פלורנטין פינת הוליווד
איציק פלורנטין הוא אחד הבמאים הישראליים העסוקים ביותר בהוליווד. בראיון מיוחד הוא מספר איך הפך מילד שאהב מערבונים למאסטר אומנויות לחימה, על הקשר עם ואן דאם וחיים סבן והחלומות לצלם סרט פעולה על טרומפלדור
תעשיית הסרטים ההוליוודית מלאה באנשי אומנויות לחימה שהגיעו מכל רחבי עולם. מהונג קונג הגיע ג'קי צ'אן, מסין הגיע ג'ט לי, את השוודים מייצג דולף לאנדגרן, לבלגים יש את ז'אן קלוד ואן דאם ולישראלים יש את איציק פלורנטין. פלורנטין, איש דק גזרה ונעים הליכות, הוא לוחם קראטה מיומן, אך שלא כעמיתיו השחקנים הוא מעדיף להתייצב מאחורי המצלמה.
פלורנטין הוא אחד הבמאים הישראליים העסוקים ביותר בהוליווד וברזומה שלו כעשרה סרטי קולנוע ויותר ממאה אפיזודות טלוויזיוניות, כולם גדושים בסצינות אומנויות לחימה וירטואוזיות. בימים אלה הוא טרוד בעריכת סרטו האחרון -"נינג'ה", שעוסק ביריבות בין צמד אמני נינג'ה, האחד טוב (אמריקאי) והשני רע (יפני). הלחץ להשלים את הסרט גדול מכיוון שאולפני וורנר מתכוונים גם כן להוציא לאקרנים סרט דומה שהופק בתקציב גדול פי כמה.
פלורנטין. ווקס און, ווקס אוף (צילומים: Nu Image Milleniums Films)
למרות שהעלילה מתרחשת בניו יורק, הסרט צולם בבולגריה, באולפנים של חברת ההפקות ההוליוודית "נו אימג'", בבעלות הישראלים אבי לרנר ודני דימבורט. "נינג'ה" הוא הסרט השביעי שפלורנטין מביים בבולגריה, ולמעשה הוא היה הראשון שביים סרט הוליוודי בבולגריה, לפני עשור.
"השערות הלבינו לי מההפקה ההיא", צוחק פלורנטין כשהוא נזכר ב"גשר של דרקונים" עם כוכב הקראטה השוודי דולף לאנדגרן. "כשהגענו לשם בפעם הראשונה, המקום היה אפור, קודר, מוזנח ומדכא, עם מנטליות שהיא שילוב של מזרח אירופה וההסתדרות. היה שם בלגן לא נורמלי והם אפילו לא הכירו פירוטכניקה. במקום זה, הם נהגו להשתמש בפצצות וכדורים אמיתיים והיו גם פציעות".
שלום למחסל
אחרי שני עשורים בהוליווד, פלורנטין מספר שחיבתו לקולנוע, ולא רק לסרטי פעולה, החלה בילדותו ובעידוד משפחתו. "אימי אהבה מאוד סרטים ולמדתי עליהם גם מאחי הגדול. גדלתי בצפון תל אביב אבל הייתי מגיע לקולנוע 'מתמיד' וקולנוע 'דן' כדי לראות את מערבוני הספגטי של סרג'ו ליאונה ולאחר מכן סרטי קונג פו, שלא אהבתי במיוחד".
ואולם היו אלה סרטי הפעולה של ברוס לי שחשפו אותו לאומנויות הלחימה ונתנו את האות לתחילת הרומן הממושך שלו עם הקראטה. לאחר סיום השרות הצבאי שלו, המשיך את הכשרתו אצל תאמס וובר, גורו אומנויות לחימה יהודי ממוצא הונגרי, שניהל בית ספר ידוע לקראטה בשוודיה.
אין בושה בקצת פעולה
השלב המתבקש הבא היה פתיחת מועדון קראטה משלו בבית הפועל באוסישקין. בהמשך הוא התרחב למועדונים נוספים ושימש גם כמורה הראשי של תריסר מועדונים (סאן שין קאן) נוספים ברחבי הארץ. במקביל הלך ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב, וזה היה הרגע בו חיבתו לסרטים ומסירותו לקראטה הצטלבו. סרט הגמר הקצר שלו, "שלום למחסל", היה לגמרי לא במקרה סרט פעולה רווי בסצינות קראטה. הסרט קטף פרסים שונים ובכללם פרס מוגרבי היוקרתי, זאת למרות התנגדות ראשונית של הקרן לעידוד הקרן לסרטי איכות לתמוך בו.
פלורנטין לא המתין להצעות עבודה מקומיות והחליט לעבור להוליווד. בהתחלה עבד לפרנסתו עם המפיק הישראלי רוני הדר כבמאי קרבות בסרטים וכבמאי משנה. את ההזדמנות הראשונה לביים העניק לו לא אחר מאשר מנחם גולן. "כשפגשתי את גולן ב-1989 הוא ידע שאני קראטיסט והסרט הקצר שלי מצא חן בעיניו", הוא נזכר.
גולן ושותפו עמי ארצי החליטו להמר על "נץ המדבר", תסריט לסרט פעולה שכתב פלורנטין, והקציבו לו מאות אלפי דולרים בתנאי שישיג כוכב בעל שם. למזלו הוא פגש במקרה את פול סמית, שחקן בינלאומי הזכור ממערבוני טריניטי ומ"אקספרס של חצות", שהסכים להשתתף בסרט. הסרט הושלם ב-16 ימי צילום מזורזים ונמכר להקרנה לרשת הכבלים HBO.
אחרי גולן עבר פלורנטין לעבוד עם טייקון ישראלי נוסף, חיים סבן, ששקד אז על הסבת סדרה יפנית אנונימית למה שמוכר כיום כ"פאואר ריינג'רס". במהלך העשור שלאחר מכן, ביים פלורנטין 70 פרקים של הפאואר ריינג'רס ויותר מ-40 פרקים בסדרות אחרות, במיוחד ב-WMAC Masters, סדרת פעולה דרמטית נוספת שעשתה שימוש באומנויות לחימה. מדי פעם הוא עשה הפסקות על מנת לביים סרטים באורך מלא ואף הקים חברת הפצה לסרטי תעודה והדרכה לאומנויות לחימה, שחלקם ביים תחת השם הבדוי - אישימוטו.
המובלעת הישראלית
נכון להיום פלורנטין משוכנע שסרטו המוצלח ביותר הוא "Undisputed 2", המשכון לדרמת בית-כלא אלימה אודות אסירים המתחרים באומנויות לחימה. את המקור ביים וולטר היל הוותיק ("הלוחמים" ו"48 שעות") והוא הוקרן בבתי הקולנוע בהצלחה מוגבלת. הסרט צולם ב-2006 בבולגריה בתקציב נמוך וללא סטארים ידועים. לדברי פלורנטין, במבחני הקרנה בארצות הברית הוא זכה לציונים גבוהים מהרגיל ולמחמאות מוולטר היל.
גבוה, מעל גבעות הוליווד (צילום: Rick Hustead)
"Undisputed 2" הופק גם הוא על ידי "נו אימג'" עבור אולפני ניו ליין והיה מיועד להפצה קולנועית, אבל בעקבות מחלוקת על עלויות הפצה עם ניו ליין הוא נשלח ישירות לספריות הוידאו,שם זכה להצלחה לא מבוטלת בקטגוריה שלו, מה שסלל את הדרך למימון סרט "Undisputed" נוסף שיביים פלורנטין השנה, כשיסיים את עריכת "נינג'ה".
כשבוחנים את הסרטים והסדרות שבפורטפוליו של פלורנטין אפשר להתרשם שרובם המכריע הופקו במובלעת הישראלית בהוליווד. אפילו עורכת הסרטים הקבועה שלו היא הישראלית אירית רז. "ישראלים מדרך הטבע נמשכים לישראלים", הוא מסביר, "כשאתה מנפק את הסחורה ומקבל מה שהובטח, אז למה לא. זה קל ונוח מאוד לעבוד יחד".
אבי לרנר, שהפיק את מרבית הסרטים שלך יחד עם סרטי אולפנים גדולים, כונה מלך ה-B Movies, על שם סרטי הפעולה דלי התקציב שהוא מפיק. הוא טען שהוא גאה בתואר אבל יש לא מעטים הסבורים שזו פחיתות כבוד.
"זו תפיסה לא נכונה שסרטי אקשן הם זן נחות. זו קנאה וצרות עין. אבי לרנר יודע לעשות סרטים שעושים כסף. ובכלל, תראה כמה סרטים גרועים האולפנים מוציאים בשנה".
מה מניע אותך לעבוד רק בז'אנר הזה, כשאתה מוגבל בתקציב ואיכות ובממדי החשיפה של הסרט?
"אני במאי של ז'אנר שאני מאוד אוהב. תמיד רציתי לביים סרטי פעולה והיה ברור לי שלא אצליח לביים בארץ סרטי קראטה. כשהגעתי לכאן המטרות שלי היו מציאותיות. להיכנס ולהשתלב בענף. לא היו לי חלומות לכבוש את הוליווד. ידעתי שבז'אנר הזה שאני כל כך אוהב, אני כן אצליח וכמובן רציתי לחדש עד כמה שאפשר".
חולם על שוק לוינסקי
קל להתרשם שלאומנויות הלחימה ולפילוסופיה שמאחוריהן יש השפעה לא מבוטלת על אורח חייו של פלורנטין, ולא רק בעסקים. כשהוא מדבר על סרטים ועל החיים, הוא מזכיר באותה נשימה את היין ויאנג ונעזר תדיר בתנועות יד חדות שמזכירות גם תנועות קראטה.
"מי שנמצא בעולם של אומנויות לחימה", הוא אומר בכובד ראש, "לא יכול לעזוב אותו. הפילוסופיה של הזן בודהיזם היא חלק חשוב מאומנויות הלחימה. זה עבורי העולם הכי מושלם והכי יפה שקיים. אני משתמש בזה בכל אספקט בחיים שלי וזה הפך לטבע שני".
ועד כמה תרם הידע שלך באומנויות לחימה לעבודה עם שחקנים שבעצמם גדלו על התורה הזו?
"דולף לאנדגרן למשל הוא אדם מאוד אינטליגנטי ואני מכיר אותו עוד משנות ה-80, כשקראו לו האסה לאנדגרן. הוא התאמן בקראטה בשבדיה והכיר את המורה שלי. כשפגשתי אותו שנים לאחר מכן, הזכרתי לו שהיה שומר סף במועדון לילה שנהגתי לבלות בו והקרח נשבר. ואן דאם התקשר אלי לפני עשר שנים וסיפר שראה את הסרטים שלי ואהב אותם. מכיוון ששנינו אנשי קראטה כל המחיצות נפלו והיינו מיודדים במשך שנים, עד שעבדנו יחד בשנה שעברה בסרט של אולפני סוני".
אבל כשמדובר בשאיפה אישית מקצועית, מעבר להזדמנויות לביים סרטים בתקציבים גדולים יותר ועם כוכבי פעולה מוכרים יותר, פלורנטין מפתיע ומתוודה על פרוייקטים שהוא חולם לביים דווקא בישראל: דרמה קומית על שוק לוינסקי וצמד סרטי פעולה היסטוריים אודות צמד אייקונים ישראלים, ווינגייט וטרומפלדור.
לפנייה לכתב/ת 
