מכיוון שהתובע חדר ללא רשות לתיבת הדואר של גרושתו.
גם את כיוון זה דחתה השופטת, וכתבה בפסק הדין: "גם אם נניח לצורך הענין כי העתקת הכתב בוצעה תוך פגיעה בפרטיות, בנסיבות תיק זה יש לומר כי הפגיעה בפרטיות נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של התובע, אשר התמונות מהוות לשון הרע בענינו, ולא נמצא כי הפגיעה חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות".
טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבע התעסקה בכך כי אין לו את הידע הטכני לבצע עיבוד תמונות ממוחשב, ולכן אין זה ייתכן שהוא יצר את התמונות ההומוסקסואליות. מומחה מחשוב מטעם התביעה, טען כי "עיבוד התמונות גס למדי ואינו דורש מקצועיות יתרה. ליצירת התמונות נדרש ידע בסיסי ביותר, יכול ליצור אותן כל מי שסיים כיתה יב' היום ולמד מחשבים".
בנוסף, מקצועו של הנתבע, מעצב אתרים באינטרנט, הפך את טענתו שאין לו את הידע הטכני לבצע את העבודה לקלושה ביותר, והשופטת ציינה: "שוכנעתי כי הנתבע יצר את התמונות".
למרות שהשופטת שוכנעה בטענתו של התובע, היא לא מצאה לנכון לפסוק לו את כל הפיצווים שנתבעו - 250,000 שקלים, ותבעה לטובתו סכום של 30,000 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
