הנזק לתעשייה: רק 100 מיליון שקלים

100 מיליון שקל, 10 ימי לחימה, 1,000 מפעלי תעשייה - זו "ספירת המלאי" של מבצע עופרת יצוקה לתעשייה. בימים האחרונים עשתה התאחדות התעשיינים סקר מפורט בקרב המפעלים המצויים בטווח של 40 ק"מ מרצועת עזה. מהנתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה שמדובר בנזק (נזק מפגיעת טילים) של 57 מיליון שקל למפעלי האזור כתוצאה מהיעדרות עובדים, ונזק נוסף המוערך בעשרות מיליוני שקלים, כתוצאה מהירידה בהיקף הפעילות.

הנזק הכולל עומד על כ־100 מיליון שקל. נתונים אלה אינם כוללים את הנזק לעסקי המסחר הקטנים, שרובם ככולם סגורים וסובלים מנזק מצטבר גדול בהרבה.

הנזק למדינה: יותר משני מיליארד שקלים

האוצר והמעסיקים: מחלוקות אחרונות על הפיצוי

לדברי נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, רוב הנזק הישיר מיוחס להפסד תוצר ישיר שאותו ספגו מפעלי התעשייה בדרום. הפסד זה נגזר ברובו מהיעדרות העובדים. מנתונים שהצטברו בחדר המצב של ההתאחדות מאז תחילת המבצע עולה ששיעור ההתייצבות הממוצע של עובדים בגזרה הקרובה לרצועת עזה (בטווח של עד 10 ק"מ) עומד על 40%-60% ושיעור ההתייצבות במפעלים המרוחקים יותר (בטווח של 10-40 ק"מ) עומד על 70%-90% בממוצע.

ברוש ציין שההפסדים הישירים אינם כוללים נזק עקיף מצטבר עקב הצורך לפצות לקוחות בשל אי־עמידה בלוחות זמנים, הפסדים שמקורם בפגיעה במוניטין ונפל בקווי הייצור של המפעלים (נזק לתפוקה). לאלה נוסף המצב הקשה ממילא שבו נמצאים כמה מהמפעלים, בגלל המשבר הכלכלי ומחנק האשראי.

הערכות הנזק האמורות גבוהות בכ־40% מהערכות הנזק המוקדמות של התעשיינים ערב המבצע. אז הוערך הנזק שנגרם למפעלים מכל יום של לחימה בכ־4 מיליון שקל בלבד. התמשכות המבצע, היעדרות העובדים (שבימים האחרונים דווקא מצויה במגמת עלייה על רקע דרישות מיגון מחמירות יותר של פיקוד העורף) וההתרחבות בגזרת השטח המותקף ובמספר המפעלים המושבתים חלקית הביאו לעלייה בנזק ובהערכות הנזק לעומת המצופה.

הממשלה, התעשיינים, ההסתדרות מקיימים בשבוע האחרון דיונים קדחתניים על הפיצויים לעסקים בדרום. מדובר בפיצוי לעובדים ביישובי הדרום, שנעדרים מעבודתם בשל המצב הביטחוני, ובפיצוי למעסיקים, בשל ההפסדים שגורמת להם המלחמה. התעשיינים, ההסתדרות והאוצר עתידים להסכים על קריטריונים לפיצוי, לפי פרמטרים של שכר או של מחזור מכירות, כאשר נקודת הייחוס הבסיסית אמורה להיות הסדר שהושג בעניין זה בין הצדדים סביב מלחמת לבנון.

הצדדים טוענים כי עדיין לא פתרו חלק מהמחלוקות, כמו השאלה, האם העסקים יוכלו לקבל פיצוי לפי הירידה במחזור המכירות שלהם יחסית למחזור בשנה שעברה, או שמנגנון הפיצוי יצטרך לקחת בחשבון גם את המשבר הכלכלי - שהקטין את הפעילות העסקית עוד לפני המלחמה.

ההסדר בזמנו קבע זיקה בין הפיצוי למעסיק ובין שכר העובד, כך שמעסיקים קיבלו פיצוי רק אם הציגו לרשות המסים אסמכתאות המעידות על תשלום שכר העובדים. העובדים מצדם פוצו על פי מקום מגוריהם, לפי מפת יישובים מוסכמת; כל עובד שהתגורר באזור היה זכאי לתשלום שכר, גם אם נעדר מהעבודה בימי המלחמה. "חשוב להחיל מהר הסכם פיצויים לעובדים ולמעסיקים בדרום בדומה להסכם שאליו הגענו במלחמת לבנון השנייה", אומר ברוש. "הסכם כזה יגביר את הוודאות של המעסיקים והעובדים. לצערי, האוצר אינו מבחין בין שדרות ובין יישובים אחרים בדרום לעניין הפיצוי".

ההתאחדות מתכוונת לבצע בימים הקרובים סקר שיבדוק את הצעדים הנדרשים כדי למגן את המפעלים הקטנים ואת עלותה. מפעלים אלה מסכנים את חיי עובדיהם וסובלים מהיעדרויות רחבות ביותר בשל אי־עמידה בדרישות המיגון.